לא רק שחור על גבי לבן, אלא גם בכתב ידו של בנימין נתניהו, טרף לגרפולוג (חלקית בלבד, כי הצילום אינו מעביר את עוצמת המגע של העט עם הנייר), מופיעה המשאלה הממסמרת את נתניהו: מאוד העסיק אותו, היה חשוב לו לברר, מהו הרקע של קציני המשטרה שחקרו אותו ואת אשתו, שרה, וגם "מפא"י" שורבבה למסמך והואשמה.
"לבדוק מה הרקע של החוקרים", כתב נתניהו בראש מזכר לעצמו, ואולי לא רק לעצמו, ערב אחת מחקירותיו. הם יחקרו אותו? הוא יחקור אותם. האם רק שירבט נקודות לדיון, או שמא נועדה בדיקת רקע החוקרים לעבור מתקווה למבצע אנטי משטרתי, אפשר רק לשער. אם השורה העליונה צפתה פני עתיד, נתניהו לא הספיק לממש אותה, כי הדף נתפס בידי החוקרים.
עוד בוואלה! NEWS
סוריה ריססה את השמיים וההתרעות צפצפו ברצף: מה קרה בנטישה בשמי הגבול?
דיווח ברוסיה: מטוס עם 71 איש התרסק באזור מוסקבה
אחרי 18 שנה בארץ: יהודי עצור חודש - כי הוא "שוהה בלתי חוקי"
נתניהו היה מתוסכל ומודאג מאד באותו יום, 20 באוקטובר 1999. למחרת יצוין, לא בדיוק ייחגג, יום הולדתו, ואיזה יום הולדת - יובלו. למרבה הבושה, האירוע ייערך בחדר החקירות של יאח"ה, במטה הישן של היחידה הארצית לחקירות הונאה בבת ים. במקביל ובנפרד תיחקר שרה: זה היה כמעט שני עשורים לפני שאביחי מנדלבליט הכתיב איך יתנהלו חקירות זוגיות. תיחקר ותציג חזרה כללית לקראת מופע הפסי-כו-לו-גית.
"בעלי נוהג לרשום כל דבר וכל פרט שיש לו רצון לדבר עליו", הסבירה שרה בחקירתה. "ככה הוא רושם כל דבר, כי כך הוא נהג בשירותו הצבאי". טרוד, מבולבל מעט, דעתו מוסחת, חזר נתניהו בשנית על המלים "של החוקרים". באמצע כתב "מפא"י". אכן, מפלגת פועלי ארץ ישראל, שנבלעה 30 שנה לפני כן במפלגת העבודה, קמה לתחייה, כהשערת המחקר בדבר הרקע של החוקרים. תת-ניצב מירי גולן ורב-פקד פלורה לירן עורטלו כחפרפרות מסורות, שגולדה מאיר ופנחס ספיר שתלו במשטרה עוד בשנות ה-60', כדי לטפל בבוא היום בבנו של הרוויזיוניסט בן-ציון נתניהו.
המסמך שכתב נתניהו באוקטובר 99'
זאת ראייה נסיבתית ממשפחת דפוס ההתנהגות, אמנם לא מורה נבוכים אלא תלמידתו המצטיינת של המורה, במחלוקת העכשווית בין נתניהו לרוני אלשיך בסוגיית "חוקרים חוקרים חוקרים" - האם נשכרו חוקרים פרטיים כדי לחפש מידע שלילי על קציני יחידות החקירה הארציות של המשטרה.
נתניהו מתמרמר על שאלשיך חושד בו, כשר שכמותו. מסייעת לו העובדה שטרם נחשף כל ממצא, להבדיל מהיקש, בדבר קשר כלשהו בין הבילוש הפרטי לבין ראש הממשלה. אין די בסימנים, רמזים ומניעים. עד כה, חובת ההוכחה על אלשיך.
נתניהו סובל ממה שאסכולת השיווק האמריקנית, שמענף הרהיטים שלה הגיע לשירות הציבורי, מכנה "חרטת הקונה": במגרש המכוניות המשומשות התלהב מהרכב המבהיק שהוצע לו, אהב את מחירו ונהנה מנסיעת ההדגמה. כחלוף זמן מה נשכחה החוויה הראשונית והתעוררו ספקות. כל חריקה שהודחקה כהמהום חרישי נשמעת לפתע כטרטור מאיים; אבל חוק ההחלפה וההחזרה, חוק החרטה, חל רק על השבועיים הראשונים שלאחר הקנייה.
העסקה שהשתבשה
באותה תקופת בראשית, העסקה היתה ברורה: כל צד יקבל את המשרה הנחשקת הבאה (המפכ"ל המיועד יהיה ראש השב"כ, ראש הממשלה יהיה ראש הממשלה לנצח) והמשטרה תטוהר מחוקרים העלולים להיטפל למשפחת נתניהו, כי תיק המעונות ובמרכזו שרה כבר נמצא בחקירה, אם גם מעוכבת, ואין לדעת מתי תלונות או ביקורות יהפכו לחקירות גם נגד בעלה. אלשיך לוהק לתפקיד מעין עזרא סיידוף משטרתי. אחת ממשימותיו העיקריות: להיפטר מניצב מני יצחקי, ראש אגף החקירות והמודיעין (אח"ם), ולמנות במקומו אב בית נוח. להב 433 תוכפף למפכ"ל, ונתניהו ישלוט באמצעותו בחקירות הרגישות.
היועץ המשפטי לממשלה באותם חודשים ראשונים של אלשיך, יהודה וינשטיין, בלם בגופו את התמרון לסילוק יצחקי. ככל שחלף הזמן השתבש התכנון והתעשת אלשיך. הוא התאהב בכינוי "השוטר מספר 1", שהונחת עליו כתחפושת פורים והמשקף אמת רשמית אך לא מהותית. מה לו ולמשטרה. ודאי שאינו החוקר מספר 1, לא בתיקי נתניהו ולא באחרים.
דומה שאלשיך מתכחש להבדל בין ראש השב"כ למפכ"ל המשטרה. מרוב שאיפה נכזבת להגיע לראשות שירות הביטחון הכללי, הוא מנסה להתנחם בתפקיד ראש החוקרים במשטרה, אבל ההקבלה מאולצת ומוטעית - המקביל האמיתי במשטרה לראש השב"כ הוא ראש אח"ם. המפכ"ל הוא הממונה הארגוני עליו, מציע מועמדים לתפקיד ולראשות יחידות החקירה הכפופות לראש אח"ם - הטעונים אישור השר לביטחון פנים - וקובע אם ראש אח"ם יתמנה לתפקיד נוסף, של מפקד מחוז או סמפכ"ל, החיוני להתמודדות עתידית על כהונת מפכ"ל. אבל לא אמורה להיות לכך השפעה על תוכן החקירות, ממש כשם שהרמטכ"ל אינו מכתיב לראש אמ"ן או לראש חטיבת המחקר את הערכות המודיעין שהם מגישים.
הממונים המקצועיים על ראש אח"ם אינם נמצאים כלל במשטרה. אלה הם פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. דיוני "סטטוס" של ראש אח"ם וקציניו עם המפכ"ל נקראים כך כי נמסרת בהם תמונת מצב של התיקים, אך הם מסמלים גם ואולי בעיקר את מובנו האחר של המונח - מעמד. זאת הצדעה לבכירותו של המפכ"ל, הסקרן לדעת מה מתבשל בסירים של יאח"ה ואכן זכאי, בניגוד לשר הפוליטי, לטעום לפני שהניידת משנעת אותם למשרד המשפטים.
השפעתו של המפכ"ל רבה, לא בלעדית, בתחום בניין הכוח. לפניו סבב ניצבים הכולל, בין השאר, למנות סמפכ"ל, עם צאתו של הסגן זוהר דביר לחופשת לימודים, עד למינוי המפכ"ל הבא. המשטרה מרוששת מניצבים מנוסים; אין מועמד פנוי ומתבקש לסמפכ"ל. אלשיך ייאלץ לבקש מראש אגף המבצעים אלון לבבי, טייס השמח בחלקו ומעוניין לפרוש, להתנדב לשנת שירות; או להטיל את התפקיד, למרות מחאותיו, על יצחקי, על סף פרישה מהשירות (סף גבוה, כי הוא ממשיך לנהל את חקירות נתניהו אף שהעביר את ראשות אח"ם לגדי סיסו); או להסכים שהבולט בניצבים המכהנים, מפקד מחוז ירושלים יורם הלוי, יחלוק את זמנו בין המחוז לבין המטה הארצי, בתואר כפול. התקדים: אסף חפץ, סמפכ"ל ומפקד מחוז המרכז - והמפכ"ל הבא - בעת כהונת רפי פלד כמפכ"ל.
בשבועות הקרובים יחליט אלשיך על מומלצו, לאישור גלעד ארדן, למפקד להב 433, עם פרישת ניצב רוני ריטמן. המועמדים הפנימיים הם תת-ניצב מוטי לוי, סגנו הטרי של ראש אח"ם הטרי סיסו, ותת-ניצב כורש בר-נור, ראש יאח"ה ולפיכך החוקר הראשי של נתניהו. יתרונו של לוי: תפקיד שני, אם גם קצרצר, של תנ"צ באח"ם/להב, לאחר שפיקד על היחידה הכלכלית. יתרונו של בר-נור: חקירה אמיצה וישרה בתיקי נתניהו. ככל שהאמסלמים של נתניהו יורים בשוטרים, גובר הרצון הדווקאי לקדם את בר-נור ולמסור את יאח"ה לחוקר בולט אחר, תנ"צ ערן קמין.
מינוי אלשיך לווה בהצהרות הפוליטיקאים על הצורך בשיקום המשטרה מהריסותיה. אמנם היו גם פרשיות שזעזעו את אח"ם/להב - התאבדות תנ"צ אפי ברכה, מלחמת ריטמן בתנ"צ גיא ניר וידידתו צ' (ניר היה ראש חטיבת המודיעין אחרי ריטמן, שכיהן שם אחרי יצחקי; בר-נור היה ראש מחלקה בחטיבה שבמוקד הסכסוך) והפללת ניצב מנשה ארביב - אך החקירות הארציות נחשבו עדיין לעלית המשטרה, לעומת המתרחש בתחנות, במרחבים ובמחוזות.
אחרי שנתיים ורבע, אלשיך הזחוח אינו יכול להציג ולו הישג אחד במשטרת השטח. דווקא בבולשת הארצית, שתפקדה היטב לפניו ובלעדיו, מצא תחום להתגדר בו, כמגן החוקרים, כשביצע פניית פרסה בתום תקופת ההרצה שלו.
בעימות עם נתניהו, הצדק עם אלשיך, גם מפני שנתניהו מדקלם את השורות שחיבר לפני 18 שנה. אם ייערך פסטיבל אירו-ביזיון, הפזמון של נתניהו יכול לייצג בו את ישראל. למעט הכותרת, "לבדוק את הרקע של החוקרים", הוא נכתב באנגלית, שפתו המועדפת של המחבר. Manhunt. Political in its intent. Petty in its nature. ביבי בלוז. בשולי השרבוט מהרהר המשורר מיהו הסניגור שיעמוד כגבר, או יקום כארי: יורם שפטל? יעקב נאמן? לא זה ולא זה, לבסוף; לפחות אלאור אזריה נהנה משפטל.
ואחר כך, כמו הכנה לציוץ שטרם הומצא, ראשי פרקים לנאום או לראיון: "תראו, הכוונה פוליטית, אבל יהיה לי מה לומר כשזה יסתיים". בינתיים, "פוליטי וקטנוני", הרבה "פוגע, נפגעתי, פוגעים" ו"כעס, להתגבר על הכעס, אני יודע שיש לי הרבה תומכים שגם הם כועסים".
כששרה התפרצה: "אני צריכה כל הזמן להיות ב-ח-קי-רה"
היכן פסיכולוגית חינוכית בשירות הציבורי, בעלת שני תארים וזהו, כשהיא נחוצה לניתוח חומר כזה? אל דאגה, היא שם, בחדר הסמוך, בעצמה נפגעת וכועסת, מטיחה בחוקריה שהם "חוצפנים" ו"מחטטים" ו"עיניתם אותי בשאגות ואש בעיניים" של ראש יאח"ה, גולן.
תמליל החקירה מזכיר את הראיונות הטרום-טלוויזיוניים של רפאל בשן, המתאר את המרואיין ("הנשיא שז"ר מקמט את מצחו בכובד-ראש") ואת שידורי הכדורגל של נחמיה בן אברהם ("סטלמך למנצ'ל. מנצ'ל מחפש למי למסור").
הנה, שרה נתניהו המכחישה שהתייעצה עם צמד הסניגורים: "אני לא ישבתי עם וינרוט או עם וינשטיין. (מתפרצת) אני רוצה לציין שמתנהל כאן מסע ציד, כי אתם רוצים לראות את נתניהו מחוסל. אתם אומרים, אנחנו נחסל את נתניהו, שלא יחזור להיות ראש ממשלה. נצוד אותו, אולי נחסל אותו ונצוד אותו, אם לא בנושא הזה אז על זה, ואם לא פה אז שם, העיקר שנמוטט אותו ונחסל אותו, שלא יחזור ולא יהיה ראש ממשלה, אולי נלך לגננת שלו ונבדוק, אולי הגננת שלו נתנה לו סוכריה שוחד. אתם רוצים ומתפללים לחסל את נתניהו, שלא יהיה יותר ראש ממשלה".
וכחלוף חמש דקות שקטות, יחסית, ולפני שאמרה, "ידענו שמתנהל מסע ציד, אנחנו חשבנו שמסע הציד הזה יקרוס מחמת הדביליות שלו", היא מתועדת: "(מתפרצת) אני, אסור לי לדבר עם אבא שלי, כי זה עלול להיות שיבוש הליכי חקירה, ואני צריכה להיות בדום שתיקה, כל המדינה צריכה להיות בדום שתיקה. אני צריכה להיות בדום שתיקה מהחיים. אולי אסור לי לדבר גם עם עצמי, כי זה שיבוש הליכי חקירה, ואנחנו כל היום בענייני החקירה, כי אין לי זמן לחיות, ואני צריכה להיות כל הזמן ב-ח-קי-רה".
הנה היא, חלוקת המילה להברות, תשע שנים לפני פסי-כו-לו-גית. כדברי בעלה: אחת לתשע שנים. והחוקרים שומעים, רושמים, מקליטים. מעניין למצוא את ההקלטות, אם לא אבדו כשיאח"ה עקרה מבת ים ללוד. משטרה. מפא"י. מצוד. צריך לבדוק את הרקע של החוקרים.