כשמטוסי חיל האוויר חוזרים עם מנשאי פצצות ריקים מתקיפה, מקבלים הטייסים שלהם את עיקר תשומת הלב. זה בלט עוד יותר אחרי התקיפה בשבוע שעבר בתימן, השנייה כבר השנה.
אין כמעט חילות אוויר בעולם שהפגינו את יכולתם לתקוף עם מטוסי קרב טקטיים בטווח של כמעט 2,000 קילומטרים מבסיסם. מה שמחייב לשלוח עימם מטוסי תדלוק, לתזמן את זמני העברת הדלק, להעניק ליווי צמוד של מטוסי קרב נוספים להגנת המתדלקים. לאסוף מודיעין בטווחים כאלה כדי לאתר את המטרות, לספק מודיעין בזמן אמת על איומים מתהווים, ובעיקר להשמיד את המטרות ולחזור בשלום.
מאחורי הטייסים שצריכים להיות מדויקים גם אחרי טיסה מתישה של יותר משעתיים על המטרה, יש תמיד מעטפת מלאה של אנשי מודיעין, מתכננים, ואנשי מערך הטכני. אבל בגיחה לתימן הייתה לאנשים הטכניים חשיבות גדולה מהרגיל, לא רק לגף הטכני בטייסת, שמתחזק, מחמש ומתדלק את המטוסים. ככה זה בפעילות מבצעית שמבצעים מטוסים בני כמעט 50 שנה.
בתקיפה בתימן השתתפו מטוסי אף-35 צעירים בני שנים בודדות, מטוסי בקרה אווירית ומודיעין נחשון קצת יותר מבוגרים, וגם מטוסי בואינג 707 לתדלוק שכבר עברו יותר מ-50 שנה מאז יצאו מפס הייצור של בואינג בסיאטל. אבל חלק משמעותי מהעבודה ביצעו מטוסי האף-15 בז, שמתקרבים לגיל 50. חיל האוויר מפעיל שתי טייסות של הדגמים הוותיקים שנועדו במקור לעליונות אווירית, 133 ו-106, לעומת טייסת אחת של מטוסי אף-15 איי רעם, טייסת 69, שנועדו במקור לתקיפות ארוכות טווח, "צעירים" בני 25 שנה כבר.
בגיחה לתימן השתתף למשל אף-15 מספר זנב 658 המכונה טייפון, מטוס מדגם A, שעוד הפיל שני מטוסי מיג סוריים במלחמת לבנון הראשונה. אלה מטוסים מסדרת הייצור הראשונה של המטוס, שסופקה רק לחילות האוויר של ארה"ב וישראל. 25 מטוסים מדגמי A שבהם טייס בלבד, ו-B שבהם גם נווט, רכשה ישראל באמצע שנות ה-70 תמורת 650 מיליון דולר, סכום שמעורר געגועים בקרב אנשי הכספים של משרד הביטחון וחיל האוויר כיום, כשטייסת אף-15 חדשה עולה יותר מפי עשרה. חיל האוויר האמריקאי, היחידי שרכש מטוסי F-15A מלבד חיל האוויר הישראלי, קרקע את האחרונים שבהם כבר לפני עשור מטעמי גיל. בארץ הם ממשיכים לשמש כמטוסי קרב מבצעיים.
בגיחה לתימן השתתף אף-15 מספר זנב 658 המכונה טייפון, מטוס מדגם A, שהפיל שני מטוסי מיג סוריים במלחמת לבנון הראשונה. חיל האוויר האמריקאי קרקע את המטוסים האחרונים מהדגם הזה מטעמי גיל כבר לפני עשור. בארץ הם מבצעים תקיפות במרחק 1,800 ק"מ.
מטוס אחר, F-15 מדגם D המתקדם יותר, שהשתתף בתקיפה, היה אמור להיות מזמן במגרש הגרוטאות, אם לא גרוע יותר. זה האף-15 מספר זנב 957, המכונה מרקיע שחקים, שב-1 במאי 1983 נכנס להיסטוריה כמטוס שנחת עם כנף אחת בלבד. באותו יום השתתף המטוס, עם הטייס זיו נדיבי והנווט יהואר גל באימון קרבות אוויר מול מטוסי סקייהוק.
במהלך האימון התנגש המטוס באחד ממטוסי הסקייהוק שהתפרק באוויר וטייסו נטש. נדיבי הצליח להשתלט על מטוס האף-15 שהסתחרר, ולהביאו לנחיתה בשלום בבסיס רמון. זרם דלק מהכנף שנקרעה מנעה מהם לזהות שהכנף הימנית כולה נתלשה כתוצאה מההתנגשות, מה שגילו רק אחרי הנחיתה.
המטוס שוקם ושב לשירות. אגב, כאשר עדכן חיל האוויר את יצרנית המטוס מקדונל דגלס על האירוע, טענו שם שהדבר אינו יתכן. רק לאחר שבחנו את המטוס מקרוב שוכנעו כי העילוי שמייצר גופו הרחב של האף-15, ביחד עם העובדה שהוא מצויד בשני מנועים, סייע לנדיבי להטיסו גם כך, ושהתאונה תהפוך לעוד אירוע שבו תרם חיל האוויר למוניטין המצוין של המטוס.
מטוס שלישי ממשתתפי התקיפה, מטוס 986 שנושא את השם חרב ברזל, הגיע לטייסת רק בתחילת השנה, למרות שמדובר במטוס F-15D בן 20 שנה. מדובר באחד מתשעה מטוסים משומשים, שיצאו כבר משירות בחיל האוויר האמריקאי, ונרכשו בידי משרד הביטחון כדי שיפורקו בארץ וישמשו לחלפים. המטוסים הגיעו לארץ בטיסה מארה"ב, ואז, לאחר הביקוש הרב למטוסי אף-15 דו מושביים שמתאימים מאוד לתקיפה ולשיגור נשק מונחה, הוחלט בחיל האוויר לשפצם ולהכניסם לשירות. חרב ברזל היה הרביעי בסדרה שנמסר לטייסות, ומשום שהדבר התרחש באמצע המלחמה, נקרא על שמה.
את השמשת המטוס ביצעה יא"א, יחידת האחזקה האווירית של חיל האוויר, בבסיס תל נוף. היחידה מתמחה בטיפולים ותיקונים מורכבים, כאלה שלא ניתן לבצע בגף הטכני של הטייסות עצמן ולא בטייסות התחזוקה בבסיסים. טכנאי יא"א ביצעו במטוסים האמריקאים התאמות כדי שיהיו זהים לאחרים בטייסות הבז.
יא"א היא אחת הסיבות שהבזים היו מסוגלים לתקוף בתימן. לאורך השנים ביצעו ביחידה במטוסים הוותיקים קווי השבחה שעדכנו את המערכות שלהם, הצעירו את מערכות החשמל, ואפשרו להם לשאת למשל חימוש שלא היה קיים כשיצאו מפס הייצור בארה"ב, כמו הפצצות המונחות ששימשו לתקיפה האחרונה בנמלי חודיידה, מאגרי נפט ותחמושת בתימן. ביא"א ובגופי במטה של להק ציוד יודעים לעקוב אחרי הזקנות המטוסים, לנהל מלאי חלפים, להורות על החלפת חלקים לפני שיפתחו סדקים וכשלים, וליצור למטוסים שגרת אחזקה על סמך הניסיון של חיל האוויר, שלא תמיד זהה להמלצות היצרן.
לפני מספר שנים אף בנו ביא"א אף-15 חדש משניים אחרים, אחד שחלקו האחורי נשרף בטיסה לאחר שאחד ממנועיו התלקח לאחר התנגשות בלהקת שקנאים, והשני אף-15 ישן שקיבלה ישראל לחלפים אחרי מלחמת המפרץ הראשונה. לאור ההצלחה אישר מפקד חיל האוויר לשנות את מספר הזנב של המטוס מ-110 ל-122, כדי להנציח בשם את היחידה.
בנוסף מפעיל חיל האוויר את במצ"א 108 בצריפין, יחידה המתמחה באחזקת מערכות אלקטרוניות, ומסוגלת גם לייצר בעצמה חלקים שכבר לא ניתן להשיג בעולם, מה שקורה לעתים עם מטוסי האף-15 הישנים, כמו במטוסי ה-707 והיסעור הוותיקים.
הפעלת מטוסים צבאיים הרבה אחרי המתוכנן אינה נדירה כיום, חילות אוויר בכל העולם נאבקים בעלויות הגבוהות של מטוסים חדשים. חיל האוויר האמריקאי למשל מתכוונן להמשיך להפעיל את מפציצי הבי 52 שלו עד לסביבות שנת 2050, שבה יהיה המטוס כמעט בן 100, אחרי החלפת מנועים ומערכות רבות.
במשרד הביטחון ובחיל האוויר נערכים כעת סוף סוף להחלפת מטוסי האף-15 מהדגמים הוותיקים במטוסי F-15EX, גרסת מחודשת ודו מושבית של המטוס הוותיק שמייצרת כיום בואינג, שרגשה את מקדונל דגלס. עסקה לרכישת 50 מטוסים כאלה, לצד השבחת 25 מטוסי האף-15I רעם לרמה שלהם, בשווי 18.8 מיליארד דולר אושרה השנה בידי הממשל האמריקאי. אולם גם המטוסים החדשים הראשונים לא יגיעו לישראל לפני שנת 2029, כך שלבזים הישנים נותרו עוד שנות שירות ארוכות, ועוד כמה תקיפות ארוכות טווח להשלים.