אין צורך לחכות לתשעה באב כדי להיזכר על מה חרב בית המקדש, כולנו זוכרים, כולנו יודעים וכולנו שוכחים. הכל כהרף עין שכה אופיינית לישראלים של ימינו. אתמול נורו טילים, ואילו מחר מחירי הנדל"ן ממשיכים לעלות, והחיים ממשיכים כסדרם.
הבעיה מתחילה ונגמרת כאשר לפוליטיקאים נגמרה הסחורה אותה הם מוכרים לציבור, למעט שנאה ופילוג. חלקם מתבייתים על בעלי הרולקס, חלקם על בעלי המבטא המולדובי, חלקם על בעלי הציציות, חלקם על מנשקי הקמעות, יש מספיק סחורה לכולם, והכל על גב הציבור שקונה את הסחורה סוג ג' הזו ומהדהד אותה אותה ברחוב ובכביש, חלקם חוסמים את נתיבי איילון, חלקם ממלאים כיכרות, חלקם מתפרצים לבסיסי צה"ל וחלקם מתנפלים על לשכות הגיוס ועל המתגייסים הטריים, וכל זו בזמן שאותם הפוליטיקאים צופים מהצד בהנאה סדיסטית, כשהם מודעים היטב למעשיהם ולהשלכות שלהם, אבל מה לעשות כשזו הסחורה היחידה שיש להם.
אין להם שום תוצרים או הישגים אחרים. מתי לאחרונה התבשרנו על ירידת מחירי הדירות או מחירי הירקות והפירות? האם נהיה פשוט יותר להתנהל מול מכון התקנים? לא ולא, אבל זו בדיוק הסיבה מדוע מחזירים אותנו להתנגחות בין מזרחים ואשכנזים, בין תושבי תל אביב לתושבי ביתר עילית. האם זה אומר שהמערכת המשפט שלנו מושלמת ולא דורשת רפורמה - לא! חייבים רפורמה ועל זה מסכימים הרוב, האם הציבור החרדי צריך להשתלב יותר בשוק העבודה, באקדמיה ולשאת יותר בנטל - חד משמעי כן וגם על זה יש הסכמה של הרוב. השאלה אם רוצים לפתור את הבעיות או רק לשפוך עליהן עוד ועוד שמן רגע לפני שזורקים את הגפרור למדורה.
בפוליטיקה יש כלל ברזל, את מה שרוצים לפתור פותרים בחדרי חדרים, מאחורי הפרגוד או בפינות המרוחקות שלאולם המליאה, אבל לעולם לא באולפני הטלוויזיה או בציוצים בטוויטר. אם נושא מסוים נזרק לחלל האולפנים כבלון ניסוי או כשפן נסיונות, סופו להתפוצץ או להישחט. את המשאים והמתנים עושים בשקט ואת הדילים האמיתיים רוקמים בחשאיות, מכאן שברי לכל, כי השימוש שנעשה היום בחוק הגיוס הינו בגדר כלי ניגוח פוליטי, ולא מתוך רצון כנה לפתור את הבעיה שכה בוערת לכולנו.
אף פוליטיקאי היום אינו עוסק בשאלה איך לעזור לנו לגמור את החודש או איך לשפר את פני התחבורה (אלא אם אתה חזק בליכוד). לעבוד קשה כבר לא מתגמל היום, ובטח לא מזכה את הפוליטיקאי בפריים טיים וכותרות. הרבה יותר קל להשוות את ראש הממשלה לארגון טרור, או את נציגי הלהט"ב לבהמות וחיות. איבדנו את זה.
דווקא היום בתשעה באב כשמדינה כולה שרויה כבר כמעט שנה באבל מתמשך, מחובתנו להסתכל פנימה ולסלוד ולהוקיע מתוכנו כל אחד ואחת שרוצה לעשות הון פוליטי על חשבון ליבוי השנאה בינינו. לא משנה לאיזה מחנה הוא משתייך שמאל או ימין, חרדי או חילוני, פריפריה או מרכז - מהיום יש לאמר כולנו מחנה אחד! והוא עם ישראל. מי שפוגע במרקם העדין הזה בינינו יש לגרשו בבושת פנים מהעיר ולהרחיקו מהזירה הציבורית והתקשורתית, זהו צו השעה.
הכותב הוא משפטן וסגן ראש העיר אשדוד