התחושה שצצה ועולה בעניין גיוס חרדים מוצדקת מאין כמוה. לא סביר לקבל מצב שבו יש גורמים בכירים בקואליציהשמחד גיסא ידם בכל, ומחזיקים בתפקידי מפתח ובעמדות השפעה - ומאידך גיסא אין יד כל בם, והם מובילים ציבור שלא מרגיש חלק מהאירוע הנוכחי. הראיון שפורסם באתר "כיכר השבת" עם השר יצחק גולדקנופף, יו"ר יהדות התורה, רק מוכיח את זה; זו רמת ניתוק אחרת, שמעידה על המתחולל בחברה החרדית.
ובכל זאת, גם עכשיו, ועל אף הצורך האמיתי של הצבא בחיילים - חרדים לא יתגייסו בהמוניהם. היו כל כך הרבה ניסיונות בעשורים האחרונים, רכים יותר ופחות. כבר עכשיו יש למעשה חובת גיוס שפשוט לא נאכפת, אפילו בלי חוק. קשה לדמיין ראש ממשלה שינחה את הצבא לשלוח חטיבה לבני ברק וביתר עילית כדי לאכוף צווי התייצבות. וגם אם יתייצבו, המחיר יהיה קשה ומתיש. ראו את המתחולל בגזרת מחזורי הגיוס האחרונים של המסלולים החרדיים לכאורה: אין שם כמעט חרדים, למרות שלל מאמצים.
אז מה עושים? אין מנוס מלחזור לדבר על תמריצים. הצבא פועל גם בנושא הזה כבר שנים. אבל אף תמריץ כלכלי שהצבא מציע היום לא יכול להתחרות במה שיש בצד השני. למעשה לא מדובר בתמריץ; הסכומים שמדברים עליהם היום לא שווים הרבה ביחס למחיר ולכן הם לא מתמרצים. כשגולדקנופף אומר על חברי הקואליציה הנוכחית "מה רע להם? יש תקציב מסודר", הוא מתכוון קודם כל לעצמו ולציבור שלו. מה רע לנו? אפילו בשעת חירום ומשבר, קיבלנו תוספת תקציבית למערכות החינוך הבלתי מפוקחות, לישיבות ולעסקנים. לא נהיה אף פעם במצב של איזון כלשהו בנישא השירות כל עוד זה המצב.
חוק הגיוס הנוכחי, זה שמבקש להרחיב את השירות הצבאי למשרתי הסדיר והמילואים, הוא הוא כמעט בלתי נסבל בהתחשב בהשתמטות ההמונית של חלק נכבד וחשוב מהחברה הישראלית. אבל אי אפשר להשלות את עצמנו שהתנגדות לחוק תועיל לבדה. צריך לצאת מהדיון על מכסות, יעדים ומתווי שירות למיניהם, ולעבוד על מערכת תמריצים חדשה. זה הולך יד ביד עם תקציב אחר לגמרי מזה שעבר בכנסת בקריאה ראשונה. וצריך לא לפחד לדבר על שני הדברים בכפיפה אחת.
הכותב הוא מנהל מרכז יהדות ומדינה במכון הרטמן