תוצרת אמריקנית, חדשנות ישראלית: אלו כלי הטיס שפעלו באיראן

התקיפה הנרחבת באיראן אמנם יצאה לדרך הלילה (שבת), אבל היא התאפשרה בזכות החלטות שהתקבלו לפני 20, 30 ו-40 שנה, וחלקן עוד לפני כן. רשמית היא בוצעה בידי מטוסי אף-35, אף-15 ואף-16 מתוצרת ארצות הברית, אך בפועל אלה הן גרסאות ישראליות מיוחדות, עם מערכות חימושים מקומיים שאין לאף חיל אוויר אחר בעולם.

חיל האוויר בונה את עצמו לתקיפה כזאת מאז שנות ה-90, משנה מפרטים במטוסים האמריקאנים שהוא רוכש, וביחד עם מנהלת פיתוח אמצעי הלחימה במשרד הביטחון (מפא"ת) מוציא לתעשיות הביטחוניות קולות קוראים, סוג של מכרז פנימי בו הוא מבקש יכולות שעדיין לא קיימות בעולם, והן ממציאות אותה.

אף-16 איי סופה הוא הדוגמה הבולטת ביותר ליכולת של חיל האוויר לעשות עם מטוס אמריקאי דברים שהיצרן לא חלם עליהם. כבר ב-1981 הרימו האמריקאים גבה כשאל"מ בדימוס זאב רז הוביל את שמיניית מטוסי האף-16 נץ להשמדת הכור בגרעיני בבגדד. האף-16 נולד כמטוס קרב טקטי וזול, לטווח של מאות קילומטרים. חיל האוויר זיהה שהוא גם חסכוני בדלק מספיק כדי לבצע משימת תקיפה אסטרטגית בעיראק, והיא בוצעה בהצלחה. כשהנשיא בוש התקשר ב-2003 לרונה רמון לנחם אותה על מותו של אילן באסון הקולומביה, הוא אמר לה שבזכותו לא היו צריכים ארצות הברית והעולם להתמודד עם עיראק. אילן רמון היה צעיר המשתתפים באותה תקיפה.

בסוף שנות ה-90 נזקק החיל לאף-16 חדשים שיחליפו את אותם ניצים שהתיישנו, אבל הפעם הדרישות היו אחרות: כבר אז היה ברור שנדרשת יכולת להגיע לאיראן, מרחק יותר מכפול מעיראק: מעל 1,500 ק"מ לעומת 600 ק"מ. התוצאה הייתה עסקה לרכישת 100 מטוסי אף-16-איי, לכאורה אותו מטוס, אבל עם מכלי דלק תצורתיים שנצמדים לצידי גוף המטוס ומגדילים דרמטית את יכולת נשיאת הדלק שלו, בנוסף למנוע חזק יותר. אלה היו שיפורים שנולדו בארצות הברית לדרישת חיל האוויר. מישראל נשלחו רכיבי מערכת לוחמה אלקטרונית מתקדמת שרכש משרד הביטחון מאלישרא, היום חלק מאלביט. עלות המטוסים אז היה 4.5 מיליארד דולר, ועוד 300 מיליון דולר יקרים למערכות ההגנה האלה, שעודכנו מאז והוכיחו את עצמן שוב ושוב בגיחות חוצות קו. רק סופה אחת הופלה מטיל סורי, ולפי תחקיר חיל האוויר הדבר אירע בשל טעות תפעול של הצוות, שנטש בשלום.

אלה היו חלק מהמטוסים שתקפו הלילה באיראן, בסגירת מעגל היסטורית. מטוסי האף-16 הראשונים הגיעו לארץ מוקדם מהצפוי והיו זמינים לתקוף בבגדד, כי בשל המהפכה האיראנית ב-1978 בוטלה עסקה גדולה לאספקתם בהזמנת השאה המודח, ואלה שכבר יוצרו נשלחו לארץ. הלילה המחליפים שלהם הוכיחו שאף-16 יכול לתקוף גם בטהרן. למרות שחיל האוויר לא חשף באיזה חימוש השתתף, לפני כמה חודשים חשפה התעשייה האווירית תמונות וסרטונים של מטוסי אף-16 סופה נושאים את האיר לורה, טיל בליסטי המשוגר מהאוויר.

בתמונות ששחרר דובר צה"ל נראה שוב F-15D מספר 857, מרקיע השחקים המפורסם, ממריא הלילה מזרחה. אותו מטוס מפורסם שאיבד כנף בתאונה נדירה ב-1983, שוקם, ומוקדם יותר השנה צולם ממריא לתימן. עוד הוכחה לחשיבות האף-15 בני הכמעט 50, ליכולת של המערך הטכני לשמר אותם מבצעיים, ולכך שחייבים לזרז את עסקת רכש מטוסי האף-15 המתקדמים יותר שיחליפו אותם. המטוסים האלה חסרי תחליף בכושר הנשיאה והטווח שלהם, גם היום.

בניגוד לתימן, לאיראן יש מערך הגנה אווירית מתקדם, שחלקו, לפי פרסומים זרים, הושמד הלילה. למטוסי הקרב החמקנים יש חשיבות רבה לא רק בחימוש שהם נושאים, ולא בכך שהם טסים בתצורה שבה מכ"מים מתקשים לאתר אותם בזמן, אלא ביכולות האחרות שלהם: איסוף מידע אלקטרוני ואופטי, זיהוי ושיבוש איומים על הארמדה שהמריאה מהארץ, מסוללות טילי קרקע אוויר קרקעיות, ומהמטוסים העתיקים אך קטלניים של חיל האוויר האיראני כמו האף-14 והפאנטום האמריקאים והמיג 29 הרוסיים.

.האף-35 חשובים במיוחד כשהם מגינים על מטוסי התדלוק הגדולים, האיטיים והנראים לכל מכ"ם. בלעדי הראמים הזקנים האלה, שרובם כבר בני יותר מ-50 שנה, חיל האוויר לא היה מסוגל לתקוף בצורה כזאת במרחקים כאלה. למרות שמדובר במטוס אמריקאי, היכולת כולה ישראלית. בשנות ה-70 ארצות הברית סירבה למכור לישראל מטוסי תדלוק, כדי למנוע ממנה יכולות כמו שהופגנו הלילה. התעשייה האווירית הסבה מטוסי 707 אזרחיים במקור למטוסי תדלוק, ופיתחה עבורם את "בום", זרוע התדלוק, שהמפעיל שלה צופה בהם דרך מצלמה, במקום חלון במטוסי התדלוק האמריקאים.

עבור לילות מהסוג הזה רכש חיל האוויר את מטוסי הביון שפיתחה התעשייה האווירית בהכוונת מפא"ת, על גבי מטוס מנהלים אמריקאי. מטוסים של חיל האוויר שממריאים למשימה בלבנון או בעזה, מקבלים הוראות מהבקר, שיכול להזהיר אותם מאיומים שהמכ"ם שלהם לא רואה, ולהפנות אותם למטרות משתנות. אין אף בקר שיושב בשטח ישראל ויכול לעשות אותו דבר למטוס חיל האוויר שטס במרחב האווירי האיראני. לכן פותחו המטוסים האלה, בשתי גרסאות: נחשון עיטם שמזהה מטרות באוויר, ונחשון שביט לאיסוף מודיעין אלקטרוני בעומק. גרסה נוספת, נחשון אורון, מסוגלת לטפל במטרות על הקרקע. אלה מטוסים שיש כמוהם בודדים בשירות, כל אחד עלה מאות מיליוני דולרים. בעבר פורסם שכמו מטוסי האף-35, בסיס האם שלהם הוא בנבטים, וזאת הייתה אחת הסיבות שהאיראנים מנסים שוב ושוב לתקוף את הבסיס. הלילה הם קיבלו אותם על הראש.

לחיל האוויר יש גם כלי טיס בלתי מאויישים לטווח ארוך, כמו ההרון TP איתן שייצרה התעשייה האווירית, ויכולים לאסוף מודיעין בטווחים שבהם פעל חיל האוויר הלילה. היום כבר מותר להגיד שניתן גם לחמש אותם בעת הצורך. המטוסים האלה הם חלק מהמעטפת שמלווה מבצעים כאלה, לצד כוחות 669 ומטוסי היסעור, למקרה של נטישת טייסים בשטח אויב וצורך דחוף להגן עליהם ולהביא אותם לארץ.

שמו הרשמי של החיל הוא חיל האוויר והחלל, מה שמכוון לעוד פלטפורמה שליוותה הלילה את הכוחות מגובה של מאות קילומטרים. מדובר בלווייני האופק, שבלעדיהם היה קשה מאוד ואולי בלתי אפשרי לאסוף את המידע המדויק הדרוש לתקיפה נרחבת כזאת; לעקוב אחרי תנועות ומתקנים חשודים 2,000 ק"מ מישראל, ביום ובלילה. זאת המשימה של מערך הלוויינים הלאומי, שבונה התעשייה האווירית ומפעילים אמ"ן וחיל האוויר, ומצוידים חלקם בטלסקופים וחלקם במכ"מים, כדי לתצפת גם בחשיכה ובזמנים מעוננים. זו יכולת ששמורה אפילו היום למדינות בודדות בעולם: לבנות, לשגר ולהפעיל לוויינים ברזולוציה גבוהה. כמה מדינות כבר רכשו את היכולת הזו מישראל, האחרונה שבהן מרוקו. הלוויינים השתתפו במשך שנים באיסוף המידע לתקיפה, וכעת בצילום וניתוח התוצאות, לקראת השלבים הבאים במלחמת ישראל-איראן.