בעת שרבים טרודים במחשבות על העתיד הקרוב והחופשה המתקרבת, עלינו להפנים שישראל ניצבת בשעת מבחן משמעותית. לפנינו שתי אפשרויות כבדות משקל, ובמרכזן שאלה אחת מכרעת.
השאלה המרכזית אינה אם תפרוץ מלחמה בצפון, אלא מתי היא תתחיל ומי יירה ראשון. אמנם כולנו מייחלים לשקט ולחזרה למציאות המוכרת, אך עלינו להפנים שבמצב הנוכחי, מדובר במשאלת לב יותר מאשר בתרחיש ריאלי.
בהקשר זה, שתי טעויות השתרשו בשיח הציבורי. הטעות הראשונה טמונה בהגדרה השגויה של משימת ישראל בצפון: היא איננה "השבת התושבים לבתיהם". על ישראל להתמקד בהסרה מוחלטת של האיום עליה, ולא להסתפק בהשבת השקט הזמני שהכרנו בעבר, שכן השקט היחסי ששרר מאז הנסיגה מלבנון הביא עימו מחיר כבד של התעצמות חיזבאללה. אפשר לדמות זאת למצב שבו ישראל לקחה הלוואה מסוכנת בשוק האפור, והתעוררה עם אקדח צמוד לרקתה. במהלך תקופה זו, איפשרנו לחיזבאללה לפתח יכולת רקטית עצומה. במסגרת המאמצים להסרת האיום, קיימים שני תרחישים אפשריים: או שישראל תיזום פעולה, או שהאויב יעשה זאת.
הטעות השנייה, והנפוצה לא פחות, היא החלת דפוסי החשיבה הישראליים על אויבינו. בעוד אצלנו היכולת הצבאית נתפסת ככלי לשמירה על השקט ונועדה בעיקר לצרכי הרתעה, אצלם היכולת והכוונה הן זהות. מטרתם המוצהרת היא השמדת ישראל, מגבולה הצפוני ועד אילת, תוך כדי שימוש בכל הארסנל שברשותם.
מתוך ההבנה שמלחמה היא בלתי נמנעת, חובתה של ישראל היא למנוע מחיזבאללה את היתרון של מכת פתיחה הרסנית. עלינו ליזום מהלך התקפי רחב היקף, הכולל תמרון מהיר ועמוק לתוך שטח לבנון. בד בבד, יש לבצע פינוי אוכלוסייה מלא מאזורי הלחימה, כדי למנוע פגיעה באזרחים ולשלול מהאויב את היכולת להסתתר מאחורי אוכלוסייה אזרחית.
המענה הישראלי חייב להיות משולב ורב-ממדי: מהלך קרקעי נרחב, לצד יצירת "מרחב אמנעה" באמצעות כוח אש ארטילרי, רקטות וטילים. המהלך הקרקעי צריך להיות עוצמתי והחלטי, במטרה לנטרל את המערך הרקטי של חיזבאללה ולהשמיד במקביל את כוחותיו הקרקעיים. רוב המערך הרקטי של האויב הוא סטטי ומעוגן בקרקע, ולכן כיבוש השטח וטיהורו יביאו להשמדתו היעילה.
בפני ישראל עומדות שתי אפשרויות: דרך ארוכה שהיא למעשה קצרה, ודרך קצרה שהיא בפועל ארוכה. הדרך השגויה היא ניהול מערכה בעלת עצימות מוגבלת עם יעדים זמניים, שתוביל למלחמת התשה ארוכה שאותה יתקשה העורף הישראלי לסבול. הדרך הנכונה היא מלחמה עצימה והשמדת נכסים אסטרטגיים של האויב; היא אמנם תיפתח בכמה שבועות קשים עבור העורף הישראלי, אך תביא, בסופו של דבר, להכרעת חיזבאללה ולניצחון.
מול גדודי הפרשנים הצבאיים הפסימיים ומנבאי האסון, חשוב לזכור שחיזבאללה ובעלי בריתו הם אמני תעמולה ומתאמצים להציג את עצמם כחזקים פי כמה מכפי שהם באמת. לפיכך, עלינו להפסיק לפחד ולנקוט גישה תקיפה ונחושה.
אנו במלחמת אין-ברירה, והמחויבות שלנו היא לא רק למאזן ההרתעה האסטרטגי, אלא גם לביטחונם ולרווחתם של תושבי הצפון, שהיו במשך שנים רבות קו ההגנה הראשון של ישראל. הגענו לנקודה זו בעל כורחנו, ועכשיו עלינו לשנות את הפרדיגמה ההססנית ולפעול בנחישות.
ככל שהסיכון גדול, גדולה גם ההזדמנות: ניצחון מוחץ יסיר את האיום על אזור הצפון, ויפתח את הדלת למערכת יחסים חדשה עם שכנינו. זו הזדמנות ליצור מציאות אזורית חדשה, המבוססת על עוצמה ישראלית, שתוביל לשיתוף פעולה ולצמיחה משותפת עם מדינות האזור.
תא"ל (במיל') מרדכי כהנא וסרן (במיל') משה גוטמן הם עמיתים במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית בירושלים