הובאה למנוחות אתמול (שני) כרמל גת, שנחטפה בשבת השחורה מקיבוץ בארי וגופתה אותרה וחולצה יחד עם עוד חמישה חטופים ביום שבת האחרון ממנהרה תת קרקעית ברפיח. גת שרדה כמעט 11 חודשים בשבי של ארגון הטרור, ועל פי הערכות השישה נורו ימים ספורים לפני שנמצאו.
אחיה של כרמל, אור ואלון גת ספדו לה. "כרמלי, אנחנו אוהבים אותך. כמה אנחנו צריכים אותך עכשיו שתתני לנו חיבוק. שתסתכלי לנו בעיניים. שתהיי איתנו. שתחזקי אותנו. כמה היינו צריכים ב-11 החודשים האחרונים. כמה נצטרך אותך בעתיד וכמה לא יתכן זה לדעת שלא תהיי שם איתנו".
עוד הוסיפו כי הם "מתגעגעים לתאווה שלך לחיים, איך אהבת להזמין מלא מנות ולטעום מהכל, איך אהבת לבלות וגם לישון מוקדם אחרי יום שנתת את כל כולך. היכולת שלך לעשות עבור הזולת והכלל הפך לסמל ולסימן היכר שלך. לכל אורך חייך, נלחמת על מה שחשוב בעינייך בעוד את חוקרת ומדייקת מה הכי נכון או חשוב לך ולסביבתך. לחמת עבור צדק ושיוויון חברתי ועזרה לכלל. כך גם, החברות הנפלאות שלך שחיברת מכל מכירות אותך כאחיות".
"זה אבסורד גדול כלכך שדווקא את נקלעת לתוך הסיוט הזה. את שראית את כולם, אך מי שהיה צריך לראות אותך, לא ראה. את סמל למאבק ואת סמל לתיקון. את חיה אתנו עכשיו, אתנו ודרכנו, כל רגע ורגע. נגעת בכל כך הרבה אנשים שפגשת בחייך ולאחר שנחטפת נכנסת ללב של רבים ברחבי בעולם.
בטוחים שאת שותה קפה עם אמא בקיבוץ החדש שם למעלה. אוהבים אותך".
שי דיקמן, בן דודה של כרמל ספד לה גם כן ואמר כי "כל כך חיכיתי לראות את זה נפתר. לדעת שאת חוזרת לחיים שלך - לדרינק עם החברות, לחול בין הרגליים, לריצות בשדות, להודו שלך. לחיים שנרקמו פה.
שתוסיפי עוד כסא לשולחן ארוחת שישי, שעברה מהבית של אמא שלך לבית של אמא שלי. שתתני את הטון ביום השנה לאמא, בדקויות שמשנות לך כל כך, אלו שלא ידענו לחזות, ותקבלי את ההזדמנות להיפרד חבוקה בזרועות המשפחה".
בסיום דבריו ציין את העובדה שגת הייתה אמורה לחזור בכמה פעימות של שיחות המשא ומתן לשחרור החטופים, ואמר כי "כמעט והיית כאן בחודש נובמבר, שמך הופיע ברשימה של היום ה-8 בעסקה שנמשכה 7 ימים. כמעט והיית כאן בחודש יולי, שמך הופיע במקום מספר 5 בין הרש לעדן, שחזרו אתמול כמוך. מתים. בשני המקרים, המדינה שלי, שלך, העדיפה מלחמה על פני חיים. מלחמה על פני חייך. היית בבארי ב-7 באוקטובר, הגעת הביתה, להורים. על זה אין לי ולו בדל טענה. אבל הכמעט, וכמעט, שתלויים בנו, צובעים את הכל בתחושת החמצה צורבת. מחניקה. עם הזמן היא תפנה מקום להכרה, כמה אנשים פעלו כדי שתחזרי. וכמה אנשים הזדעזעו והתעוררו - כדי להביא את החטופים הנותרים בזמן".
"כרמלי, היית אור בשבי. אבל יותר מזה, נועם שהיה איתך 50 ימים בשבי כתב לך: תודה שדאגת לי, בזכותך אני פה. אם גם אתם כמוני מרגישים את הכאב, התסכול, ההחמצה - אני קוראת לכם לנתב אותם בדרכה של כרמל, לדאוג לחטופים, שבזכותכם יהיו פה", סיים דיקמן.