ב-7 באוקטובר יצא אחי התאום, ארנון, לדרום ללא צו מילואים וקרא לכל חבריו: "לכל מי שיש לו שתי רגליים ושתי ידיים שיטוס להילחם". ארנון היה בחור אמיץ ומלא חיים, עם חיוך כובש ואהבת חיים גדולה. הוא התגייס לצה"ל מתוך רצון עז להגן על המדינה ועל עמו, והיה קצין למופת. ביטחון ישראל היה בראש מעייניו תמיד. גם כשהיה בתוך עזה, ארנון אמר "אנחנו לא יודעים מה זה בית, חודש חודשיים שנה שנתיים, כמה שצריך - אנחנו פה להילחם".
אחי היה אחראי על טיהור נחל עוז ושחרור התושבים מביתם בבטחה. כשהוא ראה את הזוועות הקשות הוא הבין על מה הוא נלחם. הוא נכנס לעזה מתוך ידיעה ברורה שאסור לאפשר מצב שבו חמאס ממשיך לשלוט ברצועה ומאיים על מדינת ישראל. הוא יצא למלחמה במטרה שתושבי העוטף יוכלו לחזור לחיות בבטחה בבתים שלהם מבלי לחשוש יותר מטילים. קל וחומר לא ממחבלים שפושטים שוב על ביתם, רוצחים, חוטפים ובוזזים. אחי ידע על מה הוא נלחם, ומתוך תחושת השליחות הזו הוא גם נפל בקרב בצפון רצועת עזה.
משפחתי, משפחת בנבניסטי - וספי, מכירים היטב על בשרנו את מחירו של "השלום". סבי, סא"ל יואב וספי נהרג במלחמת יום הכיפורים, דודי ארנון וספי שאחי קרוי על שמו נהרג בשלום הגליל. אך למרות הכאב והאובדן, אנחנו לא מרימים ידיים. אנו ממשיכים להילחם למען מימוש הצוואות שהותירו אחריהם ולדרוש את המשך הלחימה, הכרעה וניצחון. אנחנו לא יכולים להמשיך לחיות במצב של פחד ואי-ביטחון. אנחנו לא יכולים להמשיך לחיות תחת איום מתמיד של טרור.
הגיע הזמן לומר די. יש לנו הזדמנות היסטורית לנצח את אויבנו ולהביא ביטחון אמיתי לעמנו. אנחנו רוצים לחיות כאן בשלום ובשלווה ואיננו מוכנים לוותר על ביטחוננו וביטחון ילדינו. אבל בשביל שזה יקרה חייבת להיות פה הכרעה. מדינת ישראל חייבת להמשיך את המלחמה בעזה בכל העוצמה, כי זה הדבר היחידי שיכול להסיר את האיום מעל תושבי הדרום. שבענו מניסיונות להכיל את הטרור או לחיות לצידו בין סבב לסבב. אחי וחבריו נפלו בשביל שלא יהיו יותר סבבים, ובשביל שלא יהיה יותר טרור מעזה.
ראש הממשלה, קבינט המלחמה, השרים ומערכת הביטחון חייבים להראות לעולם שאנחנו חזקים ומאוחדים סביב המטרה לעמוד ביעדי המלחמה. חייבת לצאת אמירה ברורה שמותם של יקירינו לא היה לשווא, ושהמשימה שאותה הם התחילו בגבורה ובעוצמה, תימשך עד להכרעה ברורה. בצוואתם ציוו לנו הנופלים את הניצחון, ואסור לנו להפר צוואה זו. יחד יכולים לנצח, יחד חייבים לנצח!
הכותבת היא חברה בפורום הגבורה של המשפחות השכולות, ואיבדה את אחיה התאום, ארנון בנבניסטי שנפל בקרב בג'באליה