סמ"ר חיים סבח, בן 20 מחולון, נפל במהלך פעילות מבצעית בצפון הארץ - כך התיר הבוקר (חמישי) לפרסום דובר צה"ל. סבח לחם בגדוד 869 של עוצבת הגליל והוא החלל ה-12 של תיכון קריית שרת, שם למד במגמת הנדסת תוכנה. בהלוויה שנערכה בבית העלמין הצבאי בחולון, מאות ליוו את חיים למנוחות. משפחתו ממררת בבכי. "למה לקחת לי אותו? למה לקחת לי את הילד הזה, בן אחד היה לי", זעקה אמו.
סגן-אלוף רועי הורוביץ ספד בשם צה"ל. "פעלת מתחושת שליחות ראויה להערצה והיית דוגמה ומופת. חברותי ואיש שיחה, בעל אישיות כובשת. אתה תחסר לכולנו. מבטיחים להמשיך את דרכו של חיים באהבה ומסירות. הייתה לי הזכות לשרת לצדך. נוח על משכבך בשלום".
ראש העיר חולון שי קינן ספד גם הוא. "מבקש להביע בשמי ובשם תושבי חולון את תנחומינו הכנים ולעטוף אתכם בחום ואהבה. חיים, כשמו כן הוא - היה מלא בשמחת חיים". אמו אמרה: "נכון, איזה שמחת חיים הייתה לו. אף אחד לא יכול לקחת את זה ממנו".
שניים מחבריו של סבח, מתן ונמרוד, נפרדו ממנו. "חיימון, אתה הבן אדם המועדף על ההורים שלי. אני לא מאמין שהשלישייה שלנו כבר לא שלישייה. היית המקום הבטוח שלי. אני לא מסוגל לדמיין יום שעובר בלי עשר שיחות ממך על הבוקר שסידרו לי את הראש. הייתי נותן הכול בשביל עוד ישיבה איתך. הילד עם העיניים הכי טהורות. מבטיח לכבוש כל פסגה שחלמנו עליה. תשמור עליי מלמעלה".
ג'ובאני ושון, חבריו לצוות, אמרו כי "כל המדינה תכיר את הפרצוף שלך עכשיו. ידברו עליך שנים. כולם יראו כמה היית יפה. חבל שלא ידעו כמה יפה היית מבפנים. איזה חבר, אין אחד שלא היה רוצה להיות חבר שלך. היית טוב מדי כדי להיות אמיתי. מאתמול אני מחכה שמישהו יעיר אותי מחלום הבלהות הזה".
לאחר לימודיו חיים, נשאר בקשר עם המורה אבי שמעון. "הוא היה בסוף השבוע באילת, סוף שבוע ראשון של חופשה עם מישהי שהתחיל לצאת איתה לפני חודשיים", סיפר. "הוא התלבט אם לנסוע, אם מוקדם מדי, אבל אמר שהיא מאוד מוצאת חן בעיניו והאנרגיות איתה טובות, אז למה לא. הוא התקשר אלנו במהלך סוף השבוע כמה פעמים וסיפר כמה כיף לו. הוא ידע שהוא חוזר לצבא ביום שלישי ולא רצה לחזור בלי להספיק לראות אותי. הלכנו לעשות קניות יחד, הוא בא איתי לאימא שלי, כי אבא שלי נפטר לפני חודשיים עד כדי כך היינו קרובים".
"עד לפני כמה חודשים היה רס"פ בבסיס עורפי", הוסיף. "הוא רצה להרגיש יותר משמעותי אז עבר לתפקיד יותר קרבי. זה הפך את היציאות שלו להרבה יותר גרועות, ועדיין הוא אמר שהוא מאוד נהנה ומשמעותי, מעניין וחשוב. הצוות שלו קיבל תעודת הערכה ממפקד עוצבת הגליל על הריגת מחבלים. דיברנו על מה הולכים לעשות בחופש שלו, רצינו ללכת לטייל בצפון עם קבוצה של בוגרי תיכון. הוא אמר לי 'לא יותר מדי צפון, כי בצפון אני נמצא בצבא'".
"כל מקום שהיה נכנס אליו היה מגיע עם שמחת חיים, חיוך, מאיר את החדר. האנרגיות הטובות והחיוביות שלו הדביקו את כולם אליו. כולם רצו להיות בחברתו. תמיד היה עמוס, עובר ממקום למקום, פעילות לפעילות. ילד טוב, מנומס, מכבד אנשים, אוהב אדם", תיאר אותו. "נשמה טהורה, כולו לב. כשאחותי הייתה חולה בסרטן, הוא בא בשבת שיצא מהצבא וישב איתנו בבית חולים".
בת זוגו של סבח ספדה לו."חיים שלי, אני לא מאמינה שאני צריכה לכתוב מה שאני כותבת. הלב שלי שבור. הכרנו לפני שלוש שנים, ישר שמתי לב כמה אתה יפה. אחרי שנה וחצי שלא היינו בקשר רצית שניפגש, הייתי סקפטית, אבל חווינו אהבה בצורה כה קצרה שהרגישה כל החיים. ההודעה האחרונה שכתבת לי הייתה 'תחשבי שאני אהיה איתך בעזרת השם אשתחרר ואחכה לך בבית או בעבודה ויהיה לנו כיף'. אוהבת אותך ותמיד שלך".
שי, בת זוגו לשעבר אמרה כי "זכיתי לבלות איתך שלוש שנים של זוגיות בתקופה משמעותית ביותר. לימדת אותי מה זאת אהבה. זאת הייתה האהבה הראשונה שלי. פעם ראשונה שנתתי למישהו להיכנס לי כל כך עמוק ללב. נמסתי ממך. היית טוב לכולם. חשבנו ורצינו שזה יהיה עד הסוף, אבל גם כשהחלטנו לסיים זה היה בצורה הכי טובה שיכולה להיות. אין בי חרטות לרגע".