הקיבוצים אורים, צאלים וגבולות מהמועצה האזורית אשכול הגישו הבוקר (שני) עתירה לבג"ץ אשר מטרתה לחייב את המדינה להעניק להם זכאויות של מפונים ולהכלילם תחת יישובי "חבל תקומה" - למרות שבתיהם פונו והפכו לבסיס צבאי. שלושת הקבוצים הללו הינם היחידים ממועצת אשכול שלא הוכרו ע"י המדינה ככאלה המגיע להם ולתושביהם סיוע. מטרת הקיבוצים בעתירה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין אביתר קנולר ונועה בן אבי ממשרד קנולר ישינובסקי קינן, הינה לחייב את המדינה להעניק להם זכאויות של מפונים. רק בשבוע שעבר נכנסו עוד 11 יישובים בעוטף עזה, לרשימת היישובים שייקחו חלק בפרויקט 'חבל תקומה' לשיקום העוטף. בכך, מספרם עומד על 47 יישובים שיינתן להם תהליך שיקום, בנייה ופיתוח.
העותרים מבקשים עזרה כדי לשקם את חייהם מחדש לאחר הטראומה שחוו. הם חווים אפליה מן המדינה מפני שהם לא מוגדרים כמפונים, והם אינם מקבלים תמיכות או זכויות הניתנות לשאר יישובי המועצה אשר לגביהם החליטה הממשלה לתת תמיכות. בשל כך, נוצר אי-שוויון ואפליה בין תושבי אותה רשות מקומית.
על פי העתירה: "ההחלטה של המדינה לפנות את שאר יישובי המועצה האזורית אשכול ולהחריג את שלושת הקיבוצים הללו התקבלה באופן שרירותי, שלא תאם את המציאות בשטח. תושבי הקיבוצים הופקרו במהלך מתקפת הטרור וממשיכים להיות מופקרים אף בימים אלו, מבלי שמישהו בממשלה מטה את ליבו לקשיים שחוו ועודם חווים".
אחד העותרים הינו יהונתן קנה, סגן רבש"צ קיבוץ אורים, שלקח חלק ברכיבת אופניים עם חברו ליד מושב פטיש בבוקר 7 באוקטובר. בין אזעקה אחת לשנייה, יהונתן וחברו נתקלו במחבלים ונפגעו מירי. לאחר שחברו פונה לבי"ח, הוא המשיך אל הקיבוץ בכדי להגן עליו עם כיתת הכוננות. משפחתו של יהונתן הסתתרה במסדרון בביתה, בהעדר מרחב מוגן בבית. הוא העביר אותם תחת קולות ירי כבדים בסביבת הקיבוץ לבית של חברים. למחרת, משפחתו התפנתה לשדה בוקר והוא נשאר לאבטח את הקיבוץ. בחלוף הימים גילה כי לואיס הר ואמילי הנד נחטפו, הבייביסיטר של בנם, תכלת פיישבין זערור ז"ל, נרצחה ושלומי מתיאס ז"ל, המורה של בנו נרצח גם כן. בדצמבר החליטו לשכור מכיסם הפרטי דירה קטנה במדרשת שדה בוקר. יהונתן ומשפחתו מתמודדים עם בעיות רגשיות ומטופלים על ידי שירותי חוסן.
"התחושה היא שזנחו אותנו בשביעי באוקטובר, וזנחו אותנו שוב בכל התהליך", מספר יהונתן. "אנחנו שקופים, לא השארנו מספיק דם כדי שיתייחסו אלינו ברצינות. אנחנו חוזרים ברגשות מעורבים לקיבוץ, יש לנו אי ודאות לגבי הלימודים שלהם בשנה הבאה, זה לא בא בחשבון שהם ילמדו בבית ספר שהוא לא עורפי".
עותרת נוספת היא עמית חקק, אשר נשארה להגן על ילדיה בביתה בקיבוץ אורים, בזמן שבן זוגה המשרת בקבע יצא להגן על הקיבוץ. בתה הגדולה חוותה התקף חרדה ולא תפקדה, בנה האמצעי הקיא והרבה לבכות. גם עמית בעצמה לקתה התקף חרדה באותו היום. זמן קצר לאחר תחילת המתקפה, הם החלו לקבל הודעות מאחיה, אשתו ושלושת ילדיהם שבקיבוץ ניר עוז, לפיהן מחבלים פרצו לביתם והחלו לשרוף אותו בעודם מתחבאים בממ"ד. ביום שלמחרת החלו להתברר לעמית כי חלק מחבריהם נרצחו או נחטפו. הם התפנו לאילת, שם שכרו דירה מכספם הפרטי בלית ברירה, זאת לאחר שעמית פוטרה מעבודתה אצל חקלאי ממבטחים אשר עסקו קרס.
"אנחנו רוצים שיבינו שאנחנו חלק ממועצה אזורית אשכול, לא פחות מאף אחד", שיתפה עמית. "המשחק הוא פוליטי, מורכב ומסובך. אני רוצה להיות שווה, שיכירו באורים כחלק מהמועצה. אל תתעלמו מאיתנו, אנחנו פה ואנחנו חלק ומאוד קל לשכוח מזה. אני רוצה שיראו אותנו בביטחון. כרגע הקמנו כיתת כוננות שמסתמכת על עצמנו בלבד. אנחנו ב-1/9 לא שולחים את הילדים שלנו לביה"ס, לא נשלח אותם להתחנך על הגבול".