מסע ההפקרה והגבורה של משפחות שכולות ומשפחות חטופים הגיע היום (חמישי) אל קיבוץ בארי, שם דיבר עילם מאור, חבר כיתת הכוננות של הקיבוץ ואמר כי "איננו אנשים פוליטיים, אלא חברי קיבוץ, שממוקם בעוטף עזה, שחיו עם משפחותיהם בשאיפה לחיים טובים ופשוטים. עובדים בדפוס, בחקלאות, בתעשייה ובביטחון. יוצאים עם המשפחה לטבע המדהים מסביב, החינוך מעולה, חיי חברה ומרגישים ברי מזל".
"חלק טבעי מהחיבור שלנו לחיים כאן, בא לידי ביטוי ברצון להתנדב לכיתת הכוננות ולקחת אחריות.
אף אחד מאיתנו לא האמין שניאלץ במפתיע בבוקר 7 באוקטובר להילחם יחד עם כמה תושבי בארי שעות רבות על ביתנו מול מאות מחבלים שבאו לרצוח. הזמן הרב, בו המתנו לכוחות צבא שיגיעו, היה מתסכל ובעיקר בלתי נתפש, איך ייתכן שעוברת שעה, ועוד אחת, ועוד, ואנחנו כמעט לבדנו. איפה הצבא שבו נתנו אמון כל חיינו? איך כל המערכות אפשרו לזה לקרות כך במפתיע, מבלי התרעה לכניסתם של מאות מחבלים שרוצחים, שורפים וחוטפים אנשים בשכונות הקיבוץ?"
בהמשך, העלה את השאלות הרבות של וחוסר הידיעה של חברי הקיבוץ ואמר כי "התחקיר שנערך ע"י האלוף מיקי אדלשטיין היה יסודי ומעמיק, אבל השאלות לגבי האירועים והסיבות שקדמו לקרב בבארי מרחפות בכבדות ודורשות תשובה ואחריות.
"הפגיעה העצומה בקהילה, העובדה שעדיין, יותר מתשעה חודשים - ישנם חטופים וחטופות בעזה, ההרס עצום והפגיעה בביטחון שהובילה להיותנו מפונים מביתנו לשנתיים הבאות לפחות - אלה לא נושאים שניתן להתעכב בחקירתם. החיים במדינה הזו תמיד הצריכו כוחות ועמידה מול קשיים, אבל העקרונות והמטרה היו ברורים- במדינה שלנו איננו חסרי הגנה יותר. אנחנו עומדים פה בשער קיבוץ בארי יחד עם מגוון אנשים שנפגעו הם ובני משפחתם מכשל זה וקוראים - לעולם לא עוד".
עומרי שיפרוני, שאיבד את דודו בשבת השחורה נאם עם הגיעתם לבארי וסיפר על בוקר ה-7 באוקטובר מנקודת מבטו. "התעוררתי לבית רועד וקולות נפץ אדירים. רצתי החוצה כדי להבין מה קורה וכששמעתי "צבע אדום" בפעם הראשונה מיהרתי פנימה לאסוף את ילדיי לממ"ד".
"כשקיבלנו הודעה על חשש לחדירה, ואחרי זה על מחבל ביישוב. האירוע שכל חיי הכי חששנו ממנו מתממש בפעם הראשונה, אבל ידענו שכיתת הכוננות צריכה להחזיק חצי שעה ושהצבא מגיע, ואם יש חדירה היא בטח במערב הקיבוץ ואנחנו בכלל במזרח - אין מה לדאוג. אלינו לא יגיעו ובמילא, תוך שעה-שעתיים האירוע יגמר והכל יעבור. אבל האירוע לא נגמר ומה שחווינו שם לא יעבור לעולם", אמר שיפרוני.
"היינו יחד בממ"ד כשאבויה, הדוד האהוב שלי, נורה דרך דלת הממ"ד בבית שלו, לבד והחל לאבד דם. הוא התחנן למד"א שיבואו להציל אותו אבל הם לא יכלו להיכנס לבארי ושעות בודדות לאחר מכן הוא מת מאיבוד דם. לבד. היינו יחד בממ"ד כליאל, ינאי ואילוס נלקחו ע"י מחבלים לבית של פסי כהן ז"ל, והיינו יחד בממ"ד כששם כבר היו קרבות קשים ומרים שתוצאתם ידועה - הם נרצחו".
עוד הוסיף כי "היינו יחד בממ"ד כשהמחבלים הגיעו גם אלינו הביתה בשעה 12:48 בדיוק. זו לא הייתה שואה, אבל כשהכנסנו את הילדים לארון לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר - אני, מכניס את ילדיי היהודים לארון, בבית של אבא שלי, במקום בו גדלתי, המקום שהיה הבטוח בעולם, כדי שרוצחים מתועבים לא יגיעו אליהם. ואני לבד. אנחנו לבד. אין צבא, ואין מדינה שתגן".
בסיום דבריו אמר: "כל אזרח בישראל יודע היטב - על כזה מחדל להנהגה האחראית והאשמה נותרו שני דברים בלבד: להתפטר ולעמוד בפני ועדת חקירה ממלכתית. כל ההנהגה הצבאית והמדינית, אינה ראויה להמשיך עוד. לתקן יוכלו רק מי שלא היו חלק מהקונספציה של השלטון ושל הנהגת צבא ב-15 השנים האחרונות".
אביבית ג'ון, בת למייסדי קיבוץ בארי גם נשאה דברים. "ואני גרה בקיבוץ במטרה לשקמו. הייתי בבארי ביום האפל של 7 באוקטובר. שיחקה לי שרירות המזל ובני משפחתי לא נפגעו, אבל אני חיה בקיבוץ שכול ואני מסתכלת עליכם, בני המשפחות השכולות בלב מתכווץ ובהערכה עצומה על יכולתכם לקום ולדרוש צדק. היום עברתי ליד המקום בו היה צריף חדר האוכל הישן שלנו, שנשרף כליל".
"לא רק החטופים נמצאים בהפקרה מתמשכת (אין במקרה הזה או או, הם גם סובלים וגם מתים)
גם זכרון היקירים שמתו לא יכול לזכות לשלווה ללא ידיעה, וללא לקיחת אחריות. אנחנו, אנשי ונשות העוטף, חבריכם לדם מאז ולעולם ומקומנו לעמוד לצדכם ולדרוש צדק ואחריות על אבדן הבית, הוסיפה ג'ון. "אין מקום מהחשש מעשייה פוליטית, זו עשייה פוליטית שלא באה ממניעים מפלגתיים צרים כלשהם. זו דאגה טהורה לגורל העם והמדינה".
המסע החל אתמול ויצא ממוצב נחל עוז, בו משפחות הנופלים והתצפיתניות נשאו דברים. אייל אשל, אביה של רוני, התצפיתנית שנהרגה במוצב אמר כי "אנחנו נמצאים כאן, במוצב נחל עוז - סמל ההפקרה והגבורה. רק כמה קילומטרים מאיתנו נמצאים עדיין 120 חטופים וחטופות שנלקחו לפני תשעה וחצי חודשים לשבי חמאס. חמש מהן הן חברות של רוני הבת שלי, בנות שכולנו ראינו את סרטון החטיפה המחריד שלהן שנלקח ממש מפה. יפה השעה לעסקה שתחזיר את כולם הביתה, למשפחה שכל כך מחכה להן".