"אלימות פוליטית היא איום קיומי על מערכות הדמוקרטיה". את האמירה הצודקת הזאת פרסם ראש האופוזיציה יאיר לפיד, כשניסו להתנקש בחייו של המועמד הרפובליקני לתפקיד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. נכנסתי אתמול לרשתות החברתיות של לפיד. התעניינתי מה הוא כתב לאחר התקיפה נגד השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ביום שישי בחוף הים בתל אביב. בכל זאת הרי מדובר באלימות פוליטית. פלא. מלבד מחמאות כמו "אלופים" לחברי מפלגתו שסייעו לצעירה שנעצרה, מילה לא.
והוא לא היחיד. שורת חברי כנסת מהאופוזיציה התייצבה אמש באולם בית המשפט השלום בתל אביב שדן בעניינה של אותה צעירה, בהם חברי הכנסת גלעד קריב ונעמה לזימי. ח"כ לזימי הקדישה בסוף השבוע האחרון יותר מ-15 פוסטים ברשתות נגד המעצר של אותה צעירה. באף אחד מהם היא לא גינתה את האלימות המילולית והפיזית נגד השר. וכאן יש לשאול: תגידו, אתם השתגעתם? התחרפנתם? איבדתם את זה? בשם השנאה הפוליטית והאישית לשר בן גביר אתם מוכנים לנרמל אלימות? גם אם מדובר ברף נמוך של אלימות, להצדיק תקיפה לכאורה נגד שר מכהן? התשובה ברורה: כן.
תקיפה היא תקיפה. אסור לשתוק מול אלימות, אסור לקבל אותה. אסור לנרמל אותה. את הצעירה שזרקה לכאורה חול על בן גביר לא היה צריך להשאיר במעצר. כך סבר גם בית המשפט בהחלטתו אמש. אבל נדרש להגיש נגדה כתב אישום ולהענישה בחומרה. בדיוק כמו שעשו עם פיני כהן שזרק נעל על נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית בייניש. השופט גזר את דינו לשלוש שנות מאסר בכלא וכתב אז: "אסור שמקרה כזה או דומה יחזור על עצמו, ועונש זה הוא למען יראו וייראו". למען יראו וייראו.
נבחרי הציבור שעשו הון פוליטי ממקרה התקיפה רק כי מדובר באויב הפוליטי הכי גדול שלהם פעלו בדיוק ההפך מהמצופה מהם. בדיוק כמו השתיקה והגיבוי שניתן על ידם לקריאות ושלטים כמו "ביבי רוצח" ו"קבינט המוות". קל לעצום עיניים כשמדובר במתחרים הפוליטיים שלך, אבל בשתיקתם הם יגרמו לכך שנגיע חלילה לצעדים אלימים יותר. עליהם יותר מכולם החובה לומר בקול ברור ונחרץ: פגיעה בכל אדם, במיוחד שר בממשלה, היא מעשה פסול. אסור לקבל מעשה כזה בשלוות נפש. כן, זה נכון לגבי כל שר בכל ממשלה.
מעבר לזריקת החול לעבר השר, באירוע עם בן גביר היה רגע אחד נוסף. רגע שהיה בעיניי חציית קו אדום ואיבוד ערכים בסיסיים. לא הייתי מקדיש לו רגע, לו לא היה חוזר על עצמו פעם אחר פעם מצד אנשי המחאה. מפגין "נלהב" התקרב לשר וצעק לעברו שוב ושוב: "רוצח". הוא האשים את בן גביר שהוא מפקיר את החטופים בשבי חמאס בעזה. הדיון האם זה נכון אינו רלוונטי.
לצד בן גביר היו גם ילדיו, חלקם קטנים ממש. כשאחד הנוכחים בחוף העיר על כך לאותו מפגין, הוא בתגובה נפנף אותו בגסות: "לא אכפת לי". מקרה דומה אירע לאחרונה כשח"כ בועז ביסמוט ירד מטיסה שנחתה בישראל בחזרה מטיול משפחתי פרטי, ואחד נוסף בתקופת הרפורמה המשפטית עם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה. אני בעד ביקורת על נבחרי ציבור. צריך שמי שרוצה להפגין נגדם יוכל לעשות זאת בחופשיות כל עוד מדובר במחאה חוקית. אנחנו במדינה דמוקרטית וזאת זכותם המלאה. אבל תשאירו את הילדים מחוץ לתחום. המחאה שלכם לא צריכה להיות טראומה עבורם.