הפנים של ואדים וילנה ליפשיץ היו מוכתמות פיח. אחרי זמן ארוך שבו ניסתה להציל זכרונות יקרי ערך, הריאות של ילנה כבר התמלאו בשרידי פיח ועשן והיא התקשתה לנשום וכמעט הקיאה. 24 שעות אחרי שטיל כתש את ביתה והיא ניצלה בדרך נס, ילנה התקשתה לעכל את המציאות החדשה שאליה נקלעה.
לפני 32 שנים, היא ובעלה הגיעו לקצרין עם ילדה בת 6 ופתחו פרק חדש בחיים. אתמול בבוקר יצא ואדים לעבוד, ילנה עוד ישנה כשיבבת צבע אדום העירה אותה. היא הספיקה לעבור למסדרון שבין חדר השינה לסלון כשרקטה נחתה בביתה. מרגע זה החל פרק חדש בחייה. היא שרדה. זחלה החוצה על ארבע. הבית בער והיא חזרה להציל את הכלבה האהובה, הניה. רוסקה, החתולה הפרסית האהובה, עדיין לא חזרה. "אני מקווה שהיא לא תמצא אותה מתה", אמרה שכנה של ילנה, עופר וקנין.
המטח הכבד שספגה קצרין ביום רביעי הוא אבן דרך בחיי היישוב. יש שקוראים לקצרין "עיר הגולן", אבל ביישוב מתגוררים רק מעט יותר מ-8,000 תושבים. בשנתיים האחרונות ניכרת תנופת פיתוח. שכונה חדשה נבנית, רובע 11 שמה. גם פרויקט דיור למשתכן תכף יתחיל ואולי הייעוד של קצרין כבירת הגולן יתגשם. האם המלחמה הנוכחית תטרוף את הקלפים?
נתי, שמשפחתה שכנה של משפחת ליפשיץ, מודה שבערב שאחרי הירי הכבד היא ובעלה כבר דיברו על אפשרות שיעזבו את קצרין. "גדלתי בקריית שמונה. אחרי שהכרתי את בעלי, הקמנו את הבית בקצרין", סיפרה לוואלה. "אנחנו פה כבר 25 שנה. כאן התחתנתי, כאן הקמתי את ביתי וילדתי את ילדיי. עד אתמול היינו במקום הכי שקט בארץ, אבל כבר בלילה התחלנו לחשוב על מעבר למקום מגורים חדש".
הרקטות התפוצצו בבתים ממול לביתה של נתי. היא ראתה כיצד האש בוערת בבתים, את התקרה שנשמטה בחדר השינה שלה מעוצמת ההדף ואת ילנה, השכנה האהובה, שזחלה על ארבע מחוץ לביתה הבוער. נתי ובעלה היו בבית עם שלוש בנותיהן, אחת מהן היא לוחמת יחידת חילוץ שהשתחררה לא מכבר ושתי בנות קטנות. "קצרין היא המקום הכי טוב שיש לגדל בו ילדים, אבל עכשיו הכול התערער. אם ניאלץ לעזוב - זה בגלל שמשום שזה נכפה עלינו", אמרה במעין התנצלות. "אני אוהבת את קצרין, השכנים ממש חברים טובים שלנו. יש פה יחסי שכנות מדהימים. קצרין היא משפחה אחת גדולה וכל מי שבא הנה מרגיש את זה", היא הוסיפה.
אחר כך הסבירה נתי למה היא חושבת היום לעזוב למרות הכל: "מאז שהילדה ראתה לראשונה יירוטים היא בחרדות. זה היה כבר לפני כמה חודשים. הילדות רוצות לצאת מפה ואני אעשה הכול בשבילן. עכשיו אנחנו בחוסר ודאות ואפילו לא יודעים אם תתחיל שנת הלימודים. קצרין נראתה לי עד אתמול המקום הכי טוב שיש. חלק מהמשפחה שלי עברה לכאן בעקבותיי. רק אתמול בלילה פתאום הבנתי מה קרה וכמה קרוב זה היה לבית שלנו. הבית ממול עלה בלהבות והתמונה של ילנה יוצאת החוצה בזחילה לא עוזבת אותנו. השבוע חוויתי את היום הכי מטורף בחיים ואני עוד גדלתי בקריית שמונה תחת ירי קטיושות. בחיים לא חשבנו לעזוב ועצוב לי שהגעתי לרגע שאני צריכה לחשוב לזה. קצרין הביאה לי נחת. אני מרגישה שהחמצן חוזר לי לריאות כשאני כאן וברגע אחד הכול השתנה. מהיום אני כבר בספק", סיכמה בעצב.
שני תלמידי תיכון בחופשה עובדים בחופש הגדול בעבודות ניקיון מטעם המועצה המקומית. אתמול בזמן האזעקות היו לפני יציאה ליום עבודה. בשיחה איתם הם מספרים כי לא נלחצו מהסיטואציה. אחד מהם אומר שחשש בעיקר לאמו ולאחותו. יום אחרי הפגיעות בקצרין, הם נשלחו לנקות במוקדי הנפילות והם מתנדבים להדריך בין אתרי הפגיעות. "אם כבר אנחנו ניבהל אם זה יקרה בתחילת שנת הלימודים", אמרו השניים בחשש.
לרחוב יבנאל המופגז הגיע גם עופר וקנין. בעבר הוא גר ברחוב והיום לבתו יש בו בית שהיא משכירה. גם הבית הזה נפגע. "ידעתי שזה יקרה", הוא אמר. "הבנתי שזו שאלה של זמן. כל הזמן ירו למרחב שלנו וגם הייתה נפילה ביישוב. כבר כמה חודשים יש נפילות מסביב והיו שריפות ענק".
הוא גדל בתל אביב ואחרי שהחל בשירות קבע בגדוד שריון ברמת הגולן, עבר וקנין לקצרין. כאן הוא הקים משפחה ובנה את ביתו. "הילדים שלי גדלו פה וזה המקום הכי טוב לגדל בו ילדים", אמר. הוא לא חושב שתהיה עזיבה מסיבית אחרי התקופה הקשה וסבור שאם יעזבו, יהיה מדובר בבודדים. "אני מאמין שימשיכו לבוא הנה. פה יהיה יותר שקט ויותר זול ממקומות אחרים. בסוף השבוע אולי ניסע למרכז, אבל בטוח נישאר בקצרין", הוא סיכם.