שנה וחודשיים אחרי שלא היתה בביתה שבקיבוץ מנרה, הגיעה היום (שישי) אור-לי בר לביקור של יממה. יחד איתה באו בעלה, יוסי, וחברה נוספת. הם הכינו ארוחת שבת חגיגית וסעדו יחד עם חברי כיתת הכוננות של מנרה, ששמרו על הקיבוץ מאז תחילת המלחמה.
"הדירה שלנו היא בין הדירות המעטות שלא נפגעו במלחמה ואפשר להיות בה. יש קצת סדקים, אבל על זה אין לי זכות להתלונן. יש דירות שנהרסו לגמרי", אמרה.
היא סיפרה ששלושת ילדיהם לא התלהבו במיוחד מביקור סוף השבוע במנרה, אבל לדבריה "אין צורך לדאוג, שקט פה". אחד מילדיהם גם הוא מפונה עם משפחתו מביתם שבקיבוץ מעיין ברוך, ובכוונתם לחזור הביתה ברגע שיהיה ניתן. בת נוספת, שגרה במרכז הארץ, אמרה שיקח זמן עד שתגיע לבקר את הוריה במנרה, הקיבוץ שבו גדלה.
"היתה בי כמיהה בלתי נשלטת לראות את הבית שלי", אמרה אור-לי, חברת מנרה מזה 46 שנה, מאז שהכירה את יוסי, בעלה, שנולד בקיבוץ הצמוד לגבול עם לבנון. "באנו לביקור, רציתי לבוא לבית שלי ולישון לילה במיטה שלי. התגעגעתי", אמרה. אחרי שעשו קידוש ובירכו על הלחם, סעדו את האוכל החגיגי שבישלו," אני בהיי. זאת הרגשה נפלאה", אמרה אור-לי.
קיבוץ מנרה, שבתיו הצפוניים צמודים לגדר הגבול עם לבנון, נפגע באופן הקשה ביותר במערכה מול חיזבאללה. נכון לחודש מרץ, 104 מתוך 155 הדירות בקיבוץ נפגעו - חלקן נהרסו לגמרי ואחרות סובלות מפגיעות הדף. כחצי מהקיבוץ נחשב לשטח צבאי סגור. מלבד כיתת הכוננות של היישוב, כ-300 תושביו מפונים מבתיהם יותר משנה.