שר החינוך, יואב קיש, בישר היום (רביעי) כי עדנה סולודר בת דור תש"ח ולוחמת מלחמת העצמאות היא כלת פרס ישראל למפעל חיים לשנת תשפ"ד. קיש בישר בשיחה טלפונית לאחותה של עדנה, תמי, מאחר ועדנה נפטרה אתמול ותיקבר היום אחה"צ.
בנימוקיה ציינה ועדת הפרס כי סולודר היא סמל למנהיגות נשית ומשקפת במסלול חייה יוצא הדופן את פני החברה הישראלית. עוד ציינה הוועדה כי היא הייתה ממנהיגי התנועה הקיבוצית ובמסגרת פעילותה הפרלמנטרית ארוכת השנים, פעלה רבות למען חיזוק הפריפריה, שמירת הטבע והמורשת, עידוד החקלאות וההתיישבות והיוותה מופת לאחדות וחיבור בעם.
עדנה בלטה מאד בעיסוקיה לקידום נושאים חברתיים ולצמצום הפערים החברתיים. לצד פעילותה החברתית הענפה בנושאים חברתיים ובטיפול בבעיותיהם של ילדים במצוקה היא החלה לפעול לקידום תחום האימוץ, ומונתה כחברה בוועדה המייעצת לאימוץ בין-ארצי, לאחר שאיבדה את בתה היחידה, שהייתה בת מאומצת.
סולודר נולדה ב-1936 בקיבוץ אשדות־יעקב שישב אז במקום שקיבוץ גשר קם עליו ארבע שנים לאחר שאשדות יעקב עבר מעט צפונה, לנקודת הקבע שלו (ואחר כך התפצל לשני קיבוצים). ב-1950 נישאה לרזי סולודר, ממייסדי גשר שהיה מלחין, מעבד ומנצח. כמו בעלה היא למדה מוסיקה באקדמיה. איתה למדה גם סטודנטית מקיבוץ כנרת הסמוך. שמה היה נעמי שמר והשתיים הפכו חברות.
במשך עשרים שנה לימדה שיעורי פסנתר לילדי האיזור והקימה תזמורות נגינה בקיבוצי הסביבה. בתקופת מלחמת־ההתשה שבה גשר היה נתון להפגזות מעבר הירדן, היתה מזכירת הקיבוץ ואז הדריכה אורחים שהיו מגיעים למשק המופגז שילדיו עברו לגור במקלטים. היא הפכה מזוהה עם ההסברה על חיי האזרחים בחיים תחת מלחמה מתמדת ובין האורחים הרבים שהדריכה היו נציגי פרלמנטים מרחבי העולם. בעקבות פעילותה הציבורית הוצע לה להיות המזכירה האשה הראשונה של תנועת הקיבוץ המאוחד, תפקיד אותו מילאה בין השנים 1972-1978. כאשת הקיבוץ המאוחד היתה נאמנה לתוכנית אלון ותמכה בהתיישבות בבקעת הירדן.
כחברת כנסת פעלה לחיזוק זכויות נשים ונודעה גם בשל שני מאבקים שהובילה- תמיכה במרגל הישראלי ג'ונתן פולארד. יחד עם חברת הכנסת גאולה כהן ביקרה את פולארד בכלא האמריקאי. המאבק השני היה ניסיון להגביל את חסינות חבר הכנסת מאיר כהנא בטענה שהוא פוגע בביטחון המדינה. באותה תקופה ביקש כהנא לבקר בישובים ערביים וליצור פרובוקציות.
דליקה, בתה המאומצת, התאבדה. סולודר תיקבר לבקשתה לצד בתה ומהצד השני של קבר הבת קבור רזי, בעלה של עדנה. בקשתה היתה שהיא ורזי יחבקו את דליקה, כך אמרה.
ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, אמר על זכייתה של סולודר: "עדנה הייתה קיבוצניקית בנשמתה ופעילת ציבור, לפני הכול. זכייתה המוצדקת של עדנה היא יום חג לתנועה הקיבוצית. לצד הגאווה על הזכייה, קיימים גם צער ותחושת החמצה על כך שעדנה לא התבשרה על הזכיה בפרס בחייה. סיפור חייה של עדנה הוא מופת ישראלי - מגורים בקיבוץ, תרומה לביטחון המדינה, ו-54 שנים של מילוי שורת תפקידים ציבוריים בקיבוצה, בתנועה הקיבוצית ובמשך עשור גם בכנסת, שם התמקדה בחקיקה למען הפריפריה ולמען החלש בחברה".
איציק הדר, חבר קיבוץ גשר וחבר קרוב של עדנה סולודר, ספד לה: "היא ניגנה את שירה האישי, את חלומה ואהבתה לביתה בגשר ובאשדות. היא ניגנה את זיקתה להתיישבות ולמדינה. היא ניגנה עד שיותר לא יכלה. עדנה, כמה שאהבנו אותך".