באוקטובר הייתי אמורה לטוס לחגוג עם בני יום הולדת 75. חגיגות כבר לא היו. גם לא שמחה או התרגשות. את מקומם תפסו, באבחה אחת, אימה, פחד וחרדה, שעה שנחטפתי באכזריות לרצועת עזה. מביתי הבטוח, או כך לפחות חשבתי, אל ידיו הרצחניות של הג'יהאד האיסלמי, שעשה יד אחת עם חמאס ועוד רבים לחרב את חיינו. חיי קהילת ניר עוז היקרה שלי, וחייהם של עוד רבים כל כך. באותו יום ארור נלקחו ממני לא רק הביטחון האישי שלי, אלא גם האמונה. האמונה במה שיכול היה להירקם בינינו לבין שכנינו, והביטחון, שהיה כה מובן מאליו עבורי, שאני מוגנת בביתי, על ידי הצבא והדרג המדיני. כמה טעיתי.
כמה טעיתי כשחשבתי שאנחנו מוגנים בממ"דים שלנו. כמה טעיתי כשחשבתי שהצבא יתעשת ויגיע להציל אותנו. כמה טעיתי כשהאמנתי שהמדינה, והעומדים בראשה, יעשו הכול על מנת לשים סוף לסבל, סוף לסכנת החיים המתמשכת, וישיבו אותנו הביתה מהר ככל האפשר. 53 ימים הוחזקתי בשבי. ימים של הפקרה צורבת, מעליבה, שהותירה חריצים עמוקים בביטחון שלי, שהיה כה ברור מאליו, שיש על מי לסמוך.
את הימים מאז שחזרתי אני סופרת באימה, בעוד רבים מחברי הטובים נותרו מאחור, למות בשבי. ההפקרה של הממשלה והעומד בראשה היא לא משהו סמנטי, לא משהו שניתן לערעור, או משאיר מקום לספק. הופקרנו, כולנו, ב-7 באוקטובר, וכל מי שעוד שם מופקר לגורלו. אני, שהייתי מורה לערבית והאמנתי כל חיי הבוגרים שניתן לגשר על הפערים, שיש עם מי לדבר וכך גם חינכתי את ילדיי ותלמידי הרבים, מבינה שנלקחה ממני הזכות להאמין שיכול להיות אחרת. אבל אינני מאשימה רק את המרצחים הארורים והשובים שבצד השני. למשוואה שני צדדים.
להפקרה שאפשרה את החטיפה שלי ואת הפלישה הרצחנית אל הקהילה שלנו באותה שבת, אחראי ראש הממשלה שלי והמדיניות ארוכת השנים שלו. את מה שנעשה אין להשיב. מהמתים נותר לנו רק להיפרד, ולבכות על אובדנם, הוא אובדננו. אבל אחריותו של ראש הממשלה להביא את החטופים לביתם איננה שאלה. היא התשובה לסיום פרק ההפקרה בספר המורשת שלו.
300 ימים. מספר בלתי נתפס, עוד 65 ימים זה שנה מהיום בו הופקרנו. 7 באוקטובר הוא יום שלצערי רבים מאיתנו עדיין נמצאים בו מבלי יכולת להרים את הראש - ולראות עתיד טוב יותר. 300 ימים זה הזמן לזעוק: די! לחזור ולקרוא לחתום על עסקה מייד! אין שום דרך אחרת. חייבים להחזיר את כולם עכשיו! את החיים לשיקום ואת המתים לקבורה. עכשיו!
המאמר לקוח מתוך הספר "מר הפקרה - מורשתו של נוטש החטופים", ביוזמת פורום המשפחות להצלת החטופים
מורה ומחנכת, חברת קיבוץ ניר עוז. נחטפה מביתה ושוחררה בעסקה כעבור 53 ימים