מעט פחות משבוע למבצע ימי תשובה של חיל האוויר בשמי איראן, בטייסת 119 (העטלף) משחזרים את הרגעים שיתבררו בדיעבד כהיסטוריים. מובן שבאותו הזמן הם לא חשבו על זה, אלא על הכנה נאותה למשימה שעמדה בפניהם. רס"ן (במיל') נ' (45) - ביום-יום מנהל קרן השקעות נשוי ואב לחמישה - מכיר את התחושה הזו מקרוב; כבר ב-7 באוקטובר הוא הוקפץ לטייסת, ובצהריים כבר תקף ברצועת עזה. מאז הספיק לתקוף מהאוויר שורת יעדי טרור ברחבי המזרח התיכון, ובליל שישי האחרון שבר לעצמו שיא של מרחק - עם התקיפה באיראן.
"זו היתה השנה המשוגעת ביותר בחיי כטייס קרב", הוא אומר בראיון לוואלה, ומיד מוסיף כי דבר מזה לא היה מתאפשר אלמלא התמיכה של רעייתו - "מתחתנים עם האישה הנכונה", הוא מחייך - ושל שותפים ציוניים בחו"ל, שהבינו את העומס הכרוך בשירות מילואים ממושך.
לדבריו, הרגע שבו הוטלה עליו המשימה להוביל רביעיית מטוסי קרב לתקיפה לא הפתיע אותו - מכיוון שחיל האוויר נערך למשימה מורכבת שכזו כבר 20 שנה. "ברגע שהבנתי שזו המשימה, שמחתי שאני הולך להיות חלק מהדבר הזה. אמרתי לעצמי: אולי זו באמת התחלה של שינוי המזרח התיכון".
נ' סיפר כי לא היה צריך להסביר לאשתו מה הוא הולך לעשות; היא הבינה לבד את החשיבות. "היה לה ברור שאם קוראים לי בשמחת תורה, וכל המדינה מדברת על האפשרות של תקיפה באיראן, זו כנראה המשימה", הוא מספר, "הייתי בטוח שהכול מוכן למשימה ב-110%, בלי ספק. יש לנו את האגף הטכני הכי טוב בארץ - ואולי הטוב בעולם. בלעדיהם אנחנו כלום".
כמה זמן נמשכת הטיסה לאיראן? הוא מסרב לפרט ומסתפק באמירה: "מרגע שחוצים את קו הגבול,
אין מקום או זמן לתחושות שלא צריכות להיות בתא הטייס. אתה מאוד חד ומחודד לקראת המשימה. מתי אני נרגע? רק כשאני נוחת".
במהלך הראיון שחזר את הטלת הפצצות על היעדים הרגישים באיראן. "הרגע של הטלת החימושים זה ה'ואו'. הכל מתנקז לשם. הכל עבד כמו שצריך. פגעתי במטרות וניתקתי מגע. אני יודע שמבחינת עוצמה, זה אפילו לא הילוך ראשון שלנו. ואני חושב שזו לא הפעם האחרונה. אני חושב שעוד נחזור לשם".
יש בו גם תסכול, כמובן, על הפער בין ההישגים האדירים של חיל האוויר בשנה החולפת - לבין האכזבה הנוראה, הקטלנית, לנוכח תפקוד החיל ב-7 באוקטובר. "לא צריך אותי כדי להבין שצה"ל כשל באותו יום. אני בסוף חלק מהמערכת הזו, והמערכת תצטרך ללמוד להפנים את מה שקרה".
מטוסי קרב של חיל האוויר לפני התקיפה באיראן
לא הרחק ממנו, לצד החיילים בעלי הסרבל הכחול מהמערך הטכני, עמדה רס"ן ד' - מי שפרצה דרך בחיל האוויר לאחר שהתמנתה, לראשונה בחיל, לקצינה טכנית בטייסת הקרב, במקביל להיותה אמא.
"מרגע קבלת הפקודה למשימה, בחרנו את המטוסים הכי שמישים והכנו את מה שנדרש. אני שומרת על אבטחת המידע. אף אחד בגף לא ידע על מה שתוכנן. שמרנו על הסוד כמו שצריך".
על הרגע שבו החיילים בסדיר, בקבע ובמילואים "חתמו" על המטוסים, כלומר אישרו שהם כשירים לטוס לאיראן, אמרה ד': "יש פה אנשים בטייסת שמשרתים כאן 34 שנה, ומבינים שזה רגע האמת שלהם. זו עבודה פיזית ומנטאלית קשה. מסוג הרגעים שהם חלמו עליהם. לא חשבנו שנגיע למקומות רחוקים כאלה. מה שחשוב לנו הוא שהמשימה בוצעה בדיוק כמו שתוכנן. 100% הצלחה ופגיעה במטרות". היא מוסיפה כי היא גאה בעבודתה, וכמובן שהגאווה מחלחלת גם לשאר בני המשפחה: "הילדה שלי, בת שנה ושמונה חודשים, ידעה להגיד את המילה 'מטוס' לפני שלמדה להגיד 'אמא'. חשוב לי שתדע שאנחנו נעבוד עוד יותר קשה כדי להחזיר את האמון של אזרחי מדינת ישראל".
רס"ן ר' (40), ראש תחום חימוש בטייסת תחזוקה בבסיס רמון, בסיס האם של הטייסת, התבטא ברוח דומה. "השתמשנו בחימושים 'טיפשים' וישנים, וגם בחימוש מתקדם. אנחנו קוראים לזה 'משימות איכות'. ברור שהיתה התרגשות, בגלל גודל האירוע", סיפר, והוסיף כי הוא חש "גאווה להיות חלק מזה. כולם חזרו בשלום, והכל עבד. לא הופתענו מההיקף של החימושים והמטוסים. באנו מוכנים. התכוננו לרגעים האלה במפעלי הפצצות".
עם סיום הביקור בטייסת, הגיעה רס"ן ע' (27), מפקדת הגף המבצעי שתחת פיקודה פועל מגדל הפיקוח, ושוחחה עם וואלה "אנחנו בסיס שכולו מבצעי. באחריותנו היה לסנכרן את כל הפעילויות מהטייסות השונות, בעומס וכלי טיס משתנים. עמדנו באתגר, ואני גאה בחיילים שלי, שמלאי מוטיבציה למשימות בהמשך".