אלה היו כנראה 48 השעות הטובות ביותר של ראש הממשלה בנימין נתניהו בכל השנה האחרונה: מההצלחה הצבאית המסחררת בחיסול חסן נסראללה ועד ההצלחה הפוליטית המסחררת בפירוק וצירוף של גדעון סער, תוך סוף שבוע אחד, נתניהו החזיר את ההרתעה שאבדה לו ב-7 באוקטובר, מול אויבינו בזירה האזורית - ומול יריביו בזירה הפוליטית: בקואליציה, באופוזיציה, בליכוד - ואלה שמחכים בחוץ.
וזה קרה בטיימינג מושלם מבחינתו. רגע לפני שבוע הזכרון הראשון לטבח שמחת תורה, שיעורר ויטלטל מחדש את כל מנעד הרגשות הלאומי כלפי זוועות המחדל האיום, מכת המחץ הדרמטית לחיזבאללה החזירה לנתניהו את הצבע ללחיים ונתנה לאוהדיו סיבה לחגיגות חלופיות. ההצטרפות של סער לקואליציה היא בבחינת הדובדבן שבקצפת, שמבצרת את הישרדותו לעתיד הקרוב - בדיוק שנה אחרי האסון שהיה אמור לסיים לו את הקריירה.
בנסיבות אחרות, לנוכח עלילות ומשקעי העבר של נתניהו-את-סער, ההצהרה המשותפת שלהם אמש היתה נחשבת סמי-היסטורית, כלומר אם טייסנו לא היו חגים באותה בשמי המזרח התיכון, חצי מדינה לא היתה בחרדה ממתקפות כטבמים וטילים, ו-101 חטופים לא היו עדיין נמקים בשבי חמאס בעזה.
בהתאם, הם עטפו את לחיצת הידיים המצולמת שלהם בהרבה מילים ביטחוניות וממלכתיות גבוהות, על אף שמאחוריה יש רק פוליטיקה ואינטרסים: האחד רצה להרחיב את בסיס הקואליציה שלו, לרצות את שותפיו החרדיים, להעביר את חוק הפטור מגיוס והתקציב, ולנטרל את כוחו של איתמר בן גביר; והשני צריך מפלט מאחוז החסימה שיציל את עתידו הפוליטי ולא מאמין שיש סיכוי ריאלי שהממשלה תיפול בקרוב, איתו או בלעדיו. פוליטיקה ותו לא.
במשך חודשים, סער נקב במחיר גבוה בשביל המעמד הזה - תיק הביטחון, ואך לפני שבועיים, כבר נראה היה שהוא בכיס שלו, על אף ההתנגדויות והעוינויות ההיסטוריות אצל נתניהו, משפחתו וסביבתו. אבל חשיפת המגעים - שעות לפני שהחלה ההסלמה בגזרת הצפון, שיבשו את התוכניות והורידו לו את המחיר. הביפרים המתפוצצים ושרשרת האירועים הביטחוניים שהתגלגלה מאז ריסקו את מה שנותר מהמניה של סער - עד שנתניהו קנה אותו במכירת חיסול: משר ביטחון מיועד לשר בלי תיק תוך שבועיים.
הדלפת המגעים שפכה על סער קיתונות של אש ושופכין על כוונותיו לערוק לממשלה ויומרותיו להחליף את שר הביטחון בעיצומה של לחימה, ובסוף השבוע שעבר הודיע מיוזמתו שהוא מוותר על ההצעה, אבל את המגעים הוא המשיך על אש קטנה. בינתיים, לא רק ביפרים ומכשירי קשר החלו להתפוצץ ברחבי לבנון, אלא גם פצצות של עשרות טון שחיסלו את נסראללה - וחיסלו גם את הסיכוי שתוכניות ההדחה של גלנט יופשרו בעתיד הנראה לעין. וגם לא סבב תיקים שיסדר לסער תפקיד בכיר אחר, כל עוד ההסלמה הביטחונית כאן כדי להישאר.
במקום להמשיך לספוג נאצות מצייצני האופוזיציה, סער העדיף להמשיך את המהלך ולחצות את הקוים, גם אם בידיים כמעט ריקות: בלי תיק ובלי הסכם קואליציוני, אבל עם מקום בקבינט ובעיקר לצד נתניהו וגלנט בשולחן קבלת ההחלטות. אגב, זה מה שהוא דרש לפני חצי שנה, לפני שעזב את הממשלה ופירק את המחנה הממלכתי - מקום בקבינט המלחמה - ונתניהו, שהיה כבול בין גנץ, בן גביר וסמוטריץ, לא יכול היה לתת לו.
מאז, ראש הממשלה ביטל את קבינט המלחמה ומכנס פורומים ביטחוניים מצומצמים אליהם הוא מזמן ומסנן שרים כאוות נפשו. אפילו בן גביר, שבמשך חודשים הודר מהדיונים השושואיסטים בשל חשש מהדלפות, כבר מוזמן מדי פעם לתוך החדר של הגדולים. אז גם סער יצטרף אליהם עכשיו, בהמתנה להשלמת ההסכם בשוך סבב המהלומות, או אחרי החגים, ותחילת מושב החורף של הכנסת, או בקיצור: מה שיבער לנתניהו קודם.
גלנט, לא בפעם הראשונה, ניצל, בינתיים, מעוד ניסיון הדחה, וכמו בעבר, זה בינתיים: מבחינת נתניהו, אם וכאשר הנסיבות הביטחוניות יאפשרו זאת, הוא יפוטר. עכשיו, כשסער כבר בכיס שלו, אין לו בהכרח אינטרס לריב עם כל צמרת הליכוד ולתת לו את תיק הביטחון, ולא מן הנמנע שהוא ינסה לנתב אותו למשרד החוץ ולמנות את ישראל כץ לביטחון, או סבב נרחב יותר עם תיקים נוספים. כל עוד אין הסכם, סער וחברי סיעתו לא מחויבים למשמעת קואליציונית, וגם אתמול, שעה קלה אחרי שהצטרף לממשלה, הצביעו עם האופוזיציה נגד פריצת התקציב. ארבעת האצבעות שלהם במליאה - שנתניהו יזדקק להם בתקציב ובחוק הגיוס - הם הקלף העיקרי שנותר להם כדי שההסכם אכן יושלם וימומש.
בסוף הדרך, כך או אחרת, מחכה לסער חזרה הביתה לשורות הליכוד, שלא לומר התקפלות, והודאה בכישלון המיזם העצמאי שלו לתת תקווה חדשה של ימין ממלכתי שתחליף את נתניהו. זה אותו נתניהו, במילותיו של סער, "אסון למדינה", ואותו הליכוד, שהפך ל"חצר ביזנטית בה שולטים פחד וחנופה", על החתום: זאב אלקין. וזו אותה ממשלה קיצונית ולא מתפקדת, זו שמוליכה את ישראל לקטטסטרופה כלכלית ומקדמת הנצחה של השתמטות המונית בחוק, זו שהפקירה את ישראל ב7/10, ומתחמקת מאחריות ומונעת חקירה של המחדל.
"העקרונות שלי לא מאפשרים לי לתמוך במנהיג ששם את טובתו האישית מעל הכל", סער אמר פעם, כך שהמסקנה המתבקשת מהמהלך הנוכחי היא שפשוט אין לאיש עקרונות, רק אינטרסים פוליטיים קרים גרידא, שהניעו אותו לעשות היפוך ערכי ומצפוני כה חד. הוא ואלקין יודעים היטב, במילותיהם שלהם, שנתניהו וברית הקיצוניים והשפוטים שלו מקלקלת את המדינה, ושגם אחרי האסון שום דבר בדפוס הפעולה שלו לא השתנה. ובכל זאת - הם הרימו ידיים במאבק להחליף אותו, ובחרו לתת לממשלה הזו שלו עוד אויר לנשימה, אולי אפילו להשלים את כהונתה עד אוקטובר 2026, במקום להמשיך לפעול להפלתה.