מטיילים שצעדו באזור ערד, נהנים מליל הירח, הופתעו למצוא את עצמם ניצבים לצד טיל בליסטי, שריד למתקפה הגדולה ששילחה טהראן בישראל וכללה יותר מ-300 כטב"מים מתאבדים, טילי שיוט וטילים בליסטיים.
זה לא היה הטיל הראשון שהתגלה בדרום מאז המתקפה. טילים דומים התגלו לא הרחק משם, באזור ים המלח מיד לאחריה. אז איך קורה שאזרחים נתקלים בטילים על הקרקע עשרה ימים לאחר המתקפה, ולאחר שדובר צה"ל קבע כי מערך ההגנה האווירית של צה"ל השיג בה 99% הצלחה ביירוטים? אז נכון שלקח לדו"צ לפרסם מידע שיצא כבר בחו"ל, כי חלק קטן מהטילים הצליחו לפגוע בבסיס נבטים שאליו כוונו, ודו"צ לא התייחס לפרסומים לפיהם נפגע במתקפה מטוס תובלה שחנה בבסיס, אבל לטילים הכמעט שלמים שנמצאו בנגב יש דווקא הסבר.
הטיל שנמצא השבוע הוא העימאד האיראני, אחד משני סוגי הטילים הבליסטיים ששימשו במתקפה, לצד החייבר שקאן. העימאד הוא גרסה מתקדמת של טיל השיהאב 3 הוותיק, שבעצמו מבוסס על הרודונג הצפון קוריאני.
איראן שיגרה לעבר ישראל 110 טילים באליסטיים. כל טיל כזה כולל מנועים רקטיים המספקים להם את המהירות הדרושה לצאת מהאטמוספירה, מכלי דלק גדולים שנועדו לאפשר למנועים לפעול כמה שיותר זמן כדי להעניק להם טווח ארוך, קופסת מערכות בקרה, ובחלקם העליון ראש קרבי, שבו חומר הנפץ.
הראש הקרבי של העימאד, שהייתה זו ההפעלה המבצעית הראשונה שלו, הוא מתוחכם יחסית: הוא מכיל 750 ק"ג חומר נפץ, כמות גדולה המסוגלת לגרום נזק גם למבנים ממוגנים, וכנפוני תמרון, המאפשרים להם לפגוע במדויק במטרה, ואף לתמרן בניסיון להטעות את מערכות ההגה האווירית שמנסות ליירט אותם. במקרה של הטיל עימאד, הטווח שלו מגיע לכ-1,700 קילומטרים, והוא אמור לפגוע במטרה בסטייה של לא יותר מ-10 מטר, שנחשבת פגיעה מדויקת במקרה של מבנה.
"הראש הקרבי הוא המטען שנושא הטיל, שכל מטרתו היא להכניס אותו למסלול בדרך למטרה", מסביר טל ענבר, מומחה לתכנית הטילים האיראנית. "המנוע מאיץ את הטיל והוא טס לישראל במסלול בליסטי, בגובה מירבי של 110-140 ק"מ מעל לאדמה. אי שם מעל מערב איראן, או כבר מעל עיראק, נפרד הראש הקרבי מהטיל הכבד והמגושם שנושא אותו, כדי שיוכל לתמרן בקלות אל המטרה, ושניהם ממשיכים מערבה במסלולים שמתחילים להיפרד. הראש הקרבי הוא גם החלק המסוכן שצריך ליירט, שאר הטיל כבר מגיע לקרקע בישראל ללא דלק, וכל עוד נופל בשטח לא מאוכלס, לא יגרום נזק".
מלאי טילי החץ-2 והחץ-3 שיכולים ליירט טילים בליסטיים, ומערכת קלע דוד המגבה אותם, אינו בלתי מוגבל. גם מחירם גבוה: חץ-2 עולה כמיליון דולר וחץ-3 שמיירט בחלל עולה כ-3 מיליון דולר. המטרה היא להשמיד את המטרה בכמה שפחות מיירטים. לכן הושקע מאמץ רב בפיתוח היכולת להבחין עוד בחלל בין הראש הקרבי והטיל עצמו, כדי שאפשר יהיה לשגר מיירט אל המטרה הנכונה, ולא לבזבז מיירט על הטיל עצמו, כל עוד הוא אינו עומד לנחות באזור מאוכלס.
לכן, הטילים ששוגרו לכיוון נבטים ומטרות נוספות בנגב נפלו בדרום, אבל הרחק מהמטרות שאליהם כוונו. כשהם מונחים בנגב נטולי הראש הקרבי מדובר בעיקר בגרוטאות מתכת ענקיות, שנאספות באיטיות בידי צה"ל לצרכי מחקר וניתוח יכולות האויב.