תיאוריה שנויה במחלוקת מצליחה לחזק את הדיון האקדמי ההולך וגובר, לפיו סמים מילאו תפקיד מרכזי במעמד הר סיני. לדברי חוקר הדת ד"ר ריק סטרסמן, משה רבנו היה בטריפ של הזיות קשות כשקיבל את לוחות הברית, תחת השפעת הסם הפסיכדלי החזק דימתילטריפטאמין.
בראיון ל"דיילי סטאר אונליין", ד"ר סטרסמן, פסיכולוג קליני מבית הספר לרפואה באלבקרקי, ניו מקסיקו, ניסה להסביר מדוע לדעתו משה היה במצב הזייתי במהלך שהותו על הר סיני, וטען שההתגלות האלוהית בהחלט קשורה למצבו המעורער. הוא אמר: "ישנן חזיונות וקולות המוזכרים באופן קבוע בתנ"ך, הדומים באופן מדהים לפנומנולוגיה של ההתנסות ב-DMT". ד"ר סטרסמן הדגיש שזה לא בהכרח אומר שמשה צרך באופן אקטיבי סמים פסיכדליים - אלא יתכן שאלה יוצרו בגופו באופן טבעי. הוא אמר: "אין שום הוכחה שהוא הושפע מגורמים חיצוניים. סביר יותר להניח שקרה לו משהו במערכת העצבים המרכזית המעורר חזיונות, וזה המקום בו סמים אנדוגניים (שנוצרים בגוף עצמו) כמו ה-DMT נכנסים לפעולה".
סטרסמן הוסיף: "יותר חשוב להסתכל על הדרך הטבעית בה הופיע ה-DMT בגוף. DMT הוא חומר פסיכדלי חזק אותו ניתן למצוא בבלוטת האצטרובל במוח האנושי". סטרסמן טוען שהיה זה ככל הנראה הצום הממושך בו שהה משה שעורר אצלו הזיות, "בסיפור התנ"כי בו קיבל משה את עשרת הדיברות מאלוהים הוא צם במשך 40 יום ו-40 לילה וכנראה החוויה הזאת היא שעוררה אצלו הזיות", הוא אמר, "כשהשוויתי בין הפנומנולוגיה של ה-DMT למצבו של משה, גיליתי שיש דמיון גדול בין השניים".
סטרסמן, המודה כי הוא עצמו מאמין באלוהים, מתעניין בעיקר בתפקוד ה-DMT והוסיף: "עלינו לשאול את עצמנו למה הגוף האנושי מייצר DMT ומהו הרלוונטיות של הדמיון בין השפעת ה-DMT לנבואות תנ"כיות". הפסיכולוג מדגיש שלדעתו משה לא היה מטורף. הוא אמר: "משה ירד מההר עם עשרת הדיברות והכתיב את רובו המכריע של התנ"ך העברי, ואלו לא מעשים של אדם מטורף או סכיזופרני. אלו היו מעשים של אדם מעורר השראה שבעבודתו השפיע על הציוויליזציה המערבית במשך שלושת אלפים שנה".
עוד על משה רבנו
"סיפור יציאת מצרים קרה במציאות וזה השם האמיתי של משה רבנו"
האם משה רבנו אכן כתב את התורה? החוקר שחושף את האמת
המחקר הזה מחזק מומחים רבים הבוחנים את הקשר בין חומרים המשפיעים על הדעת למצבים נבואיים, כלומר לכל תקשורת עם אלוהים. פרופסור בני שנון מהאוניברסיטה העברית בירושלים עלה לכותרות לפני כ-15 שנים בעקבות פרסום תיאוריה האומרת כי הן בראותו את הסנה הבוער והן במעמד הר סיני, משה היה תחת השפעת סם פסיכדלי. ד"ר שנון טען כי הטקסים הדתיים של בני ישראל כללו שימוש בשני צמחים פסיכואקטיביים שהיו מצויים במדבר סיני ובנגב, ומשה עצמו השתמש בצמחים אלה. הוא טען גם שהסנה הבוער הכיל DMT ממנו הושפע משה כשנשם את העשן שעלה ממנו ברגע ההתגלות האלוהית, "זה מסביר מדוע הסנה הבוער אינו נשרף. לא היה שם נס אלא רק שינוי בתודעתו של המתבונן, כלומר משה, שהושפע מהסם".
שנון טוען כי ייתכן שעץ השיטה ושיח השבר הלבן, שניהם מקומיים בנגב ובסיני, שימשו לחליטה שבני ישראל שתו במהלך טקסים דתיים. יש גם אזכורים תכופים של עץ השיטה בתנ"ך והיה זה עץ השיטה ששימש לבניית ארון הברית. מה שאנו יודעים כעת הוא שתכולת ה-DMT בעצי השיטה המקומיים היא גבוהה במיוחד והשבר הלבן עשיר ב-MAOI, מעכב DMT המאפשר לצרוך ביעילות את ה-DMT דרך הפה. לטענתו, השיקוי הטקסי שיצרו בני ישראל הניב ככל הנראה חוויות דומות מאוד לזו של סם האיוואסקה - סם שהוא עצמו התנסה בו.
היסטוריון דתי אחר, דן מרקור, ציטט טקסט מספר שמות, פרק ט"ז, בו משה מאכיל את בני ישראל במן במהלך המסע שלהם במדבר, אחרי שציין בפניהם שאחרי שיאכלו את הלחם הקסום, יוכלו לראות את אלוהים - וזה מה שאכן קרה. הוא טוען שהמן ככל הנראה הכיל פטריות ארגוט, פטריה פסיכואקטיבית המכילה את אותם כימיקלים ממנו עשוי ה-LSD.
עד כה מרבית הרבנים התעלמו מהתאוריה השנויה במחלוק והרב יובל שרלו הגיב לנושא בעבר ואמר: "התנ"ך מנסה להעביר אירוע חשוב מאוד וזה לא גורלו של משה שאנחנו צריכים לחשוש ממנו, אלא גורלו של המדע". גם חוקר הדת תומר פריסקו כתב בבלוג שלו "לולאת האל" כי "קשה לי להאמין שאדם בטריפ, גם אם הוא משה רבנו, יקדיש זמן לחקיקת איסורים על לוחות של אבן. קשה לי עוד יותר להניח שמיד אחר כך הוא יתאכזב מהעם, ישבור את אותם לוחות ויצליח מיד לגייס מיליציה קטנה מקרב הסטלנים איתה לטבוח בשלושת אלפים מסוממים אחרים, שעשו משהו שלא מוצא חן בעיניו. בקיצור, עם כל הערכתי למשקה האיאואסקה ולסמים אנתאוגנים (ודווקא מפני הערכתי), ועם כל הכבוד לחוויות נרקוטיות למיניהן וסוגיהן, נראה לי שאם זו היתה ראשיתה של הדת היהודית, היא היתה נראית מאוד אחרת.