נוגה סיהו ודפנה סיבוני, תושבות ניר עם, מתכוננות לחזור לקיבוץ ממנו נסו ב-7 באוקטובר. זאת, לאחר שהמדינה החליטה להפסיק את מימון מלונות המפונים. "חוזרות לקיבוץ עם חששות ורגשות מעורבים, יש עדיין מלחמה בעוטף והמדינה הייתה צריכה לתת לנו עוד פרק זמן במלונות, גם הפתרון הפרטני שנתנו לנו מהמדינה, היה מפלג את קהילת הקיבוץ". מספרת סיהו. "נחזור בלב כבד, בתקווה שיחזרו את החטופים כבר עכשיו, כדי שהשיקום של העוטף יתחיל. בלעדיהם אין לנו תקווה".
סיבוני, גם היא, שבה הביתה בתחושות הקשות: "לא רצינו לחזור לקיבוץ בזמן לחימה, אנחנו מפחדים. מצד אחד מאוד, מתגעגעים הביתה אך לא רוצים להגיע בזמן שעדיין נלחמים. המדינה הבטיחה לנו מתווה קהילתי אך לא הצליחה אותו לפועל. הושאר לנו רק מתווה פרטני שלא אפשרי מבחינתנו מבחינה כלכלית ומבחינת הזמנים. רוב הקיבוץ חוזר בלית ברירה, עם המון חששות. אנחנו בודקים אם אנחנו יכולים לעמוד בזה".
על פי החלטת המדינה, כמה אלפי תושבי היישובים שבהם נקבע שאין מניעה ביטחונית לחזור ולא נדרש בהם שיקום פיזי - יאלצו לשוב לבתיהם בעוטף. כמו כן, עפ"י החלטת הממשלה, השהות לתושבים במלונות ביישובים שבהם יש מניעה ביטחונית לחזור תימשך עד ה-27 באוקטובר 2024.
קיבוץ מפלסים, הוא בין היישובים שתושביו נדרשו לחזור לבתיהם. חלק מתושבי הקיבוץ כבר חזרו וחלקם מתכוונים לחזור מחר. אולם ביניהם, יש כאלה שמתכננים להישאר מחוץ לקיבוץ. אחד מהם, הוא גון צורי, שמחר יפנה יחד עם משפחתו את החדר במלון דן אכדיה בהרצליה. "מחר אומרים לנו שסוגרים את הדלת של המלון, אנחנו נלך לקיבוץ מעבורות בשרון לשנה הקרובה", סיפר.
"הם שפתחו לנו את הדלת, אני מצאתי פתרון אישי למשפחתי, ולא חיכיתי למדינה שעד עכשיו לא מצאה פתרון. הקהילה שלנו מתפרקת בעקבות חוסר הפתרון, חלק חוזרים לקיבוץ וחלק לא מוכנים לחזור בגלל המצב, אנחנו עדיין במצב של מלחמה, רקטות, הפצצות, חשש מחדירה, גם אם פחות מסוכן עכשיו, כמו שהיה ב-7 באוקטובר, אנחנו לא סומכים על אף אחד ולא מוכנים שהילדים יחזרו לרעשי המלחמה".
"הבטיחו לנו ביטחון ביישובים", התרעם צורי. "המדינה הפקירה אותנו ואת החטופים, אני לא סומך עליה. אם אני אחזור לקיבוץ עכשיו עם המשפחה ועדיין מלחמה והחרדות יחזרו, אז אני כבר לא אוכל להישאר בקיבוץ עם משפחתי. אני מעדיף לחזור שיובטח לנו שקט וביטחון".