לפני 25 שנה, באוקטובר 1999, בנימין נתניהו התכונן עם עורכי דינו לחקירה במשטרה בפרשת עמדי, אחת הפרשות הפליליות הראשונות שנכרכו בשם המשפחה. "לבדוק את הרקע של החוקרים", הוא כתב באנגלית בכתב ידו בראשיתו של מסמך שנתפס בהמשך על ידי חוקריו. "מסע ציד. פוליטי בכוונתו. קטנוני בטבעו", נכתב בהמשך. מאז, במרוצת השנים, על שמו של נתניהו נרשמו עוד אי אלו תיקים, חקירות וחשדות - אבל השיטה לא השתנתה, רק השתכללה, עם השכלולים של נתניהו בתקשורת ההמונים ובהנדסת תודעה. "לחקור את החוקרים", הוא קרא בנובמבר 2019, אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה החליט להגיש נגדו כתב אישום בתיקי האלפים, עם כל מילות הקוד: מסע ציד מתוכנן, חקירות מזוהמות, חליפות תפורות ולבסוף - ניסיון הפיכה.
ובגרסת אוקטובר 2024, כפי שאפשר לצפות ערב ערב בערוץ 14, צה"ל והשב"כ תופסים את מקום הפרקליטות והמשטרה: מרגע היוודע הפרשות הביטחוניות החמורות בלשכת ראש הממשלה השופרות עלו למתקפה, בדיוק, אבל בדיוק באותה שיטה: אין כלום כי לא יהיה כלום, אכיפה בררנית, ולבסוף, כמובן, גם ניסיון הפיכה. והשכלול הפעם, בחסות צוי איסור הפרסום הרחבים על החשדות הקשים שנחקרים בנוגע לבכירים בלשכת ראש הממשלה, הוא שמסע הדה לגיטימציה החל עוד לפני שהציבור בכלל ידע שיש חקירה. מזה שבוע וחצי התקשורת מוצפת בדיווחים מסעירים, פריטי מידע וגרסאות שונות על פשיטות, מעצרים, חשודים, פרוטוקולים משופצים, מסמכים מסווגים, הדלפות ומצלמות - והצופה המצוי לא בהכרח מבין את התמונה המלאה. הצופה הביביסט, לעומת זאת, כבר משוכנע בלהט שראש השב"כ והיועמ"שית התלבשו על לשכת נתניהו ושמדובר ברדיפה. כולם מדליפים, משננים באולפן הפטריוטים בניסיון למזער את חומרת החשדות, זה ה"מותר לקבל מתנות מחברים" החדש.
אבל זו לא ההדלפה, זו השיטה. מבלי להתייחס ישירות לפרשות הנחקרות, שתיהן נובעות מאותו מקור, לשכת נתניהו, קן הצרעות שמנהל את קודש הקודשים של המדינה, ושתיהן חלק ממנגנון מניפולציות על דעת הקהל שנועד לשרת מטרה זהה: הבטחת הישרדותו אחרי 7 באוקטובר. בשעות ובימים הראשונים שאחרי הטבח, בעוד ישראל סופרת את מתיה ומאות אלפי מילואמניקים קופצים לחזיתות המלחמה, בלשכת נתניהו נערכו למלחמה אחרת: על התודעה. כפי שנחשף כאן בזמן אמת, שרה נתניהו הורתה למקורביו לפתוח במאמץ שיטתי של איסוף מידע ביטחוני ומודיעיני נגד צהל, השב"כ, ראשי ממשלה, שרי ביטחון, רמטכלים ואלופים לשעבר, כדי להפיל עליהם את האחריות למחדל. במקביל, לפי מקורות בסביבת נתניהו, בכירים בלשכה איתרו בפרוטוקולים של הקבינטים והדיונים הביטחוניים המצומצמים את הציטוטים שלו עצמו, אלה שיכולים לחזק את חלקו ואחריותו לקונספציה שחמאס מורתע ושל מזוודות הכסף מקטאר, כדי להיערך ליום שבו תיפתח ועדת חקירה.
נתניהו, כידוע, מסרב לקחת אחריות על 7 באוקטובר ומתחמק מהקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבחן מי באמת כשל וחדל, אך בשנה שחלפה, כך לפי המקורות, הכינו בלשכתו תיקיות מסודרות על כל שם אחר - מרבין עד בנט, לפיד, גנץ, גלנט, הרצי הלוי ואהרן חליווה - שממתינות ליום פקודה. פריטים מהמידע הזה, שחלקו נאסף גם בדרכים מסריחות ועבר דרך ידיים לא מורשות, כבר מצאו את עצמם בשלל חשיפות וידיעות בתקשורת, על ההתראות שניתנו או לא ניתנו לפני ובזמן האסון, ומפרנסים את רשת הצייצנים של יאיר נתניהו בתחזוק הקונספירציות על בגידה מבפנים.
אלי פלדשטיין, למשל, הדובר החשוד בפרשת המסמכים המסווגים, לקח חלק מרכזי בקמפיין הטלת הרפש נגד צה"ל והשב"כ: בלשכת נתניהו חשבו שהעבר הצבאי שלו כקצין בדובר צה"ל יעניק לו אותנטיות ואמינות בעבודה מול הכתבים הצבאיים והמדיניים בנושאים הביטחוניים, והבונוס: רשת של קשרים חברים ואישיים עם קצינים וחיילים בצה"ל. באותם ימים ראשונים שאחרי הטבח, זה היה מצרך יקר ערך. לפי המקורות בסביבת נתניהו, הוא ומשפחתו היו מוכי פרנויות ומשוכנעים שמערכת הביטחון ממדרת אותו ומסתירה ממנו מידע. לכן, קיים רצף פגישות ביטחוניות שפורסמו כבר אז, בין השאר עם גבי אשכנזי, האלוף יצחק בריק, וחביב הלשכה עופר וינטר. במקביל, אנשי הלשכה חיזקו את הקשרים העצמאיים עם קצינים ומילואמניקים בצהל כדי לקבל עדכונים ומידע ישר מהשטח שלא עובר את סינון הצינורות הרשמיים.
גם פריטים מהמידע הזה מצאו את עצמם בתקשורת הישראלית והבינלאומית בשנה האחרונה, בשלל חשיפות וידיעות על המגעים לשחרור החטופים, ובעיקר, ברגעים מכריעים במשא ומתן או במאבק על דעת הקהל במאבק המשפחות להשבתם. גם כאן, היתה שיטה שקופה: הצפת מידע מגמתי שמעיר את בן גביר וסמוטריץ' לטרפד את השיחות ומגלגל את האחריות לסינואר. מסמך הבילד המדובר במסגרת החקירה של פלדשטיין, שפורסם בחודש ספטמבר ימים ספורים בלבד אחרי רצח ששת החטופים ברפיח, היה אכזרי במיוחד, וטען שהאסטרטגיה של חמאס היא לעשות לוחמה פסיכולוגית על משפחות החטופים כדי שיפגינו נגד הממשלה. כעת מתברר שלפי החשד הוא גם הושג בדרך לא דרך, חשף מקורות מודיעניים, וסיכן את ביטחון המדינה.
אבל פלדשטיין, ככל הנראה, היה רק השליח, בורג באופרציה מתוחכמת של הנדסת תודעה תוך איסוף והדלפת מידע ביטחוני מסווג שנוהלה מתוך לשכת ראש הממשלה, כולל בשיטות שמזכירות ארגוני פשיעה. השאלה המרכזית היא עד איזה גובה יסתעפו החקירות והאם נתניהו ידע או לא ידע או שזה ייעצר אצל אנשי שלומו, ראש הסגל צחי ברוורמן ובכירים אחרים בלשכה. בינתיים, תחת איסורי הפרסום הקורסים, כל יום נפתחת תיבת פנדורה חדשה, שמציפה את הסירחון בלשכה הכי חשובה במדינה, וחלק ממנו משרת גם את נתניהו, שכבר עמוק בתוך מבצע תודעה נוסף, שמטרתו לזהם ציבורית את החקירות ולבנות את עצמו, שוב, כקורבן של רדיפה.