"לצערנו ההנהלה הבכירה של אוניברסיטת קולומביה מתגלה באפסיותה", אמרה היום שני גרנות לובטון, המתגוררת במעונות אוניברסיטת קולומביה בראיון לרדיו בתוכנית חמש עם בן כספית ואריה אלדד ברדיו 103FM. "הם התקפלו, ובמקום לחתוך את זה הם רק נותנים לזה להמשיך להתפתח. הם ניהלו איתם משא ומתן ארוך שהתפוצץ מצד הסטודנטים, והנשיאות הציבה אולטימטום ועוד אולטימטום. הם החליטו שמתחילים להשהות סטודנטים שמקימים מאהלים, ובתגובה הם שברו חלונות, התבצרו בפנים ונעלו את כל הכניסות. הם שולטים בקמפוס, אני אומרת את זה בצער ובבושה, אבל זו האמת".
"זה לא שהדרג הבכיר אנטישמי, גם רוב עובדי העירייה יהודים", הבהירה שני והמשיכה, "אבל אין להם מניע לעצור את אותם סטודנטים. עד הפריצה למבנה הם כל הזמן טענו שהם לא אלימים, הקריאות שלהם מאוד אלימות וקוראות להשמדת ישראל בצורות שונות, אבל יש פה חופש ביטוי וזה חוקי. לכן הדיון כולו סביב הקמפוס הפסיק להיות על התוכן, אלא על הזכות למחאה ועל זה שאסור להפריע לסטודנטים למחות".
"אני חושבת שצריך היה לגדוע את זה, חופש ביטוי לא נותן חופש לפגוע בביטחון ובחופש התנועה", קבעה. "יש לי ילד בן 3 בגן של קולומביה, והפסיקו לקחת אותו ואת שאר הילדים לגני שעשועים בגלל המצב אנחנו גרים במגורים של האוניברסיטה, כל החיים שלנו סביב הקמפוס והם הפכו להיות הזויים לחלוטין".
"אם נשיאת האוניברסיטה תחליט להגיד למשטרה לפנות אותם, הם יעשו את זה, גם אם זה ידרוש כוח. אך היא לא מקבלת את ההחלטה הזאת", סיפרה באכזבה. "זה מנוהל בצורה ממש גרועה, ניכר שהם ממש בשוק".
באופן מפתיע, שני מספרת כי, "בקושי יש מוסלמים ופלסטינים בהפגנות בקמפוסים, רוב המפגינים אמריקנים". היא שיתפה, "הקמפוס הפך להיות לסביבה עוינת ומאיימת לחיות בה, זה לא נעים ולפעמים אני שומעת דברים ברחוב ואני עוצרת דמעות - אני שומעת הרבה תוכן מוסת ושטוף מוח, הם לא יודעים על מה הם מדברים".
"אבל אנחנו הישראלים לא מפחדים כל כך בקלות", היא אומרת. "בשונה מהיהודים האמריקנים, ישראלים מאוד קשה לשבור. אני מסתובבת בקמפוס רק עם תמונות חטופים ודגל ישראל, אני לא בחוויה של פחד".