יו"ר ארגון המורים רן ארז הוציא הערב (חמישי) הודעה דרמטית: שביתה בבתי הספר העל-יסודיים, הפעם באמת. רק שכל מי שעבר בשערי מערכת החינוך בשנים האחרונות יודע שאין דבר פחות סופי מטקטיקת המו"מ השחוקה ששלף. אחרי שביומיים באחרונים כל צד התחפר בעמדתו וחיכה שהשני יישבר, כמו במשחק צ'יקן, הוא לקח צעד קדימה, בציפייה למהלך נגדי. השנה הקשה שעברה על התלמידים, ההורים - וגם המורים עצמם - לא משנה, העיקר לנצח במשחק.
בשעות הצהריים נפגש יו"ר ארגון המורים רן ארז עם צוותו כדי לתכנן את המשך הדרך. ארז, שועל הקרבות הוותיק ביותר בתחום, מכיר היטב את הריטואל. תמשוך לרגע האחרון - ותקבל יותר. רק בשנה שעברה התנהל מו"מ דומה, על אותו הסכם. גם אז הצהיר שלא יחכה לערב 1 בספטמבר ויודיע על שביתה עוד קודם. אז, וכנראה גם הפעם, הסכים בסופו של דבר לחזור לשולחן הדיונים.
ארז מקווה לתוצאה דומה. לו אין מה להפסיד. ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים בסיבוב הקודם אמנם התפוצצו לאחר פתיחת השנה, כשעלה הצורך לעגן אותן במציאות, אך הן עדיין מהוות נקודת בסיס שממנה הוא רק יכול לשפר עמדות. לכן הוא מרשה לעצמו לצאת מחדרי המו"מ לריאיונות בתקשורת, ולהשאיר את הצוותים על ממתינה. לכן הוא לא חושש מההשלכות של צעדים ואמירות חריפים. הוא כמובן לא יסכים לפחות ממה שקיבל קודם לכן, מכאן אפשר רק לעלות.
אם נצמדים להצהרות, בצד השני מתעקשים שהפעם זה לא יעבוד. גורמים במשרד האוצר טוענים כי היו מוכנים להתגמש, אולם ההצעה הנוכחית נשארה כמעט זהה לזו שהונחה במקור. יותר מזה לא נזוז, בטח בזמן מלחמה, הם מבהירים. "הפערים ברורים, וברור שרן ארז לא רוצה להגיע להסכם. הוא פתח את כל הנושאים מחדש ולוקח אותנו לסיבוב בתקופה רגישה", האשימו.
בשבועות האחרונים הנושאים הבוערים לא השתנו משמעותית. עבור האוצר, הדרישה להקצות תקנים לחוזים אישיים הכרחית. אחרי שמזכ"לית הסתדרות המורים הסכימה לה, אין לארז קייס אמיתי להתנגד, הם סבורים. ליו"ר ארגון המורים זה לא משנה. הוא רואה זאת, בצדק יש לומר, כפרצה להחלשת כוחו וכוחם של עובדיו, כספתח להפרטה שתתפתח בהסכמים הבאים.
חשוב אולי אף יותר הוא הסעיף המעגן שקט תעשייתי מצדו של ארז בשנים הבאות. באוצר נכוו מהחזרה המייגעת לדיונים שחשבו שהסתיימו, ולא מוכנים לאפשרות שהתרחיש יחזור על עצמו. אפשר להניח שלא ייחתם הסכם בלי הסכמה לכך. בארגון המורים רוצים לעגן החזר שכר רטרואקטיבי למורים על התקופה האבודה שבין חתימות ההסכמים, ולוודא שתקופת העלייה במדרגות השכר עד לסכום שיוסכם לא תהיה ארוכה.
סבבי המו"מ הקודמים לימדו שמשמעותן של הצהרות לא שונה מכל בליל מילים אקראי אחר. הפער בין ניפוח השרירים לרוך ולהתגמשות שיצוצו בעוד יומיים, גלוי למי שזוכר איך זה נגמר בכל פעם אחרת. כנראה שימצאו לפתע פתרון, ויתגאו בהודעות פומפוזיות שהצליחו לבטל את הגזרה, אף שזהו תפקידם הבסיסי.
אז למה לחכות? כנראה כי אי אפשר אחרת. בשביל ארז, כמו גם יפה בן דויד, וכמו גם פקידי אגף השכר במשרד האוצר, ככה סוגרים עסקה. על התלמידים נגזר לבלות את סופי הקיץ בעננת אי הוודאות. לארוז תיק ולדעת רק כשהולכים לישון אם לשחרר צהלת שמחה מהחזרה לכיתה ולחברים, או אנחת אכזבה מיום חופש שהלך לו. הפעם כנראה שאת חלקם - שפונו מבתיהם, שאחיהם נלחם בעזה, שדודם חטוף או שפשוט רגישים לחשיכה הכללית - יעסיקו מחשבות מטרידות מאלה.
ומילה על שר החינוך יואב קיש. האיש שאמון על הלימודים בישראל, ובכל זאת התעקש שלא ללמוד דבר. בשנה שעברה חלפו חודשים ארוכים של קיפאון ותקיעות בשיחות בין משרד האוצר וארגון המורים, ובכל זאת בחר להימנע מלהתערב, באמירה שזהו עסק שלהם. מסתבר שהשאלה אם יהיו לימודים או לא היא לא עניינו.
לבסוף התקפל, והכריז בגאון שהוא נכנס לעניינים, לתוך חדרי המו"מ. שינוי הכיוון הגיע באיחור ניכר, מה שלא מן הנמנע שתרם להתאחרות סיום המגעים. מה רבה היתה ההפתעה כשהשנה לא השתנתה מילה בתסריט. התעלמות כמעט מוחלטת לאורך בשנה, והנה, בשלהי החופש הגדול הוא מגיח ומניח "הצעת פשרה". שוב הוא מנסה למצב עצמו כגורם האחראי. שוב לא נראה שהטריק השיווקי עובד על אף אחד.