רב-סמל מתקדם שי דדון מנתיבות נפצע ב-8 בינואר באחת התקריות הקשות של המלחמה. שישה מחבריו ליחידה נהרגו ו-30 נוספים נפצעו, ביניהם הזמר עידן עמדי, מירי טיל שפגע בעמוד חשמל בקרבתם והוביל לפיצוץ גדול. דדון איבד את ההכרה למספר דקות ופונה ב"אכזרית" עם עמדי לקבלת טיפול רפואי לרצועה. בדיעבד הוא משחזר כי אמרו לו שצוות זק"א כבר היה קרוב לקבוע את מותו. "לא היה לי דופק ולא הגבתי. היו לי כוויות בכל הגוף. הייתי בהרדמה במשך שמונה ימים בהדסה עין כרם מתוך חודש של אשפוז, ואז הגעתי לעדי נגב".
דדון מתאר את המרכז הרפואי לשיקום ע"ש הארווי וגלוריה קיילי בעדי נגב - נחלת ערן כמקום שלא רק משקם פיזית, אלא גם נפשית. "הגעתי עם פציעת ראש קשה ועם בעיות זיכרון ובלבול, והתחלתי טיפולים אינטנסיביים בליווי של פסיכולוג וקלינאית תקשורת", אמר. "הצוות לא ויתר לי, והתוצאות מדברות בעד עצמן. היום אני מדבר בצורה ברורה, אחרי חודשים של קושי עצום. קלינאית התקשורת כאן פשוט שינתה לי את החיים", הוסיף.
"עברנו אירוע מורכב מאוד, איבדתי חברים טובים בדרך", נזכר. "לקח לי זמן להיפתח לפסיכולוג, אבל לאט לאט נפתחתי כי הבנתי שיש מישהו שיכול להבין את נקודת המבט שלי ואת החוויה שלי. אני פוגש פסיכיאטר שעוזר לי להתמודד עם המון דברים שאני אוגר בתוכי. כולם נמצאים כאן עבורי ונוצרו קשרי חברות מעבר למטפל ומטופל, יש כאן אנשים מדהימים".
דדון שיתף כי בתוך ההליך השיקומי יש גם הרבה רגעים קשים: "יש הרבה מחשבות על הפציעה ועל כמה שהחיים השתנו מאז, זה תמיד הולך איתך ומלווה אותך כל היום", אמר. "הרגעים האלה של הפיצוץ ומה שהיה שם. אנחנו עדיין בקשר עם ההורים של החברים שכבר לא איתנו והסביבה. להגיד שהכול מושלם זה לא קרוב אפילו, אני חווה מצבים של מצבי רוח חיוביים ושליליים קיצוניים, אבל תמיד לאחר מכן אני מסתכל על ההתקדמות הגדולה שעשיתי וזה עוזר. אני נשוי ויש לי שתי בנות אז המשפחה גרה קרוב אליי לבית החולים ומגיעים לבקר וזה נותן לי הרבה תמיכה ואהבה. כמו גם תמיד אפשר למצוא כאן אוזן קשבת".
"כאן לימדו אותי לחיות לצד הבעיה ולראות תמיד את החיוביות ואת הדברים שאני כן יכול לעשות ולשפר", המשיך דדון. "להיזכר בדברים הטובים ובמשפחה שלי שמביאה לי הרבה אושר. התחלתי להרצות בבתי ספר על מה שעברתי, וזה נותן לי תחושת שליחות. לראות את התמיכה שאני מקבל מהילדים ומבני הנוער נותן לי אור ואנרגיה להמשיך. אני אמשיך לפתח את הנושא הזה כי זה עוזר לי להתמודד ונותן להרבה אנשים תקווה וחיזוקים, אז מרוויחים מכך פעמיים. אני מודה לכולם על כל הטוב והאהבה שעטפו אותנו, לדאוג לנו ולהרים את מצב רוח והלוואי שבקרוב החטופים גם יחזרו וכולנו נהיה מאוחדים ושלמים הרבה יותר. יש הרבה חבר'ה שלנו עכשיו נמצאים בלבנון ובעזה ומאחל שכולם יחזרו בשלום הביתה".
"הגעתי לכאן שוקיסט"
יעקב ניקולאיב, בן 24 מבאר שבע, נפצע במהלך שירותו הצבאי בפעילות מבצעית קשה. "היינו במשימה, עף עליי רימון והתפוצץ לי על יד ימין", שיתף. "בעקבות כך הוא נפל מהטנק ונאלץ לעבור שני ניתוחים וכתוצאה מהפגיעה נוצרה לי פגיעה בעצב. היד שלי הייתה משותקת לגמרי, לא הצלחתי להזיז אותה".
לאחר שעבר ניתוח חירום, הועבר ניקולאיב לשיקום ב"עדי נגב- נחלת ערן". "לא שמעתי על עדי נגב לפני כן, אמרו לי שזה מקום טוב, והיום אני מבין עד כמה הם צדקו", סיפר. "הגעתי במצב קשה, פיזית ונפשית - הייתי ממש שוקיסט. הצוות כאן עטף אותי מכל הכיוונים. לא יכולתי לעשות שום דבר בעצמי, לא להתקלח, לאכול או לקפל כביסה, אבל כאן לימדו אותי איך להתמודד. עבדתי על חיזוק העצב ביד, ואני כבר יכול לבצע פעולות שלא חשבתי שאעשה שוב".
ניקולאיב ממשיך לעבור בימים אלה טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה, לצד ריפוי בעיסוק. "היד שלי עדיין לא מתפקדת לגמרי", אמר. "אני לומד להסתדר עם יד שמאל. זה תהליך שיקום ארוך, אבל הצוות כאן לא מוותר עליי ואני לא מוותר על עצמי". לצד הפציעות הפיזיות, ניקולאיב מתמודד גם עם פוסט טראומה, שנוכחת בכל צעד בתהליך השיקום. "כאן, הם מבינים את כל ההיבטים - הפיזיים והנפשיים", שיתף. "הם עוזרים לי להתמודד עם הזיכרונות הקשים והפחדים שמלווים אותי כל הזמן".
החיים החדשים של ניקולאיב הם תהליך למידה בלתי פוסק. "למדתי על עצמי שאני יכול להתמודד עם הרבה יותר ממה שחשבתי," אמר בגאווה. "לכל דבר יש גרוע יותר, ואני לומד לקחת את החיים בפרופורציה. התחברתי כאן לאנשים מדהימים, השותף שלי לחדר היה חייל צעיר מצה"ל, וזה עזר לי מאוד להתמודד. הפכנו לחברים טובים, ואני מרגיש שאני לא לבד במסע הזה".
גם דדון וגם ניקולאיב יודעים שהדרך עוד ארוכה עד לשיקום המיוחל, אך הם מלאי תקווה לעתיד. "אני מקווה להשתחרר בקרוב, אבל אני לוקח איתי את כל הכלים שקיבלתי כאן", אמר שי. "השיקום כאן נתן לי את הכוח להאמין בעצמי מחדש". ניקולאיב הוסיף כי יש עוד דרך ארוכה. "אני כבר רוצה לחזור הביתה, אין כמו בבית ושלא יבינו אותי לא נכון אני ממש לא סובל כאן", אמר. "אני יודע שהדרך שלי עוד לא הסתיימה - יש עוד דרך ארוכה של שיקום".
הנס של 7 באוקטובר והכאב העצום
"בבוקר 7 באוקטובר, קרה נס או מזל גדול, אחרת אי אפשר להסביר את מה שקרה כאן", סיפר ד"ר יצחק זיו נר, מנהל בית החולים השיקומי של "עדי נגב - נחלת ערן". "מחבלי נוחבה עברו לידינו, היינו מסומנים להם במפות כבית ספר ובגלל שהמתקפה הייתה בחג אז הם ידעו שאף אחד לא לומד בחגים ולכן המקום ריק והם החליטו לדלג מעלינו, מה שבסוף הציל את כל האנשים בכפר - המטופלים, הצוות הרפואי והדיירים".
ד"ר זיו נר החל להבין לאחר מכן את הכאוס הגדול כאשר קיבל טלפון ממנהל המחלקה השיקומית בברזילי שביקש ממנו לקבל חולים מאושפזים בבית החולים. "הבנתי את החשיבות במה שהוא אומר ועד כמה המצב קשה כי המחלקה שלו לא הייתה ממוגנת כמו כמעט כל בית החולים. אצלנו רוב המחלקות ממוגנות גם בפני התקפות ביולוגיות, כימיות ואטומיות. למרות המצב הקשה, יכולנו להמשיך לטפל במאושפזים ללא צורך לפנות אותם. רוב המטופלים נשארו באשפוז תחת מיגון מלא, וכל הצוות פעל כפי שהתכוננו לתרחישי חירום שונים".
לצד הנס, היה גם כאב גדול ביום הראשון של המלחמה כאשר אחת מעובדות בית החולים והכפר, עדנה מלקמו, תושבת אופקים יצאה מהכפר בשעות הבוקר בדרך לביתה ונרצחה על ידי מחבלי נוחבה כשנכנסו לעיר. "לא ידענו מה קרה לה במשך שעות ארוכות", סיפר ד"ר נר יצחק בכאב. "המכונית שלה נמצאה על הכביש עם כתמי דם, למשך זמן רב לא היה ברור אם היא נרצחה או נחטפה. בסופו של דבר נודע לנו שהיא נרצחה, והכאב היה בלתי נתפס. אנחנו עדיין בקשר עם משפחתה, וממשיכים לכאוב את אובדנה".
הייחוד של בית החולים עדי נגב הוא שהוא נמצא כחלק מהכפר השיקומי בו גרים אנשים עם מוגבלויות. החיבור הזה מהווה את המרכיב העיקרי והחשוב משפע הפעילויות בעדי נגב ובימים הראשונים של המלחמה היה קושי גדול להצליח ולשמור על הדיירים שנמצאים במצבים מורכבים ולטפל בו זמנית בעת מתקפת טרור על הדרום, אבל לבסוף עם הקושי הצליחו לבצע זאת.
"אנשי הכוננות של מרחבים שמרו על הכפר, וחיילים מהגדוד שהוצב במקום הבטיחו את הביטחון של העובדים, המטופלים והאנשים שגרים כאן זאת בזמן שאנו המשכנו לטפל באוכלוסיות הכי פגיעות ברגישות ובסובלנות רבה. זה לא היה פשוט", ציין ד"ר זיו נר. "בזכות ההכנה שלנו והאומץ של כולם, הצלחנו לשמור על שגרה רפואית וטיפולית גם בזמנים הקשים ביותר".
"עדי נגב - נחלת ערן", הכפר השיקומי הראשון בנגב, הפך בשנים האחרונות למרכז שיקום מוביל בישראל. המרכז, שנוסד על ידי האלוף במיל' דורון אלמוג, מספק שירותים מתקדמים לאנשים עם מוגבלויות, חיילים פצועים ואזרחים שעברו פציעות קשות. המרכז ממשיך להתרחב ולספק שירותים נוספים לתושבי הנגב והסביבה, כולל מחלקות אשפוז, מכון מחקר וחדשנות, ומגוון רחב של שירותים רפואיים.
"אנחנו לא מתכוונים לעצור כאן", סיכם ד"ר זיו נר, מנהל המרכז. "פתחנו לאחרונה מחלקה שלישית של שיקום גריאטרי, הגדלנו את מרכזי אשפוז יום, פיתחנו את מכון המחקר עם זרוע של יזמות וחדשנות יחד אונ' בן גוריון, אנחנו לקראת בינוי של אודיטוריום ומרכז מחקר חדש, כיתות לימוד, מרפאות חוץ וקיבלנו לאחרונה גם רישיון ל-MRI וזה יהיה בית החולים השיקומי עם ה-MRI הכי משוכלל בנגב. המטרה שלנו היא להמשיך לפתח את התחום השיקומי בנגב, ולהבטיח שכל מי שזקוק לטיפול מתקדם יקבל אותו כאן, בדרום".