מפת הנחיתות וההמראות של מסוק היסעור, שבו טס ראש הממשלה בנימין נתניהו בחודשים האחרונים נפרשת על כל קצות הארץ: ממסדרון נצרים וציר ג'באליה בדרום לרמת הגולן וכתר החרמון הסורי בצפון. שגרת המלחמה של נתניהו כוללת ביקור מתוקשר אצל הכוחות בשטח אחת לכמה שבועות או להפגנת שרירים בזירה הביטחונית החמה בכותרות. אבל יש נקודה אחת בארץ, שבה כף רגלו של נתניהו עוד לא דרכה, ואחרי יותר משנה וחודשיים, לא ברור אם ומתי היא אכן תדרוך: הקיבוץ שהפך לסמל ההפקרה והחורבן של 7 באוקטובר - ניר עוז.
וזה לא שהוא לא הוזמן. הקיבוץ שספג את המכה הקשה ביותר בטבח שמחת תורה, וכרבע מתושביו נחטפו או נרצחו, שיגר כבר בחודש יוני פנייה ישירה ופומבית לראש הממשלה לבקר, לראות ולשמוע ממקור ראשון על ההפקרה המוחלטת באותו בוקר, שבו צה"ל פשוט שכח את קיומם על המפה בזמן שמאות מחבלים טבחו וחיללו ללא מעצור. "נוכחותך בקיבוץ ניר עוז לא רק תהווה כבוד בסיסי לזכרם של כל מי שאיבדנו, אלא גם תעניק תקווה וביטחון שזעקותינו לעזרה כעת, נשמעות ולא נופלות על אוזניים ערלות", הם כתבו לו אז. בלשכת ראש הממשלה הבטיחו שהביקור יתקיים "בקרוב".
באוקטובר, במלאת שנה לטבח, כשזה עדיין לא קרה, בניר עוז שיגרו לנתניהו הזמנה נוספת לביקור, ביום האבל הלאומי השני שהממשלה קבעה בתאריך העברי: "לצד טקסים וסמלים, אנו מזמינים אותך להגיע למקום בו התרחש האסון, מקום שבו החיים והמוות שכנים - בין החורבות שנותרו מהבתים, מהם זעקותינו לא נשמעו". לטקסים נתניהו הגיע - לניר עוז עדיין לא.
אז שיירת ראש הממשלה טרם נכנסה בשערי הקיבוץ הדרומי, אבל רבים מחבריו לממשלה דווקא כן נענו להזמנה וכך גם רבבות ישראלים מן המניין, שהגיעו בשבועות האחרונים לראות במו עיניהם את שאריות החורבן והשואה ומשתתפים בסיורים מאורגנים ומונחים על ידי תושבי הקיבוץ, שורדי וניצולי הטבח, שמעידים ומשחזרים את רגעי האימה, הזוועה וההפקרה.
הדגלים הצהובים שמתנופפים בשבילים הראשיים ומסמנים את הבתים של החטופים שעדיין בשבי חמאס בעזה, משמשים תזכורת קבועה שמבחינת אנשי ניר עוז, ש-29 מהם עדיין חטופים בעזה, 7 באוקטובר עוד לא נגמר. הסיורים לא נועדו רק להנציח את העבר המדמם של החורבן, אלא גם לגייס את הפוליטיקאים והציבור לתמוך במאבק להשבתם.
זהו הניצחון הגדול ביותר
בניר עוז חששו תחילה מפתיחת הקיבוץ למבקרים ולא רצו שהוא יהפוך לעוד נקודה של אוטובוסים ומורי דרך במסגרת יום סיור בעוטף. לכן, הם מקפידים שכל הסיורים יובלו על ידי התושבים, שרובם ככולם מתגוררים במקום פינוים הזמני בכרמי גת, ולצורך הסיור חוזרים הביתה פעם או פעמיים בשבוע. "אני לא מספרת שום דבר חדש, הכול נכתב, צולם ודווח, אבל רק ברגליים ובעיניים אפשר להבין את המלחמה שהתחוללה כאן", אומרת שרה, שם גנרי לקיבוצניקית שביקשה לשמור על אלמוניותה בתקשורת, לקבוצה היומית, רגע לפני שהיא מתחילה את מה שהיא מכנה "סיור עדות", דרך בתי הקיבוץ, ודרך הסיפורים של מה שהתחולל בכל בית ובית.
מתוך 232 דירות בניר עוז, רק ל-6 דירות לא נכנסו המחבלים, כך שהסיפורים נבחרים במשורה, אבל כמעט בכל בית תלוי פוסטר עם תמונה של נרצח או חטוף ומתנוסס דגל שמסמן שיש מאחוריו סיפור. דגל שחור מסמן את הבתים של הנרצחים, דגל צהוב של החטופים, דגל צהוב עם פס שחור - של חטופים שנרצחו בשבי. חלק מהפרצופים מוכרים יותר, כמו הבית של משפחת ביבס או הספסל של נויה דן, שנרצחה יחד עם דודתה כרמלה, אבל מה שמכה במהלך הסיור, כשעוברים ברגל, בית בית, זו הכמות. "בבארי היה מספר נרצחים יותר גבוה, בכפר עזה אולי הייתה ביזה יותר גדולה, אבל בניר עוז - לא דרך חייל אחד. כל ממ"ד היה זירת קרב קטנה, ומה שהחזיק בין חיים ומוות - זה הידית", משחזרת שרה: "זה שאני עומדת איתכם כאן - זה הישרדות בהחזקת הידית". השבוע, לרשימת הקורבנות של ניר עוז נוספה חנה קציר ז"ל, שבעלה רפי נרצח ב-7 באוקטובר ובנה אלעד נרצח בשבי חמאס וגופתו הושבה. חנה שוחררה מהשבי בעסקת החטופים הראשונה, ועוד דגל שחור יצטרף למה שנותר ממבואת הכניסה לביתם.
תושבי ניר עוז מקפידים לשמר ולתחזק את הנוי והגינון בשבילים ובמדשאות מאז 8 באוקטובר והפסטורליה מסביב, במיוחד ביום שמש חורפית, מתעתעת בדיסוננס עם התמונות, השמות, העדויות והסיפורים שמשתקפים מהמבנים השרופים והגזוזטראות העמוסות בשיירי הפוגרום, כמו קטטסטרופה שקפאה על מקומה. במתח הזה, בין הטראומה, האבל והאובדן לבין הרצון לשמר ולשקם את החיים בקיבוץ, הם חיים כבר יותר משנה וחודשיים, ובין שני הקטבים הללו הם קיבלו בחודש שעבר החלטה עקרונית על חזרה לקיבוץ ובנייתו מחדש.
"זה לא פשוט להתחיל להשתקם בתוך האירוע הזה - ביג טיים", אומרת אסנת פרי, יו"רית הקיבוץ, ואלמנתו של חיים פרי, שנחטף ב-7 באוקטובר תוך כדי שהוא מגן על חייה ונרצח בשבי חמאס. "יש מתח, המון רגישויות, כי בשביל להתחיל לבנות צריך להרוס בתים - אבל יש בתים של חטופים - נהרוס את הבית שלהם כשהם שם? זה לא פשוט להתחיל להשתקם בתוך האירוע הזה, אבל בשבילי - לא להרים ידיים ובנייה מחדש של ניר עוז - זה חלק מהשיקום. אם ניר עוז לא תקום מחדש זה הפסד מוחלט - לא רק שלנו - אם הסיפור הזה של 7 באוקטובר והמלחמה תיגמר בזה שנאבד יישובים זה ההפסד המוחלט. אם ניר עוז תקום מחדש - זה אולי הניצחון הכי גדול שיכול להיות על חמאס".
למרות הטבח שעדיין מהדהד בכל פינה בשבילים הצרים של הקיבוץ שעל הגדר ולמרות שהמלחמה עדיין לא תמה וחברי הקיבוץ עדיין לא חזרו לביתם, פרי מספרת בהתרגשות על ההתעניינות והטרנד של יישוב מחדש של העוטף, ובקשות ופניות חדשות של תושבים חדשים שרוצים להצטרף לחיל חלוץ: "אני מאוד מקווה שהבאזז הזה יימשך ושניבנה מזה ונתחיל למלא את השורות".
"רוצה להאמין שמתישהו דעת הציבור תזיז משהו"
אבל התנאי ההכרחי הבסיסי לתקומתה של ניר עוז - השבת החטופים שעדיין שבויים בעזה, עדיין לא מתקיים, קרוב ל-450 יום, וזו הקריאה והדרישה הברורה שהם משמיעים בכל סיור עם מקבלי ההחלטות ובכירי הממשלה, שמתקיימים לרוב גם עם מפגש עם משפחות חטופים ושורדות ששוחררו בעסקת החטופים הראשונה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ממובילי ההתנגדות הפוליטית לעסקת חטופים שתוביל לעצירת המלחמה, הגיע בתחילת נובמבר ואמר שימליץ לראש הממשלה וחבריו לבוא לביקור גם "כי לא יוצאים איך שנכנסים". חברת מפלגתו אורית סטרוק הצהירה בביקור שהיא מקווה שתהיה לה הזכות להצביע שוב בעד עסקה להשבת החטופים הביתה. גם שרים נוספים, בהם יואב קיש, זאב אלקין, משה ארבל ויעקב מרגי הגיעו לביקור והביעו הזדהות עם המטרה.
האם זה באמת עושה שינוי? פרי סבורה שלא מספיק. "בסוף הם כולם פוליטיקאים. אז אחרי כל מה שהם אומרים בביקור ואחריו, הם צריכים לרצות את קהל הבוחרים שלהם. למרות שדווקא בניר עוז אנחנו רואים השתתפות הולכת וגוברת במאבק שלנו להשבת החטופים מצד אנשים שהם כביכול קהל המצביעים של הפוליטיקאים האלה. אני לא סוקרת גדולה אבל אני רוצה להאמין שמתישהו גם דעת הציבור שלהם תזיז להם", סבורה פרי.
בה בעת, בסיורים ובמפגשים עם החלונות הגבוהים, התושבים מציפים את הצרכים הדחופים והעתידיים ההכרחיים בשביל שניר עוז אכן תוכל להיבנות מחדש. "ניר עוז זה לא שיקום ולא שיפוץ, זו הקמה מחדש", פרי אומרת. "כל כך הרבה בתים כולל מבני ציבור נחרבו ונשרפו ונחבלו כל כך קשה וגם הקהילה עצמה - אין כמעט אף אחד שלא נפגע. ויש לנו פערים בכספים בין מה שהממשלה רוצה לתת לבין מה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לקבל, ואני מאוד מקווה שההתרשמות הנרגשת של סמוטריץ' ואלקין, שהוא שר המינהלות, תתבטא בזה שגם ילכו לקראתנו קצת יותר. כי שום דבר לא בא לנו בקלות. הכול מלחמה".
ההזמנה לנתניהו בעודה עומדת, אבל פרי אומרת שלרגע אחד היא לא חשבה שהוא יבוא. "אני לא מכירה אותו באופן אישי, אבל אני רואה את ההתנהלות שלו. נתניהו לא הולך לשום מקום שלא נוח לו בו, גם אתם העיתונאים - הוא לא מתראיין אצלכם אלא רק במקומות שנוח לו. ניר עוז זה לא מקום שנוח לבוא אליו, בטח לא לנתניהו. אם הוא יחליט לבוא הוא יתקבל אצלנו בכבוד כי אנחנו אנשים מנומסים בסך הכול, ויודעים גם להעביר ביקורת בנימוס, אבל אנחנו לא צריכים להתחנן. הוא יודע איפה אנחנו נמצאים וקיבל את כל ההזמנות, או לפחות כך קיבלתי בתגובה אוטומטית. אני לא מתכוונת להוציא עוד הזמנות".
מלשכת רה"מ נמסר בתגובה: "ראש הממשלה כבר אמר שיבקר בניר עוז, והוא אכן מתכוון לעשות זאת".