מאות בני משפחה וחברים ליוו היום (שני) את יהונתן דויטש בדרכו האחרונה בבית העלמין הר המנוחות בירושלים. דויטש, בן 23 מבית שאן, נרצח אתמול בפיגוע הירי בבקעת הירדן. בין המלווים היו גם תושבים מקיבוץ נחל עוז וכן חבריו לשירות הצבאי ביחידת מגלן שעימם נלחם ביישובי העוטף ב-7 באוקטובר והיו מעורבים בחילוץ התושבים.
ארוסתו של יהונתן, אמונה, ספדה לו: "יוני שלי. כמה רבים האנשים שהיו במעמד הזה בתקופה האחרונה. אחרי תשעה חודשים של לחימה, שבכל הזמן הזה אני מחכה לך שתחזור בסדר, והנה אחרי שהששתחררת מהלחימה, בדרך שעשינו כל כך הרבה ביחד - מחבלים לקחו אותך. למה השם לקח אותו. הצלקת הזאת תשאר איתי לנצח. אומרים שטוב לך שם למעלה, אבל היית צריך להיות פה שיהיה לנו טוב ביחד".
ארוסתו המשיכה ואמרה: "אני יודעת כמה היה חשוב לך האחדות בעם. תודה שהענקת לי את כל כולך, ועכשיו שאתה לא כאן אין לי את הכוחות. אבל רק למענך אני מבטיחה שגם עכשיו לא אוותר על עצמי ותבטיח לי שתדאג לי מלמעלה כי אני צריכה אותך. יוני אני כל כך אוהבת אותך".
אביו של אורי: "איך מספידים ילד אני לא יודע. אני אצטט מהמכתב שכתב לפני הכניסה לעזה, מצאנו את זה אתמול. 'דבר לעצמי. בשום אופן זה לא מכתב פרידה, רק לציין את הערכים שמובילים אותי בקרב הזה. זכיתי להיות בקרב של העם היהודי. התמונות שראיתי לא יוצאות לי מהראש. בשבילם אני יוצא לקרב הזה. ברור לי האידיאל ההיסטורי של ההגנה על העם היהודי בארצו. זכיתי בשותפה לדרך. אם כולה היו כמוה. מתוך כל הזכויות האלה אני יוצא כלוחם עברי גאה ואני בטוח שאני אעשה אותה על הצד הטוב ביותר שאני יכול לעשות...'".
את המכתב כתב יהונתן אחרי שהשתתף בקרבות בעוטף ה-7 באוקטובר, ורגע לפני שנכנס לעזה עם חבריו ליחידה עד שהתשחרר לפני כשבועיים בלבד.
שחף מושקוביץ. תושבת נחל עוז: "בלילה שבין ה-7 ל-8 באוקטובר הפנים הטובות של יהונתן ולשמחתי הראשונות שזכיתי לראות אחרי 20 שעות בממ"ד לא לפני שביקשתי ממנו להזדהות אחרי שמועות על מחבלים בקיבוץ שמחופשים לחיילי צה''ל. 'קוראים לי יהונתן ואני ממגלן ובאנו לחלץ אותך' צעקת לי מעבר לדלת ואז יצאתי אחרי דקות ארוכות חמושה בסכין. זוכר איך צחקנו ביחד חודשים אחר כך איך חשבתי שאתה מחבל היייתי חושב אותו דבר ענית לי. הובלת אותנו למקום בטוח, בחור צעיר אבל כל כך בוגר, לוחם ללא חת, אמרתי לך שאני דואגת לכם".
דויטש השתחרר לפני כמה שבועות והוא היה אמור להתחתן בחודש הבא. דויטש הותיר אחריו ארוסה, הורים וחמישה אחים. דויטש הוא בנם של אורי ותחיה שהגיעו לבית שאן לפני כעשור, כשאורי מונה לנהל את בית הספר אורט פסגות בעיר. המשפחה התערתה מהר בחיי הקהילה והפכה מעורבת בעיר. לזוג שישה ילדים. לפני שנה עבר אורי לנהל את בית הספר התיכון בפנימיית הנוער ימין אורד. הוא עצמו אח שכול: אחיו, דוד-צבי (דודי) דויטש, שהיה לוחם בחטיבת הצנחנים, נהרג בשנת 1991 בעת מילוי תפקידו בגבול הצפון.
הבוקר התראיין אביו של דויטש, אורי, ל-103FM, וסיפר על ההתמודדות עם האובדן הכבד. "יהונתן שירת מתחילת המלחמה ביחידת מגלן", סיפר. "בהתחלה הוא לא הצליח לעבור את הגיבוש אך לא ויתר, והלך בכל זאת לגיבוש צנחנים ומשם משכו אותו למגלן. הוא החל את השירות שלו במקום לא קל והתמודד עם הקשיים הפיזיים והמנטליים. מ־7 באוקטובר הוא נלחם, הוא נסע לנחל עוז, שם הוא עבר בית בית ונלחם כמו אריה. הוא סיפר לי שהוא ניסה לדפוק לאנשים על דלתות הממ"דים והם לא הסכימו לפתוח, לא האמינו שזה צה"ל. הוא איבד את הכל במלחמה, את הארנק והדרכון, אבל את השרשרת שארוסתו נתנה לו הוא לא איבד".
האב סיפר עוד כי יהונתן "השתחרר ב־31 ביולי, עשינו לו מסיבת שחרור, בירכנו ברכת הגומל, עמדנו מחובקים, היינו בטוחים שיהונתן במקום אחר עכשיו. ופה, רבע שעה מהבית, הוא נסע לריאיון עבודה בכביש 90 ליד מחולה, ומחבלי חמאס השיגו אותו".