בערב שישי עלה ביידן, נשיא ארה"ב, ונאם נאום היסטורי. מדובר אולי בנאומו החשוב ביותר מאז הנאום שנאם בתחילת המלחמה, בו יצק את המילה Don't לתוך הלקסיקון הישראלי ההיסטורי. עם ישראל הקשיב בהשתעות כחבורה של יתומים אבודים שמשוועים לתוכנית ולמנהיגות. שמונה חודשים חלפו מפרוץ המלחמה, החטופים לא בבית והניצחון על חמאס לא קרב. למרות הבטחות של הרתעה וביטחון, האזעקות לא פוסקות. באותו ערב שישי, ביידן, נקט את עמדת המנהיג שאימץ את ישראל כבר ב-7 באוקטובר. הוא מבין שישראל איבדה שליטה ואם הוא לא יתערב, ישראל תמשיך לדשדש בבוץ המלחמה.
פרופסור ג'יימס קארס, כתב את "משחקים סופיים ואינסופיים: חזון לחיים כמשחק ואפשרויות" ב-1986 (Finite and Infinite Games: AVision of Life as Play and Possibilty). הספר מסביר את החיים כשני סוגי משחקים - משחק אינסופי ומשחק סופי. במשחק סופי הכללים קבועים ומוכרים, יש מטרה מוסכמת, וכשמגיעים אליה המשחק נגמר. בדומה לכל משחק קופסא או משחק ספורטיבי. במשחקים סופיים יש תמיד התחלה, אמצע וסוף וברור מי המנצח ומי המפסיד .
לעומת זאת במשחק אינסופי אין שום נורמות או חוקים, פשוט משחקים. המטרה היא לא לנצח אלא לשחק, לשחק כמה שיותר וגם לגרום לשחקן השני לשחק עוד ועוד. למשחקים אינסופיים אין הגבלת זמן, והיות שאין קו סיום, ואין סוף מעשי למשחק, אין דבר כזה 'ניצחון'. במשחק אינסופי, המטרה העיקרית היא להמשיך לשחק, לא לנצח במשחק אלא להנציח את המשחק, כך מסביר פרופ' קארס בספרו. חמאס משחק משחק אכזרי ללא חוקים. הוא לא משתתף במלחמה כי לנצח, ולכן בשום נקודה הוא לא יחשוב שמחיר המלחמה הוא "יקר מידי". חמאס רוצה להמשיך לשחק ולהנציח את המשחק. כל עוד הוא יוצר מציאות משובשת לאזרחי ישראל, זורע הרס וגורם לכאב הוא מבחינתו מנצח.
נתניהו, למראית עין, הוא שחקן סופי, וכך גם ישראל. מדינה דמוקרטית שמחוייבת לאזרחיה וגם לחוקים הבינלאומיים אמורה לפעול מתוך רצון להשיב את השקט לדרום ולצפון, את המפונים לבתיהם וכמובן להשיב את החטופים לגבולם. למהלך הישראלי במלחמה אמורים היו להיות התחלה, אמצע וסוף אך לא כך קרה, ואת הרמזים לכך, ניתן היה לראות מההתחלה. ניצחון מוחלט אינו יותר מסיסמה קליטה ונבובה, עסקת החטופים התעכבה שוב ושוב ותוכנית ליום שאחרי לעולם לא הוצגה לציבור הישראלי. השחקן הראשי נתן לנו להרגיש כאילו אנחנו פסע מהשלמת מטרות המלחמה במשך חודשים ארוכים, ואנחנו נפלנו באשליותיו והאמנו.
כששני שחקנים סופיים משחקים זה עם זה, אין שום בעיה. שניהם משחקים את אותו המשחק ושניהם מסכימים על החוקים, אחד מהם יסיים כמנצח והשני כמפסיד. כששני שחקנים אינסופיים ניצבים זה מול זה, נוצר מצב של מלחמת התשה. למשחק סופי נכנסים כדי להשיג דבר מה, ועוזבים כמנצח או מפסיד. משחק אינסופי מסתיים רק כשלשחקנים נגמרים המוטיבציה והמשאבים, והם תמיד יוצאים ממנו מותשים ובתחושת תבוסה.
ארצות הברית הבינה שהיא לא מוכנה לתת לשני שחקנים אינסופיים - נתניהו וסינוואר, להתיש את העולם במלחמה ולכן ביידן נטל אחריות. המנהיג האחראי היחיד במלחמה הבין שהוא כשחקן סופי ניצב מול שני שחקנים אינסופיים. לא בכדי בחר להדגיש את המילים: "הגיע הזמן לסיים את המלחמה". צדק הפרשן הפוליטי שאמר שביידן מוציא את נתניהו מהארון. הוא פנה לאזרחי ישראל מעל ראשו של ראש הממשלה שלהם, אך אנחנו חייבים לו תודה, הוא מוציא את ישראל מבוץ תובעני ומסוכן.
דנה פאן לוזון היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חברתית פוליטית מהאוניברסיטה העברית ובעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה תקשורת וכלכלה.