הודעת התובע בהאג על בקשתו להוציא צווים נגד ראש הממשלה ושר הביטחון בגין "פשעים נגד האנושות" ו"פשעי מלחמה" היא בשורה רעה מאוד לישראל. היא עלולה לנבא שפל היסטורי במעמדה הבינלאומי, ומושיבה אותה על ספסל נאשמים אחד לצד הגרועות שבמדינות העולם. ההתנהלות של התובע היא גם מפגן של צביעות ועיוות של עקרונות יסוד בדרך פעולתו של בית הדין והמשפט הבינלאומי. אבל משקיבל את ההחלטה, רק לחץ אמריקני מאסיבי יוכל, אולי, לעצור את כדור השלג הזה.
בית-הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) פועל מכוח אמנת רומא. ישראל, כמו גם ארה"ב, לא חברה באמנה ולא מכירה בסמכותו של בית הדין לעסוק בפעולותיה. זה לא הפריע למשרד התובע בבית הדין לבחון פעולות של ישראל, שנטען שהן "עבירות פליליות" לפי המשפט הבינלאומי, גם לפני 7 באוקטובר. מאז פרצה המלחמה, התובע קארים חאן עוקב אחרי הנעשה בעזה מקרוב. כמה שבועות לאחר פרוץ המלחמה, הוא אף הגיע לעוטף עזה, במסגרת ביקור לא רשמי, וראה במו עיניו את זוועות הטבח שביצע שם חמאס.
לנוכח הקמפיין הבינלאומי השקרי על "רעב בעזה" שהובילו הפלסטינים ברחבי העולם, והמספרים המנופחים של פלסטינים "בלתי מעורבים", נשים וילדים, שנהרגו במלחמה, התובע החל לאסוף מידע באשר לפעולות ישראל בעזה. התחושה לפיה ישראל פועלת שלא על פי המשפט הבינלאומי, לובתה גם על ידי שורה של הצהרות של גורמים בכירים בישראל שקראו "להטיל על עזה פצצת אטום" או התבטאו ברוח הזו. המידע זה גובש על ידי התובע לראיות שצפויות להיות מוגשות יחד עם בקשות המעצר להרכב בית הדין שיאשר אותן. ההערכות הינן שהם יאושרו.
לצווי המצר, אם אכן יאושרו, השלכות קשות על מדינת ישראל כולה. ראשית, יכולתם של ראש הממשלה ושר הביטחון לתפקד בזירה הבינלאומית תפגע. הם לא יוכלו לצאת אל 120 המדינות החברות בבית הדין ללא סיכון במעצר. אבל הנזק האסטרטגי הוא למדינת ישראל. עד היום הוציא התובע צווי מעצר נגד רודנים מדיקטטורות אפריקניות או נגד פוטין, טובח ההמונים באוקראינה. זו הפעם הראשונה בתולדות בית הדין שבה צו מעצר יצא נגד מנהיגים של מדינה דמוקרטית. הדבר מציב את ישראל בקבוצה אחת עם מדינות תוקפניות המפירות זכויות אדם.
לתיוג הזה של מנהיגיה של ישראל, ולכן של המדינה כולה כמי שחשודה בביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, עלולות להיות השלכות קשות על ישראל בכמה מישורים. במישור המשפטי, קיים חשש כי התובע יבקש צווי מעצר כלפי בכירים נוספים. לצד זאת, בשורה של מדינות יש לרשויות החוק סמכות לפעול באופן גלובאלי נגד פושעי מלחמה. צווי המעצר של התובע בהאג צפויים לתת רוח גבית לאותם גורמים משפטיים בכמה מדינות באירופה כמו ספרד, בלגיה ואחרות, להפעיל את סמכות השיפוט האוניברסאלית שלהם כלפי ישראלים. כאן הסיכון יכול להתרחב לא רק לראשי המדינה והצבא אלא גם לקצינים זוטרים וחיילים שיצאו לחופשה בברצלונה ויחשפו לסכנת מצער.
לצווים השלכות קשות גם בהיבטים נוספים. כבר כעת בשורה של מדינות באירופה כמו גם בקנדה ובארה"ב מופעל לחץ על הממשל ועל יצרנים וספקים של ציוד צבאי וציוד דו-שימושי לעצור את המכירות לישראל. צווי התובע, שמבססים את הטענה של אויבי ישראל כאילו היא מבצעת פשעי מלחמה, עלולים להקשות עוד יותר על ישראל להמשיך ולקבל אספקה צבאית חיונית ממדינות כאלו.
לצווים גם השלכה על המשך הלחימה בעזה. אם עד עתה נראה היה שישראל מצליחה להכיל את הביקורת הבינלאומית ולהמשיך בלחימה תוך לגיטימציה מסויימת, הצווים מכרסמים גם בכך. סביר גם שהם ישפיעו על בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) באשר להחלטתו הצפויה בשאלת המשך הלחימה של ישראל בעזה.
הצעד של התובע הפתיע את ישראל ונעשה בחוסר תום לב קיצוני. רגע לפני שאנשיו היו אמורים לבוא לישראל ולדון עם הגורמים המשפטיים כאן בנעשה בעזה ובהתמודדות המערכת המשפטית עם החוק הבינלאומי, התובע הצהיר על כוונתו לבקש את צווי המעצר.
בכך הוא פועל בניגוד לעיקרון יסודי בפעולתו של בית-הדין, המשלימות (complementarity). עיקרון זה קובע כי ה-ICC ייכנס לפעולה רק כאשר מערכת המשפט המדינתית לא מממשת את אחריותה. זה לא המקרה בישראל לה מערכת משפט עצמאית ורצינית. בהצהרה היה גם פגם מוסרי נורא, כשמעבר לרצון לחקור בכירים ישראלים, הוא השווה את פעולת ישראל לזו של ארגון הטרור טובח הנשים והילדים חמא"ס.
כפי שהדברים נראים כעת, הדרך היחידה לעצור את דהירת הרכבת הזו לקראת הליך משפטי מלא היא לחץ דיפלומטי מאסיבי מצד ארה"ב. בעבר, כשהיה מדובר בהליך נגד חיילים אמריקנים, הלחץ עבד ועצר את פעולת בית הדין. ההצהרות של בכירי הממשלה וחברי בתי הנבחרים מגנות את התובע. השאלה היא אם האמריקאים יהיו נחושים מספיק ויפעלו באופן אקטיבי כדי להטיל סנקציות על התובע ואנשי בית הדין. אלו אם אכן יוטלו, אפשר שיגרמו להם לחשב מסלול מחדש.
התסכול שחש כל ישראלי ביום הזה רב. הנה, למרות המאמץ של ישראל לפעול לפי החוק הבינלאומי, והכבלים שאסרה בהם את עצמה מול ארגון טרור חסר מעצורים, היא מואשמת, בצביעות נוראה, בפשעי מלחמה. ועם זאת, כמדינה מערבית ושומרת חוק, גם בהמשך אנחנו חייבים להמשיך בדרך זו, לצד מאבק נחוש, בכל האמצעים העומדים לרשותנו, נגד הניסיון לשים את הצד המגן על עצמו ונלחם על קיומו מול טרוריסטים, על ספסל הנאשמים.
הכותב הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה בכיר למשפטים במרכז האקדמי פרס