החישוב על פיו שיעור היהודים שזכו בפרסי נובל הוא בערך פי מאה מחלקם באוכלוסיה העולמית הכללית - שגוי לחלוטין. אם היה מוענק מדי שנה פרס נובל למתמטיקה (ומסיבות היסטוריות מרתקות אין פרס שכזה), היה מספר הזוכים בני דת משה מתקרב לכמה מיליונים, וכולם ישראלים.
ישראל הפכה למעצמה של משוואות, כל ישראלי "אוקלידס" - גדול גאוני המערכת האקסיומטית, לכל אחד יש אקסיומות ולכל דור - משוואה משלו: משוואה עזתית ומשוואה איראנית, אחת עם החיזבאללה ואפילו עם ארצות הברית יש איזו נוסחה. התמכרנו למשוואת התגובות. ירי על יישובים סמוכים לגבול נענה בתגובה רעשנית של ירי לשטחים פתוחים, ההרג של האזרחים שלנו יעלה בפי כמה מחיי האדם שלהם. אם הם יגזימו בהפגזות אל מעבר לישובי הצפון או עוטפי הדרום, לתל אביב חלילה - אז ביירות תחזור לתקופת האבן. כך הפכנו לאומה של מתמטיקאים, עוסקים במשוואות מופרכות ושמחים בחלקנו.
מן הסתם יש באיזה מקום בבור, בקריה, בגלילות או בלשכת נתניהו מחשבון משוואות, בכל זאת אומת ההייטק, לא? מכשיר משוכלל שמסוגל לפתור חשבון של משוואה שכל חלקיה גלויים ומשום מה אנחנו מתקשים בפעולות בסיסיות של חיבור הנתונים, כי זה בעצם כבר בתחום מדעי אחיזת העיניים ותעשיית האשליות. המדע השימושי העומד ביסוד המיומנות ליצור תחושת שליטה וביטחון רגעי במצבים של תוהו מדיני ובוהו פוליטי, והמדען הראשי שלנו הוא איש בעל שם עולמי בתחום, אפשר למלא את קיסריה באנשים שראש ממשלת ישראל רימה, הונה, שיקר או איחז את עיניהם.
אלא, שפתאום המחשבון שלו יצא מכלל שליטה, כטב"ם, (הדמון העכשווי שהחליף את פילדלפי, שהחליף את המנהרות, שהחליפו את התמרון הקרקעי, שהחליפו את ה"כפסע", שהחליף כל מיני שדים שנשכחו מיד עם החלפתם), הפריע את מנוחת השכנים בקיסריה. האמת לא נעים. לא נעים כאלה שכנים ומאד לא נעים הרעש שהם גורמים. לא נעים אבל די מובן, אז מה קרה שם?
וידוי קטן, מרגע שנודע על התרסקותו של הכטב"ם בקיסריה שמחתי מאד שלא היו נפגעים בנפש, ואחר כך נצמדתי למסכים, מחכה בקוצר רוח לתגובה המשפחתית, ולא התאכזבתי, להיפך. כך אמרה הגברת נתניהו, הגברת הראשונה של ישראל: "הניסיון להרוג את ראש ממשלה, ישראל ואותי הוא לא ניסיון אישי בלבד - זו פגיעה בעם ישראל, זו פגיעה בערכים ובדרכו של עמנו". מובן שמדמות ממלכתית שכמותה לא הייתי מצפה לשום דבר שהוא פחות מאבסולוטיזם מלוכני בסגנון לואי ה-14: "העם זה אני, אנחנו", מתאים מאד לרוח התקופה ולאווירה השלטונית בישראל שהפכה להיות דמוקרטיה מלוכנית לכל דבר.
החלק השני, של "הערכים ודרכו של עמנו", כבר היה לי קשה מדי. למה היא התכוונה? ל"לא תרצח", "לא תגנוב"? או למשפט המלך האוסר עליו להרבות לו כסף וזהב? שמא סתם "לא תעמוד על דם רעך", או "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום"? לא ברור.
ציפיתי למעט יותר ממי ששלושה מאחיה הם ידעני תנ"ך ידועים והיא עצמה אימו של כמעט חתן התנ"ך לנוער, אבל ייתכן שהכישלון שלה הוא לא בידיעת התנ"ך אלא בהבנה המתמטית, היא לא הבינה את המשוואות המזרח תיכוניות, אלא שבן זוגה - אולי באישורה - עיצב בכל שנות כהונתו, ובייחוד בזו האחרונה, משוואות חיסולים, לפי המדיניות שלו עצמו. הכל הוא משוואה בפעולות ותגובות: " יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו." אז, לשיטתו, מה פסול בעצם בניסיון לחסל את ראשיה של ישראל?
מבחינתי זה ברור, חיסול של אישיות ציבורית תיתכן אך ורק באופן דמוקרטי. אבל, כאשר אצלנו החיסולים הפכו לתעשיה משגשגת למה רק לנו מותר? כמו שקבע אותו סמל שלטון "שקט יענה בשקט", אז גם "חיסול בכיר יענה בניסיון לחסל בכיר". ברגע הזה נראה שהדרך היחידה להציל את בעלה של אשת ראש הממשלה ורעייתו זה להפסיק לחסל, שמא יחוסלו, חלילה.
הכותב כיהן כיו''ר הכנסת וכיו''ר הסוכנות היהודית