"לפני שנתיים וחצי חזרתי בתשובה וכיום אני שומר בקפידה רבה על מצוות היהדות", כותב האסיר גונן שגב. "אני מרגיש שמצאתי את מקומי מבחינה רוחנית אחרי 'טיול' בכל העולם ובכל עמדה אפשרית בשנות חיי אדם". אותו "טיול" פרץ לתודעת הציבור הישראלי לפני שלושים שנה בדיוק. באפריל 1992 הצליח ד"ר גונן שגב, רופא אלמוני ממושב תל עדשים, לנחות במקום השני של רשימת "צומת". "הוא לא רק מתל עדשים, הוא שכן של רפול, שדה ליד שדה", אמר בזעם חבר הכנסת יואש צידון, מטייסי הקרב הראשונים בחיל האוויר ושותפו של הרמטכ"ל לשעבר להקמת "צומת".
צידון פרש בזעם מהמפלגה, בעוד ששגב החל במסלול המראה פוליטי. מפלגת "צומת" הפתיעה בבחירות 1992 וגרפה שמונה מנדטים. שנתיים אחר כך מונה שגב לשר האנרגיה. אחרי שפרש מהחיים הפוליטיים פנה לעסקים.
אבל כגובה הנסיקה הייתה גם עוצמת ההתרסקות; שגב הסתבך בפרשת הברחת סמים לישראל ונידון למאסר. לפני ארבע שנים נעצר שוב, הפעם באשמת ריגול לטובת איראן. כיום, במרחק של עשרים דקות נסיעה בלבד מאותו שדה שליד רפול, מרצה שגב בכלא גלבוע עונש של 11 שנות מאסר שנגזרו עליו. אסיר בטחוני בן 66 באגף של אסירים פליליים.
"מצבו מזעזע", אמרה עורכת דינו, חן מאירי. היא מתכוונת לשלילת זכויות רבות שלטענתה מגיעות לו. מאז נגזר דינו לפני שלוש שנים, הגיש שגב כבר מאה עתירות בניסיון לשפר את תנאיו בבית הסוהר.
העתירה האחרונה שהגיש נדונה השבוע ונדחתה. שגב, באמצעות עו"ד מאירי, עתר לבית המשפט המחוזי בנצרת נגד ההחלטה המנהלית למנוע ממנו לשוחח טלפונית עם עורכי דינו. בעתירה טען כי נוכח פסק דין מנחה של בית המשפט העליון הקובע כי מניעת שיחות טלפון לאסיר הינה בלתי חוקית בהיעדר חקיקה ראשית המאפשרת זאת, יש לאפשר לו קיום שיחות טלפון עם עורך דינו.
בהחלטתו לדחות את העתירה קבע השופט יוסף בן חמו כי ההלכה שנקבעה לאחרונה בבית המשפט העליון אינה חלה על אסירים ביטחוניים והיא הצטמצמה לאסירים פליליים בלבד. השופט הזכיר כי לאסירים הביטחוניים ובכללם לעותר ניתנת ככלל האפשרות להיוועצות עם עורך דין באמצעות מפגש פרונטלי. בכך ניתן מענה ל"זכות ההיוועצות" שלהם ו"להליך הוגן".
במסגרת דיון במעמד צד אחד, שמע השופט את נציגי שב"כ, שהציגו בפניו חוות דעת גם בעניין הסיכון לביטחון המדינה העלול להיגרם כתוצאה מהקשר בין אסירים ביטחוניים לבין עורכי דינם וגם חוות דעת המתייחסת באופן פרטני לשגב. לדברי נציגי שב"כ, החשש לפגיעה בביטחון המדינה מצידו של שגב עדיין שריר וקיים והוא נלמד בין היתר לאור התנהלותו בעבר.
מתוך דברי נציגי שב"כ עלה כי לא כל פעולותיו של שגב נגד ביטחון המדינה וקשריו עם איראן באו לידי ביטוי בכתב האישום המתוקן. חשש המסוכנות לביטחון המדינה הוא מעבר לכך. שגב, שקיבל סיווג ביטחוני ביקר באתרים רגישים ונחשף למידע רגיש על מערך האנרגיה בישראל במסגרת תפקידו כשר האנרגיה וחבר בקבינט המדיני ביטחוני ובוועדות שונות, החל משנת 2013 שימש כמקור מודיעיני עבור איראן ופעל בשליחותם. בין היתר הצביע על בסיסים ומוסדות של שירותי הביטחון, ומסר שמות אישיים הקשורים בענייני ביטחון, כפי שעולה מכתב האישום המתוקן.
על פי עמדת שב"כ, כפי שהוצגה לבית המשפט, היתר לאסירים ביטחוניים לקיים שיחות טלפון עם עורך דין, במצב שבו לא ניתן לאמת את זהות הדוברים ולא ניתן לפקח על השיחה, מייצר פרצה ביטחונית משמעותית אשר עלולה לשמש פלטפורמה לקידום ביצוע עבירות חמורות מבין כותלי בית הסוהר. בנוסף לכך, קיים סיכון ששיחות אלו ינוצלו על מנת לדבר עם מי שאינם עורכי דין של האסירים. המידע המודיעיני שנצבר בשב"כ, מצביע על שורת מקרים בהם עורכי דין פעלו בשירות גורמים עוינים למדינת ישראל, תוך ניצול הנגישות של עורכי דין אלה לאסירים מכוח משלח ידם ובניסיון לעקוף את מגבלות התקשורת המוטלות על האסירים הביטחוניים.
"איזה סיכון יש בשיחת טלפון של גונן שגב איתי?", שאלה בכעס מאירי, שמתכוונת לערער לבית המשפט העליון. היא טוענת שמדובר בנקמה. "הוא הפך לסדין אדום. הרי ברור שהוא לא מהווה שום סכנה ביטחונית. הוא לא משתייך לארגון כלשהו כמו אסירים ביטחוניים בבתי הסוהר. להם אפשרו להתקשר החוצה, כשהסירו את המיסוך ומנעו שיבוש של שיחות מטלפונים סלולאריים, ולגונן שגב לא מאפשרים לדבר עם עורכת הדין שלו? איזה מידע הוא יכול להעביר לי? איזה מידע יש עליו? אין כלום. לאסירים פליליים שמפעילים את האנשים שלהם מתוך הכלא ומבצעים סיכולים, מותר להתקשר ולגונן שגב אסור". כרגע הקשר שלו איתה הוא בפתקאות שהוא כותב ומעביר באמצעות סוהרים.
העתירה האחרונה כללה בהתחלה גם דרישה להמציא לו חוות דעת גלויה של שב"כ וכן להורות לשב"ס להעבירו לאגף התורני שבכלא. לבסוף הוא הסיר את שתי הדרישות האלה. שגב הפך בכלא שומר מצוות - הוא שומר שבת וכשרות, החל לחבוש כיפה, להתפלל וללמוד בספרי קודש, רב הכלא נפגש איתו מדי פעם. לדברי מאירי, למרות המגבלות שמוטלות עליו, "הוא לא שבור מנטלית. מדובר באדם חזק". לאחרונה החל לכתוב את קורות חייו ובכוונתו להוציא זאת כספר באחד הימים.
בתמצית סיפורו שכבר החל לכתוב, הוא מתאר ילדות מאושרת בקריית מוצקין הקטנה של פעם, דרך לימודי רפואה, ראשית עבודה כרופא בבית שאן ועד פעילות התנדבותית משמעותית בעמק לצד עבודתו כרופא. בספר מגולל איך ארגן את אירוע הסוסיאדה הגדול בעפולה והקים, עם אמא לילדה שסובלת משיתוק מוחין, עמותה לרכיבה טיפולית.
הוא מתאר את הצטרפותו למפלגת צומת לצד "אגדות" ארץ ישראליות, הישגיו כשר האנרגיה והתשתיות ופרישתו מהחיים הפוליטיים. "החלטתי לפרוש לאחר קדנציה אחת", כותב. "השפעה גדולה הייתה לרצח רבין, שהקשר בינינו היה מיוחד". בגיל 40 כבר היה אחרי קריירה פוליטית ונכנס לעולם העסקים. "בגדול לא מצאתי את עצמי, ובגיל 42 הרגשתי כמי שיש לו עבר והעתיד לא ברור".
ב-2004 הגיעה הנפילה הראשונה; שגב נעצר והורשע בניסיון הברחת אקסטזי לישראל. "אני נשפט לחמש שנים, משתחרר אחרי שני-שליש וחיי הסתיימו, כך אני מרגיש", כותב מהכלא. הוא מתאר את קורותיו בניגריה - הקמת מרפאה ושירותי אמבולנס מעופף ומקרים רבים של הצלת חיים, בהם גם של האחראי על הביטחון בשגרירות ישראל. אבל אז הגיעה הנפילה השנייה - שגריר איראן בניגריה מבקש ממנו שיגיע לתת לו ייעוץ רפואי. מאוחר יותר יגיד לסגן השגיר האיראני, "חצי בצחוק", ש"ישמח לבקר בטהראן".
"להפתעתי הוא מתקשר אלי ואומר לי אחרי ימים: תביא את הפספורט", מתאר. "סיפרתי לו שיש לי פספורט דיפלומטי גרמני בשל היותי נשוי לעובדת שגרירות גרמניה בניגריה. אני מקבל ויזה וכרטיס טיסה ואומרים לי שימתינו לי שם בטרמינל בטהראן. אני מגיע לסיור של שלושה ימים, אני מסתובב עם אנשי משרד החוץ שלהם שקיבלו את פניי. מדברים פוליטיקה ולא מוזכר כל קשר המשכי עם איראן".
שגב ממשיך לתאר את השתלשלות הקשר עם האיראנים: "מקבל טלפון שהם מזמינים אותי לאי קיש, אי הבילויים של השייח' בזמנו. ברור לי כאן שהם מעוניינים בי, לא הייתי בטוח שלא לחטיפה. על אותו אי נחטף באותה תקופה פנסיונר C.I.A. אמריקני, עד היום לא נודעו עקבותיו. אני מגיע, עבר בדיקת פוליגרף שהשאלה המרכזית היא האם אני עובד עם שירותי ביון של איזו מדינה. אני עונה לא וברור לי לאן אני הולך איתם. חשבתי שאחר כך אוכל לחזור כגיבור עם ידיעת זהב לישראל ולקבל את רישיון העבודה שלי וכבודי האבוד כרופא שביקשתיו כארבע פעמים מהשר ליצמן, פעם על ידי עו"ד, פעם על ידי אחת מעוזרותיו ופעם דרך מאכער. פעמיים לא קיבלתי כלל תשובה ופעמיים קיבלתי תשובה משפילה - 'תפנה עוד עשר שנים'. ברור לי שאני בקשר עם בכירים בביון האיראני ושאני הולך על חבל דק מאוד".
שגב מתאר את פנייתו לז'ק נריה, שהיה מחובר לקהילת המודיעין הישראלית, ואת תשובתו ובקשתו ממנו לעדכן כשיהיה בפניו מידע חשוב. אז, כך נאמר לו, "נקשר אותך עם ראש הדסק האיראני במוסד". הקשר עם האיראנים נמשך. לדבריו, בחקירותיו אחרי מעצרו, אמרו לו אנשי השב"כ שהם מתפלאים "איך הם לא חיסלו אותך. 'באמת יש לך ביצים מנחושת'", אמרו לו.
"בפגישות עם האיראנים הרבה פוליטיקה ומדי פעם מראים לי תמונה במחשב של תחנת כוח או כל דבר אחר זמין שם ואני אומר להם למשל שזו תחנת הכוח בחדרה, זה גם כתוב בגוגל, לא נתתי להם שום מידע רלוונטי ואכן אמרו בשב"כ שלא נגרם נזק מודיעיני למדינה".
הוא שב וכותב על ה"תסכול הקיצוני" על כך שלא הושב לא רישיון העבודה כרופא ועל החלום שלו "להביא ידיעת זהב" ו"לחזור כגיבור". אלא שזה הסתיים אחרת; "הובאתי במירמה לגינאה המשוונית, כאילו לייעץ בהקמת מרפאה דומה לשלי. סובבתי כניסה ואז כפתו אותי שמונה אנשי שב"כ". כשהובא לישראל הוא כותב ש"מוזר לומר, אך כשנחתנו בארץ הרגשתי בבית אחרי שמונה שנים בגלות השחורה".
רק עוד שבע שנים, כשיהיה בן 73, ישתחרר שגב מבית הסוהר. עד אז, הוא כותב, "הלוואי והייתי מקבל צ'אנס בכל קונסטלציה לטפל בילדים עם מוגבלויות או בקשישים או בכל תרומה לחברה".