רס"ר במיל' יוחאי חי גלאם, בן 32 מנתניה, נפל בקרב במרכז רצועת עזה - כך הותר לפרסום. גלאם לחם בחטיבת ירושלים. הוא הותיר אחריו אישה, ותאומות בנות שנתיים.
"יוחאי גיבור ישראל. שירת בסיירת רימון, לחם בצוק איתן. היה לקראת השחרור שלו בצוק איתן, כשהסתיימה המלחמה יצא לחופשת שירור. אדם כל כך ערכי, מוכשר. גאווה של כל המשפחה. ב-7 באוקטובר הוא הוקפץ, שמע מה שקרה, רץ לרב שלו לקבל היתר להשתמש בטלפון הנייד והיה פקעת עצבים. התחיל לבכות כששמע מה קורה שם כשהוא פה", ספדה לו אחותו רווית.
"הוא מהר יצר קשר עם החיילים שלו ואמר כולם מתייצבים. הוא היה בכמה סבבי מילואים, גם בצפון. שבוע שעבר יצא לחופשת רענון של יומיים, עשינו יום כיף ביחד, לא תיארתי לעצמי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו. ביום שישי שלח לנו הודעה שאם שמענו משהו שנדע שהכול בסדר איתו, הייתה תקרית ואחד החיילים מהיחידה שלו נהרג. ביום ראשון עוד אחד נהרג ושלח לאשתו הודעה שהכול בסדר. הוא המעיט בלדבר על הדברים האלה. היה לו חשוב לסיים את המשימה, מה שלא עשו במבצעים הקודמים. ב-12 בספטמבר הוא היה אמור לסיים את המילואים".
מוקדם יותר היום, הובא למנוחות סמ"ר עמית פרידמן, שנפל בדרום הרצועה. הוא נטמן בבית העלמין באור יהודה.
רועי, אחיו, נפרד בבכי. "אחי הקטן, רק לפני שבוע עמדנו אחד ליד השני והקראנו ליוביק ברכה לבר מצווה. עכשיו אני עומד ואתה שוכב, אני מקריא ואתה שותק. אתה הגאווה שלי. אני מבטיח שאנציח אותך בכל דרך אפשרית. כשנכנסת בפעם ראשונה לעזה, דיברנו כל המשפחה בטלפון. שיחקתי אותה חזק, אבל בשנייה שניתקנו את הטלפון התפרקתי. בלי שאף אחד יראה, כמו בטקס סיום של קורס מ"כים, כמו בסיום ההכשרה. כי אני רגיש כלפיך מאוד, כי פחדתי שלא תחזור. הפחד הכי גדול בעולם דפק לי בדלת".
אביו אסף ספד: "זכינו להיות איתך, להרגיש את האהבה שלך, את החום שהבאת לכל מקום. ילד יקר. כמה שכולם אהבו אותך, את החיוך, ההומור הייחודי שלך, האופטימיות. רוח טובה שלא התלוננה אף פעם. לא משנה כמה היה קשה. לא קיבלת כלום כמובן מאליו. תמיד שאלת למה. הפעם אין לנו הסבר אמיתי. אהבת את החיים הטובים, תכננת להרוויח הרבה כדי שתוכל ליהנות ולהתפנק. תמיד היה לך פומו, פחד לפספס, מסיבות, חברים, רצית להתגייס מוקדם כדי להספיק הכול".