עוד פרק נכתב השבוע במערכת היחסים הפתלתלה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הימין הממלכתי גדעון סער. ברקע תוכניותיו של נתניהו לפטר את שר הביטחון יואב גלנט, המערכת הפוליטית עקבה בדריכות אחר המגעים הלא רשמיים בין נתניהו וסער על חזרה של האחרון לשורות הליכוד וצירופו לממשלה. נכון לשעת כתיבת שורות אלו, המגעים הללו העלו חרס: סער הבין שנתניהו לא מתכוון לתת לו את תיק הביטחון, והשליחים והמתווכים יצאו להפסקה. אבל יש מי שצפה בריקוד הטנגו של השניים ונזכר בנשכחות מהעבר, בפעם ההיא, בלילה גשום בנובמבר 2019, בה נתניהו הבטיח "אם אני ארכיב את הממשלה - גדעון יהיה שר", כפי שאפשר לשמוע, בקולו, בהקלטה שהגיעה לידי וואלה ונחשפת כאן לראשונה. ההבטחה הזו, מיותר לציין, לא קוימה עד עצם היום הזה.
ניסע במכונת הזמן כמעט חמש שנים לאחור, לבחירות השניות ב-2019, ומעשה שהיה כך היה: נתניהו לא הצליח להשיג רוב להרכבת הממשלה, ולראשונה מאז שובו לשלטון ב-2009, המנדט הועבר למועמד אחר: בני גנץ, אז עוד יו"ר כחול לבן הגדולה והמאוחדת. כמה ימים לפני פקיעת המנדט של גנץ, נתניהו חשש עד מאוד מהאפשרות שתוקם ממשלת מיעוט בראשות גנץ, או ממשלה אחרת בלעדיו אחרי שהמנדט יחזור לכנסת, ופצח בסדרת פגישות ושיחות עם בלוק הימין ואנשי הליכוד כדי לצופף שורות ולשדר שהבלוק שלו לא מתפורר. סער היה אז עדיין חבר בליכוד, שלמורת רוחם של נתניהו ובני משפחתו אף התברג בצמרת הרשימה בפריימריז, ואף הכריז "אני מוכן" להתמודד מולו אם יהיו בחירות לראשות המפלגה. החשש בסביבת נתניהו, שהשתקף היטב בציוצים של בנו, היה שהוא ירקום לו תרגיל לפיצול הליכוד מתחת לאף. "שוב עלילות קונספירציה מופרכות והזויות עליי מופצות מבלפור", סער צייץ ב17 בנובמבר בתגובה לאחד ממופעיו של יאיר נתניהו והשופרות.
שוב עלילות קונספירציה מופרכות והזויות עלי מופצות מבלפור. קשה להבין איך זה מסייע לליכוד או למדינת ישראל. pic.twitter.com/YBSdBUtp80
— Gideon Sa'ar | גדעון סער (@gidonsaar) November 17, 2019
באותו ערב, כך מספרים מקורות מהימנים, מקורבים לסער העבירו לנתניהו מסר שהוא רוצה הבטחה להתמנות לשר ושהוא יצורף לצוות המשא ומתן הקואליציוני של הליכוד, ושהוא רוצה לשמוע אותה בקולו. כך נולדה, באישון לילה, הקלטה של נתניהו מתחייב על משהו, שככל הנראה, לא היתה לו שום כוונה לקיים. "אם אני ארכיב את הממשלה גדעון יהיה שר בה", הוא אומר, ואז, בענין צוות המו"מ - מתחמק ומתפלפל, עם נימוק פנים-ליכודי של "יותר מדי תזזיתים ופיצוצי משנה": "אני לא אכניס אותו לצוות אבל אני כן אשמח ליצור איתו ערוץ של התייעצות, והוא יוכל להגיד לי את דעותיו ואני אוכל להיוועץ בו, וזה בסדר גמור". בסיום ההקלטה, הוא שב ומבטיח: "הוא יהיה שר". סער, אגב, מכחיש שההתחייבות ניתנה לבקשתו, וטוען שמעולם לא שמע את ההקלטה.
כך או אחרת, דברי הימים מספרים שההתחייבות הזו נותרה על מסך הנייד בלבד. ביום למחרת, הכתבים הפוליטיים דיווחו על פגישה חריגה של נתניהו וסער בארבע עיניים, שעסקה "במאמצים להקים ממשלת אחדות לאומית ולמנוע הקמת ממשלת מיעוט מסוכנת". כחודש אחר כך, סער כבר התמודד והפסיד לנתניהו בפריימריז לראשות הליכוד. ואחרי הבחירות השלישיות, כשנתניהו הקים ממשלה עם גנץ - ההבטחה למינוי נשכחה וסער נשאר בחוץ. בבחירות הרביעיות - סער כבר פרש מהליכוד והקים את "תקווה חדשה", ושיחק תפקיד מרכזי בהקמת ממשלת השינוי שהדיחה את נתניהו מהשלטון ביוני 2021.
אז מה הקשר של ההקלטה ההיא, מלפני חמש שנים, למה שמתרחש היום, אחרי שסער כבר הספיק לחבור ולהיפרד מבני גנץ ושב לפלרטט עם הליכוד, הפעם כיו"ר הימין הממלכתי? שבכל פעם ששומעים על חימום/צינון היחסים בין נתניהו וסער - ההיסטוריה הטעונה שלהם היא חלק בלתי נפרד מהמחזה, ושסער יודע היטב, ומניסיון, שנתניהו הוא אלוף השטיקים והטריקים ושההבטחות שלו על הקרח - ולא נועדו להתקיים.
מלבד רצונו של נתניהו להיפטר מגלנט, המגעים שלו עם סער נועדו לשרת גם יעד נוסף: טרפוד האפשרות שתוקם מפלגת ימין מאוחדת שתהווה אלטרנטיבה שלטונית ימנית לליכוד בבחירות הבאות. נכון לעכשיו, למרות התמונה המיוחצנת של אביגדור ליברמן ונפתלי בנט בקפה לא מאוד דיסקרטי בחודש שעבר, האיחוד הזה לא באמת מתקדם. אבל הפלרטוט המחודש עם נתניהו משרת גם את סער, שלא עובר כרגע את אחוז החסימה, ומעלה את המחיר שלו באמצעות חיזורים מכל קצה.
בשורת סקרים שנערכו בחודשים האחרונים, מפלגת הימין הוירטואלית החדשה, ביחד עם ראש המוסד לשעבר יוסי כהן שבינתיים החליט לוותר על הסיבוב הזה, זכתה לתוצאות מבטיחות - המרהיבה שבהן בסקר חדשות 13 מסוף יוני, שחזה שהם יכולים לקבל ביחד 34 מנדטים ולהפוך לסיעה הגדולה בכנסת. אבל לא בטוח שנתניהו צריך להיות מבוהל דווקא מהתסריט הזה: ייתכן שדווקא ריצה נפרדת של ליברמן ובנט היא זו שמסכנת לו מתמטית את הכסא.
סקר עומק של "לזר מחקרים" שנערך עבור מכון מחקר מוביל בחודש שעבר בחן מספר תסריטים של מפלגות חדשות אפשריות בבחירות הבאות. בתסריט של ריצה משותפת של ליברמן ובנט - הם מקבלים 25 מנדטים, ואכן הופכים לסיעה הגדולה בכנסת, ואחריהם הליכוד עם 23, והמחנה הממלכתי עם 16. הגוש שמתנגד לנתניהו מגיע ל-60 מנדטים - אבל לא מספיק בשביל להקים ממשלה מבלי להזדקק לתמיכת הח"כים הערבים.
ואולם, בתסריט המקביל, בו בנט וליברמן מתמודדים בשתי מפלגות נפרדות, נשבר התיקו הבינגושי: מפלגה בראשות בנט צפויה לקבל 22 מנדטים וישראל ביתנו - 11, ובסה"כ 33 - 8 מנדטים יותר מאשר אם ירוצו ביחד ויאחדו כוחות. מהסקר עולה שרוב גורף מהתומכים של בנט - 90% - מגיעים מהמחנה המתנגד לנתניהו ורובם מצביעי מרכז, ואילו ליברמן, בלעדיו, מצליח להעביר קולות מהליכוד ומהימין: נתניהו יורד ל-21 מנדטים, מפלגות הקואליציה הנוכחית מגיעות ל-46 מנדטים בלבד, ולגוש שמתנגד לנתניהו, עם 65 מנדטים, יש רוב מובהק להקמת ממשלה.
אחד הלקחים החשובים מההיסטוריה של הפלונטר הוא שאת כל הסקרים, הספוקלציות והתרחישים, צריך לקחת בערבון מוגבל ביותר, בטח כשאין בחירות באופק הקרוב. בנט כבר הקים בעבר מפלגת ימין חדשה שלא עברה את אחוז החסימה, וגם גאה בסקרים עד מעל 20 מנדטים רק בשביל לסיים עם שישה (על אף שזה היה מספיק בשביל להפוך אותו לראש ממשלה). אבל התסריטים השונים בסקר מגלים טפח ממערך החישובים והשיקולים שיעצב את המפה בבחירות הבאות. ליברמן שב וחוזר בשיחות על הניסיון המר מהריצה המשותפת שלו עם נתניהו ב"ליכוד ביתנו" אי שם ב2013, שהניבה 31 מנדטים בלבד, 11 מנדטים פחות ממה שהיה להם כשהיו בנפרד. במתמטיקה של הפוליטיקה, 1+1+1 לא תמיד שווה 3, והשלם - לא תמיד עולה על סך חלקיו.