המקרה שהתפרסם היום (חמישי), שבו מוטי ממן מאשקלון נאשם בריגול נגד המדינה, הוא לא מקרה הריגול הראשון שבו מדינת אויב מגייסת ישראלי כדי שיפעל נגד ארצו. זה גם לא המקרה החמור ביותר; לאורך השנים נחשפו מרגלים מלב הממסד הישראלי שגוייסו על ידי מדינות אויב ופעלו נגד המדינה.
כבר בעשור הראשון למדינה נחשפו מספר פרשיות כאלה; ב-1956 נחשפה פעילותו של דיפלומט ישראלי בשם זאב אבני, למען ברית המועצות. אבני, יליד לטביה, הזדהה עם רעיונות הקומוניזם ואחרי שנכנס לשירות החוץ הישראלי והוצב בשגרירות בבלגיה, פנה מיוזמתו לקג"ב, שירות הביון הסובייטי.
הוא הספיק להעביר למעצמה הסובייטית מידע חשוב, בלי שעלה נגדו חשד כלשהו. ב-1956 איסר הראל, ראש המוסד, שקל לגייסו לשירות. משהו לא נראה להראל בהתנהלותו של לבני ומהר מאד הוא הודה כי הוא מרגל סובייטי.
פרשיה מפורסמת יותר נחשפה שנה אחר כך; היה זה עם מעצרו של אברי אלעד, המכונה "האדם השלישי", סוכן מפוקפק שהביא לחשיפת רשת ריגול של יהודים במצרים. פרשיה זאת נודעה כ"עסק הביש" והמשיכה לעורר זעזועים רבים בקרב הנהגת המדינה, נוכח השאלה - "מי נתן את ההוראה?".
שורשי הפרשה נעוצים בניסיונה של ישראל למנוע או לכל הפחות לדחות את החלטת בריטניה לפנות את תעלת סואץ ולהעבירה למצרים, כולל בסיסי צבא ושדות תעופה בריטיים שהיו במרחב. התוכנית של ישראל הייתה לחבל במטרות בריטיות במצרים והמשימה הוטלה על יחידה 131 של אגף המודיעין, שיעודה היה לפעול במדינות ערב.
לצורך המשימה הוחלט להפעיל רשת מודיעין שכבר פעלה במצרים ושכללה שתי חוליות, שפעלו בקהיר ובאלכסנדריה. חבריהן היו צעירים יהודים מתנועות נוער ציוניות במצרים, שחלקם אף הגיעו לאימונים בישראל. הרשת הוקמה בידי הקצין אברהם דר, שהגיע למצרים בשנת 1951 ולאחר ששב לישראל החליף אותו בחודש יוני 1954 הסוכן אברי אלעד.
בתחילת יולי אותה שנה החלה החוליה לפעול, אולם אחרי שלוש פעולות כושלות בסניף הדואר המרכזי, בספריה האמריקנית באלכסנדריה ובספריה האמריקנית בקהיר וכן בבתי קולנוע בשתי הערים ב-23 ביולי, יום השנה למהפכת הקצינים, נחשפו חברי החוליות. אלעד לא נעצר וגם לא מיהר לעזוב את מצרים. כששב לישראל נחשב גיבור מערכת המודיעין ורק אחרי שלוש שנים הגיע מידע על קשריו עם המודיעין המצרי. למרות שהכחיש את החשדות נגדו הוא נידון ל-12 שנות מאסר, מתוכן ריצה עשר שנים.
חלק מהזמן בבית הסוהר, בתא ליד אלעד ישב אדם שכונה "האסיר איקס". היה זה מרדכי קידר, שכמו אלעד שרת גם הוא ביחידת המודיעין 131. קידר היה דמות מפוקפקת ונטולת מוסר, אבל למרות זאת גוייס לשירותי הביון הישראליים. הוא נחשד כי במרץ 1957, בעת תפקידו, כשהיה בארגנטינה, רצח איש קשר יהודי שסייע לו בשליחותו. כשהגיע לישראל נעצר, נכלא ונשפט.
במשך יותר משנה משפחתו של קידר, שהיה נשוי ואב לילד, לא ידעה כי הוא נמצא בכלא בישראל ובנו, שהיה בן ארבע כשאביו נעצר, לא ראה אותו במשך 11 שנים. על קידר נגזרו 20 שנות מאסר על ידי בית דין צבאי, מהן ריצה 17 שנים בבית הסוהר. על הפרשה כולה הוטל איפול מלא ושמו לא הוזכר אפילו בין כותלי הכלא והוא הגדר כ"אסיר איקס". ארבע שנים היה נתון תחת מעצר מנהלי. במשך חצי שנה הושם בצינוק וכשבע שנים היה בתא מבודד.
המרגל שהיה המקורב ביותר להנהגה הישראלית היה ישראל בר. הוא נולד באוסטריה, היה מומחה להיסטוריה צבאית ובקיאותו הרבה קירבה אותו לצמרת הממסד הביטחוני עוד בתקופה שלפני קום המדינה. בר נמנה על האגף השמאלי במפ"ם אבל עשה מעבר מפתיע למפלגת השלטון, מפא"י שאותה הנהיג דוד בן-גוריון. ב-1956 הוא קיבל דרגת אלוף משנה, נבחר לכתוב עבור משרד הביטחון את הספר על מלחמת יום העצמאות וכך גם היה נגיש למידע מסווג. במקביל התקרב לבן גוריון ונמנה על חוג האנשים הקרוב למנהיג המדינה. גם הפעם איסר הראל הריח שמשהו לא כשורה, אבל החשדות שלו בבר התאמתו רק ב-1961. מגעיו של בר עם הסוכנים הסובייטים נחשפו, הוא נעצר, נידון ל-15 שנות מאסר וב-1966 מת בכלא.
אחת מפרשיות הריגול שגרמו לסערה הגדולה ביותר בציבור הישראלית התפוצצה בשנת 1972, אחרי שהשב"כ חשף רשת ריגול של אזרחים ישראלים, יהודים וערבים. הרשת הופעלה על ידי המודיעין הסורי ובתוכה פעלה חוליה של יהודים שהתפלגו מתנועת "מצפן". על חוליה זאת נמנה אודי אדיב מקיבוץ גן-שמואל, לוחם בצנחנים שאף השתתף בקרבות מלחמת ששת הימים. התברר כי אדיב הגיע לסוריה, נפגש עם אנשי מודיעין סוריים, עבר אימוני חבלה ושב לישראל. הוא נידון ל-17 שנות מאסר, הביע חרטה על מעשיו והשתחרר ב-1985.
ההצלחה המרשימה ביותר של שירותי ביון זרים בישראל היתה הפעלתו של הסוכן מרקוס קלינברג, פרופסור לאפידימיולוגיה וחוקר במכון למחקר ביולוגי. קלינברג, יליד פולין, הגיע לישראל זמן קצר אחרי קום המדינה. הוא נמנה על ראשוני החוקרים במכון הביולוגי, התקדם בתוך האירגון ושם נחשף לסודות הרגישים ביותר של מדינת ישראל. כבר ב-1953 הוא גוייס על ידי המודיעין הסובייטי שפעל בשגרירות ברית המועצות בתל אביב. לאורך השנים הוא העביר מידע רב וחשוב למפעיליו. לא אחת עלו נגדו חשדות שלא אותו ורק ב-1983, שלושים שנים אחרי שגוייס, הוא נעצר והתברר שהיה סוכן סובייטי. על קלינברג נגזרו עשרים שנות מאסר.
מרדכי ואנונו לא היה בכיר במערכת כמו קלינברג, אבל הפרשה שהביא למעצרו והרשעתו בריגול ובבגידה היתה מפורסמת לא פחות והיכתה גלים ברחבי העולם. ואנונו היה טכנאי בקריה למחקר גרעיני בדימונה. במהלך עבודתו שם, הצליח לצלם מתקנים שונים במתקן הסודי. נוכח פעילותו שהוגדרה כשמאלית-רדיקאלית, פוטר מעבודתו ועבר לחיות בחו"ל.
הוא יצר קשר עם עיתונאי של "סנדיי טיימס" הבריטי ומכר לו את התמונות. הפרסום הסנסציוני באוקטובר 1986 עורר עדים נרחבים והסיר חלק ממעטה החשאיות מעל סודות הגרעין הישראלי. בעקבות כך הוחלט להביאו למשפט בישראל. הוא פותה על ידי סוכנת המוסד שכונתה "סינדי" להגיע לרומא, משם נחטף לישראל, נשפט והורשע בעבירות בגידה וריגול חמור שעליהן נגזרו עליו 18 שנות מאסר.
הסובייטים גייסו מרגל גם מתוך עולם העסקים. היה זה שבתאי קלמנוביץ' שנולד בליטא ועוד לפני שעלה לישראל גוייס על ידי הקג"ב. ב-1987 נעצר על ידי השב"F והודה במגע עם סוכן זר, אולם המידע שהעביר לסוכניו לא היה משמעותי.
איש עסקים נוסף שבחר לשתף פעולה עם האויב היה נחום מנבר. מנבר, ישראלי שירד לחו"ל, היה לסוחר נשק. הוא סחר עם אירן בידיעת ישראל, אבל בשלב כלשהו הלך רחוק מדי לטענת המוסד. התברר שהוא מכר לאיראנים כמויות גדולות של חומר וציוד שדרושים בתהליך הפקת גז חרדל והוא וכן שהוא הביע נכונות לסייע לאיראנים להקים מפעל לייצור פגזים שישאו חומר כימי. הוא נעצר בעת ביקור בישראל והואשם בסיוע לאויב בזמן מלחמה. מנבר הכחיש את האישומים נגדו. הוא נידון ל-16 שנות מאסר.
גם כנסת ישראל תרמה דמות לגלריית המרגלים; בבית הסוהר עדיין מרצה את עונשו ד"ר גונן שגב, לשעבר שר וחבר כנסת. שגב גוייס ופעל כסוכן מטעם המודיעין האיראני. הוא נעצר בשנת 2019 ועל פי השב"כ חקירתו העלתה כי בשנת 2012 נוצר קשר בין שגב לבין גורמים מהשגרירות האיראנית בניגריה, והוא אף הגיע פעמיים למפגשים עם מפעיליו באיראן. התברר עוד ששגב נפגש עם מפעיליו האיראנים ברחבי העולם עוד מספר פעמים ואף קיבל מערכת תקשורת חשאית להצפנת המסרים בינו לבין מפעיליו.
במשפט נגדו נטען עוד שהוא העביר למפעיליו מידע הקשור למשק האנרגיה, לאתרים ביטחוניים בישראל, למבנים ולבעלי תפקידים בגופים מדיניים וביטחוניים. הוא אמור להשתחרר ממאסר עוד חמש שנים ובינתיים בין כותלי הכלא הוא כותב ספר.