בכיכר הליברטי בל בפילדלפיה התגודדו אתמול בצהריים עשרות עיתונאים. שעות לפני העימות הנשיאותי בין קמאלה האריס ודונלד טראמפ לא היה מקום סימבולי יותר לשדר דיווח מקדים. 248 שנים אחרי שפעמון החירות שצלצל ב-1776 וזימן את תושבי פילדלפיה לשמוע את הכרזת העצמאות - העיר שבה הכל התחיל שוב הופכת לחלק מההיסטוריה, עם הדיבייט שיכריע לאן פניה של ארה"ב ב-4 השנים הקרובות. גודש המצלמות הפך את הכיכר גם למוקד משיכה לתומכים הנלהבים והנסערים של שני המועמדים, שעם שלטים זועקים וצעקניים, ניסו ככל יכולתם לתפוס את אור הזרקורים.
"קמאלה אוהבת את חמאס", זעק השלט של בוב, שנסע במיוחד לפילדלפיה כל הדרך ממיאמי. "אם קמאלה תנצח - תהיה פה מלחמת אזרחים", הוא מסביר. "לכולנו יש נשק. אף אחד לא יסבול עוד ארבע שנים כאלה". תומס, תושב פילדלפיה שחובש כובע של "יוצאי צבא נגד טראמפ", מזהיר מהתרחיש הנגדי: "טראמפ אדם נורא. אם הוא ייבחר - זה יהיה מהיר כמו בגרמניה הנאצית".
המסרים המפחידים והקיצוניים הצטלמו היטב והמחישו את תחושת הבהילות ההיסטורית בשני הצדדים. כמה שעות אחר כך, בחדר הספינים של רשת ABC במרכז הקונגרסים בעיר - טראמפ והאריס על המסכים - הידהדו מסרים קטסטרופליים דומים, רק כשהם מעונבים בחליפות - הם נשמעו (קצת) יותר מהוגנים.
"שר ההגנה שלו אמר שאמריקה לא תשרוד עוד כהונה שלו כנשיא", האריס הטיחה בטראמפ, שמצדו הזהיר: "אם היא תיבחר זה יהיה סוף המדינה שלנו", וחזר על נבואת הזעם שלו בנוגע אלינו, מדינת היהודים, שתחדל להתקיים תוך שנתיים, לדבריו, אם סגנית הנשיא תהפוך לנשיאה הראשונה של ארה"ב.
במשך כ-90 דקות שרר באולם רחב הידיים שקט כמעט מופתי. כאלף עיתונאים עקבו בשקיקה אחר הפינג-פונג הנשיאותי על הגירה, כלכלה, הפלות, ישראל, חמאס, רוסיה, אפגניסטאן - כל הנושאים החשובים במדיניות חוץ ומדיניות פנים. לנו, כישראלים, נותר רק לקנא, שוב, במסורת ארוכת השנים שבה המועמדים אשכרה נדרשים להשיב על שאלות מהותיות, ולא רק מפיצים סרטוני תעמולה וסיסמאות בלי להתמודד עם המציאות בפנים.
האריס התחילה את העימות במתח והתרגשות, כאנדרדוג טלוויזיוני לעומת מלך הריאליטי שכבר צבר אלפי שעות ניסיון במסכים, אך ככל שהתקדם הערב הביטחון שלה גבר וכך גם ההימורים של הפרשנים על הניצחון המסתמן שלה. טראמפ, כהרגלו, נפל לא אחת בעיוותים ושקרים, וכמו חברו הטוב בירושלים, נאלץ להתמודד עם בדיקת עובדות בשידור חי מצמד המגישים המקצועיים, מה שחיזק את קו ההגנה המרכזי של תומכיו אל מול ביצועיו הנמוכים - שהם היו מוטים ולא הוגנים. התקשורת אשמה. גם זה מצלצל מוכר לצופים הישראליים.
מיד בתום העימות הסתערו על האולם עשרות קמפיינרים - סנאטורים, מושלים ויועצים אסטרטגיים משני הצדדים - שתפקידם העיקרי - הוא להתרוצץ בין האולפנים והעיתונאים ולשכנע שהם המנצחים. "האריס ניגבה איתו את הרצפה", אמר לי הסנאטור הדמוקרטי כריס מרפי. "טראמפ היה מבולבל מהרגע הראשון, היא שלטה בעימות והוכיחה בבירור שהיא מוכנה להיות נשיאת ארה"ב".
הסנאטור הרפובליקני טום קוטון, מנגד, התעקש ש"האריס התחמקה מכל השאלות ולא הצליחה לענות על שאלה פשוטה אחת: האם ארהב במצב טוב יותר היום מלפני ארבע שנים. מה שראינו בעימות זה את הניגוד המוחלט בין הרקורד המוצלח של טראמפ כנשיא לבין הכשלון של האריס כסגנית נשיא". בינתיים, טיילור סויפט הכריזה באינסטגרם על תמיכתה בהאריס - וגנבה את הבלייז לכל הספינולוגים המתרוצצים.
כשעה לאחר שהעימות הסתיים, טראמפ עצמו נכנס בסערה לאולם הספינים, ומשך את תשומת הלב בחזרה מכל השליחים הדמוקרטים והרפובליקנים. הוא התעקש שזה היה העימות הכי טוב שלו אי פעם, וניסה לתייג את האריס ברובריקת המפסידים ולעצב את הנרטיב, אם לא של הפרשנים הרשמיים, לפחות של תומכיו הנאמנים. גם אם היא ניצחה בפינג-פונג, במרוץ הצמוד יש עוד 55 ימים גורליים, וכדי לנצח ב-5 בנובמבר - שניהם יצטרכו יותר מטיילור סוויפט וספינולוגים מדופלמים.