אסון הנמר"ה ברפיח, שהותר הערב (שבת) לפרסום ושבו נפלו שמונה לוחמים, מעלה שורה של סימני שאלה מטרידים. מעבר לחשש לליקויים בהתנהלותו של הכוח, שייתכן שהביאו לתוצאה הטרגית, עולה תהייה סביב התכיפות שבה מתרחשות תקריות מסוג זה - שכן מדובר בפעם השלישית מתחילת המלחמה שבה לוחמים מוצאים את מותם למרות המיגון שאמור הנמ"ר לספק להם.
כיצד חדר הפיצוץ את ההגנה העוצמתית של הנגמ"ש?
השאלה הראשונה שמרחפת מעל האסון נוגעת לעוצמה החריגה של הפיצוץ. הנמר"ה נחשב אחד מהכלים מהכלים הממוגנים בעולם מסוגו - בין השאר הודות למערכת ההגנה "מעיל רוח" שבה הוא מצויד, הנחשבת מעין "כיפת ברזל" של כוחות היבשה. לנוכח זאת, כיצד הצליחו המחבלים לחדור את ההגנות - ולגרום לפיצוץ כה עז?
האם חומרי החבלה הוחזקו במקום הלא נכון בניגוד להנחיות- ו"תרמו" לפיצוץ?
תחקיר ראשוני של האסון טרם מצא מה גרם במדויק לפיצוץ. בהמשך יהיה צורך לבדוק היכן היו אמצעי החבלה שנשא הנגמ"ש, שייתכן שהגבירו דרמטית את עוצמת הפגיעה. ב-31 באוקטובר נפלו 11 לוחמים מפיצוץ נגמ"ש נמ"ר של חטיבת גבעתי, לאחר שנפגע מטיל נ"ט. במהלך התחקיר נקבע כי יש להימנע מהנחת תחמושת ואמצעי חבלה בתא הלוחמים אלא רק במקומות המיועדים לכך בנגמ"ש, כדי למזער את עוצמת הפגיעה. אם כך עולה השאלה, האם גם באסון הנוכחי הוחזקו חומרי הנפץ בתא הלוחמים, בניגוד להנחיות - צעד שהיה עלול להגביר דרמטית את עוצמת הפיצוץ?
מדוע צה"ל לא מוודא שהופקו לקחים מאסונות הנגמ"ש הקודמים?
פיצוץ הנגמ"ש ברפיח, שהביא למותם של 8 לוחמים, מצטרף לשני מקרים קטלניים אחרים, שבהם פגיעה ברכב הממוגן גרמה לאסון רב נפגעים. באחד מהם, שאירע כאמור ב-31 באוקטובר, נפלו 11 לוחמים; בשני, שאירע בסוף דצמבר, נפלו חמישה. העובדה שבתוך שמונה חודשי לחימה התרחשו שלוש תקריות קטלניות דומות, עלולה להצביע על בעיה ביכולת של צה"ל להפיק לקחים ממקרים אלה ולהטמיע אותן בקרב היחידות הלוחמות. מדוע, גם בחלוף תקופה ממושכת של לחימה ברצועה, הצבא אינו מוצא דרך להגן טוב יותר על הלוחמים ולמנוע מתקריות כאלו לחזור על עצמן שוב ושוב?