אפשר להירגע - המלחמה נגמרה. לא כי נתניהו השיג את הניצחון המוחלט, ולא כי גנץ גידל איברים מוצנעים. זה פשוט: השמאל חידש את הקטטות הישנות. הנה, ענת קם תקפה את ארגון בצלם וקבעה בצדקנות: "בנקודת הזמן הזאת כל מי שראה בעצמו שמאלני היה צריך לבחור: או זכויות אדם, או לאומנות פלסטינית".
בחרתי: אין זכויות אדם בלי שחרור עזה מעול הכיבוש. ולא יהיו כאן זכויות אדם לאף אחד, אפילו לא ליהודים פריבילגים, כל עוד בית הסוהר שנקרא עזה מולבן ומאותרג בידי כותבים מוכשרים וערמומיים כמו קם.
המציאות מסובכת. שום דבר מכל מה שישראל עוללה והתעללה, בשטחים בכלל ובעזה בפרט, לא יכול להצדיק את פשעי 7 באוקטובר. ובאותה נשימה, שום דבר מאימי עוטף עזה לא יכול להצדיק את הזוועות שישראל מחוללת בעזה. ודווקא משום הדילמה הזו, דבריה של קם מקוממים.
מהמעט שאני עוקב אחרי מלחמות הבוץ של השמאל המקומי, אני מתרשם שענת קם, איך לומר זאת בעדינות מכבדת, מאוד מאוד לא דייקה בדבריה. לא ברור לי מה המניע האישי שלה לקחת עמדה חד-צדדית בסכסוך עבודה מורכב שיש לו לפחות שני צדדים. ממש לא מעניין אותי מה בדיוק קרה בתוך ארגון בצלם, אם בכלל. אני יודע אל נכון רק דבר אחד: ברגעים הראשונים של האימה, כשחיפשתי דעה ישראלית טהורה שלא נגועה באפולוגטיקה לוחמנית, שלא מתייצבת מייד לצד המלחמה והנקם בהתניה פבלובית מובנית, מצאתי רק את ההודעה החדה והמדויקת של "בצלם":
"ביום שבת ביצע חמאס פשע מזעזע שמימדיו המחרידים עדיין הולכים ומתחוורים [...] הרגו מאות אזרחים ללא כל הבחנה ופצעו אלפים [ ...] וחטפו [....] ילדים, נשים וקשישים [...] בני משפחה שעדיין לא יודעים מה עלה בגורל יקיריהם שנשבו ונלקחו לרצועת עזה".
"ישראל בוודאי אינה יכולה לרחוץ בנקיון כפייה: שרים בממשלה הקוראים כעת להרוג, להרוס, לכתוש, לרסק, ואפילו להרעיב את תושבי הרצועה, שוכחים שזוהי כבר כעת המדיניות הישראלית [...] כאשר ברור שגם הפעם רבים מהקורבנות הם אזרחים - בהם נשים, ילדים וקשישים.
"פגיעה מכוונת באזרחים היא תמיד פסולה ואסורה. לא יכולה להיות שום הצדקה לפשעים כאלו, לא כשהם נעשים במסגרת מאבק לחירות ולשחרור מדיכוי, ולא כאשר מתרצים אותם כמאבק בטרור. כל מי שנוטש את העיקרון המוסרי הבסיסי שכל בני האדם נבראו בצלם - איבד צלם אנוש".
מה לא ברור לענת קם? למה היא מטיפה בחמיצות של פדגוג נוקשה: "ההבדל בין שמאלנות ליברלית ותמיכה בזכויות אדם לבין לאומנות ברברית ואנטישמית מעולם לא היה ברור יותר; חובתנו לדרוש מארגוני השמאל, הישראליים לפני כולם, לבחור נכון". למה היא צריכה להכחיש את הדברים הנ"ל, ופרסומים רבים נוספים של בצלם, באומרה: "אבל ממה אתם מפחדים? להגיד שטבח ברברי הוא פשע נגד האנושות לא יהפוך אתכם לשמאלנים פחות טובים". הרי זאת בדיוק עמדתם. אולי גם היא, מתפכחת מחוכמת שכמותה, רוצה להיות בסדר עם כולם. להיות מקובלת בזרם הקונצנזוס הדביק, ולחנות במגרש החניה של האנשים שאין להם דעה. אסור לתת למניפולציות כמו שלה להפוך לשגרה. אנחנו חיים במציאות של או-או. או שאתה הומניסט שמתנגד לחמאס ולממשלת ישראל, עם כל ההבדלים ביניהן, או שאתה תומך סמוטריץ'. או שיש לך אומץ לצאת נגד כל קנאות דתית, או שאת קרנפית העיוורת בעינה האחת - זו שאמורה לראות את עצמך.
"בצלם" שייך למשפחת הארגונים - לא תאמינו - שאינם רק רודפי שלום, צדק ואמת, אלא כאלה ששמו להם למטרה להביא את ישראל אל הסטנדרטים הגבוהים שהיא עצמה הציבה לעצמה. "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון"? אוקיי, אבל אלה הפגמים המחייבים תיקון. "הצבא הכי מוסרי בעולם"? נגיד. אבל מי שמבצע הרס חסר אבחנה, ביזה, אטימות למותם של רבבות חפים מפשע וחסרי ישע, מרעיב המונים ומאפשר לפושעי הגבעות למנוע סיוע הומניטרי הוא לא מוסרי בעליל. כל הנשק של צבא הכיבוש טמא! כנ"ל של מחסלי ארגוני הסיוע ההומניטרי. ורק החשיפות האמיצות של תחקירני בצלם, תוך כדי סיכון נפשות של ממש, יכולות לסייע למדינה החולה שלנו להחלים מצרותיה.
לכאורה זה רק עוד ויכוח קטנוני. אבל בעומק הדברים זהו מאבק על עתידה ונפשה של ישראל. עם ענת קם נגיע כולנו לבני גנץ, ועם הכוונות הטובות של שניהם סלולה הדרך היישר לגיהינום. עם "בצלם" אולי עוד נגיע לשלום, לצדק ולשוויון.
הכותב כיהן כיו"ר הכנסת וכיו"ר הסוכנות היהודית