עומר שם טוב ישוחרר בשבת לישראל מרצועת עזה במסגרת הסכם עסקת החטופים, כשנה ושלושה חודשים מאז נחטף בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר 2023.
שם טוב, כיום כבר בן 22, תושב הרצליה, השתחרר משירותו הצבאי כעשרה חודשים לפני השבת השחורה ועבד כמלצר כדי לחסוך כסף לטיול לאחר הצבא. במהלך פסטיבל הנובה בילה עם חבריו - האחים איתי ומיה רגב שבעצם שבו מהשבי. עומר היה בקשר עם משפחתו ועדכן אותם על המצב, הוא שלח להם מיקום בזמן אמת, והם ראו כיצד הוא נכנס לשטח רצועת עזה. בערב אותו יום, פורסם סרטון שבו נראה עומר כפות ומובל ברכב לתוך עזה. מאז לא התקבל מידע חדש אודות מצבו.
אחד מחששות משפחתו היא העובדה כי עומר סובל מאסטמה וצליאק ואינו מקבל גישה לתרופות. בריאיון לרדיו 103fm סיפר מלכי שם טוב, אביו של עומר על הדאגה הרבה למצבו הבריאותי: "עומר גם חולה אסטמה בדרגה גבוהה והוא כל בוקר, ובמהלך היום לפעמים, משתמש במשאף. אין לנו מושג אם יש לו משאף, אין לו משאף, זה דבר שמתחילת הדרך ידענו שיש לו קושי עם זה. גם איתי שחזר, ששהה עם עומר כל הזמן, סיפר על התקפות האסטמה שהיו לו. הוא עם צליאק, הוא לא יכול לאכול לחם, שום דבר עם גלוטן, ואני מניח שזה הבסיס שם".
לאורך כל התקופה, רבים הצטרפו למאבק להשבתו. בין יתר היוזמות, התקיימה עצרת יום הולדת בהרצליה ב-1 בנובמבר 2024. תושבי העיר, אמנים, בני משפחה וחברים התכנסו בכיכר הרוקדים לציון יום הולדתו ה-22. האירוע כלל הופעות של אמנים כמו דוד טסה וריטה, ונאומים מרגשים של בני המשפחה ושל האחים מיה ואיתי רגב. העצרת נועדה לחזק את המשפחה ולהגביר את הלחץ הציבורי להשבתו. בנוסף, נרשמו מספר מחוות של קהילת הצליאקים בישראל, ביניהם כחלק מהנופש השנתי נטול הגלוטן באילת, דן סולומון, מנכ"ל ארגון זכויות הצליאק פנה לאימו של עומר על מנת לקבל רשות לבצע את המחווה למען השבתו. בחדר האוכל של המלון הוגשו בראוניז שוקולד צ'יפס ללא גלוטן - בין המאכלים האהובים על עומר.
מאז חטיפתו, משפחתו של עומר פעלה ללא לאות להשבתו. הוריו, שלי ומלכי, השתתפו בפגישות עם חברי קבינט המלחמה, הביעו את כאבם ודאגתם, ופעלו להעלאת המודעות למצבו של עומר. הם גם הביעו את התנגדותם לדיונים על עונש מוות למחבלים בתקופה זו, מתוך חשש לפגיעה במאמצים להשבת כלל החטופים.
אמו של עומר, שלי שם טוב, סיפרה בריאיון לטל שלו: "בהתחלה היינו מאוד מאוד נאיבים וחשבנו שזה עניין של שבועיים שלושה וכל העניין ייסגר. ועברו חודש וחודשיים ואיתי ומאיה חזרו ואמרנו 'אוקיי עוד מעט', ואנחנו עדיין בתוך הסיוט הזה", הביעה בצער בשיחה שהתקיימה בחודש יוני האחרון. "כולם היו בהלם בחודשים הראשונים אבל לאט לאט אין מה לעשות אנחנו כבני אדם מטבענו רוצים להמשיך ולחיות ואין לי טענות לזה. בטוחה שגם אם אני לא הייתי בנעליים האלה הייתי חוזרת לאיזו שגרה בחיים ואני מבינה את זה. להגיד שזה לא כואב לי? להגיד שאני הולכת לאכול פיצה ורואה את הרחובות שמלאים? זה כואב לא ממקום של כאב. זה כואב כי אני רוצה גם - אני מדברת אפילו על עומר, רואה את הצעירים. רוצה שגם עומר שלי יהיה שם".