ניהול קריירה בסחרורים: האתגרים של עולם התעסוקה בצל המלחמה

בתוך ארבע שנים, נכנסנו לתקופה שניה של "אירוע-על" שמסחרר הכל ומחלחל גם לתעסוקה. עכשיו מלחמה, לפני כן קורונה, בין לבין בועה שהתפוצצה ואינפלציה מאמירה - אלה הביאו איתם פיטורים, חל"ת וקושי במציאת עבודה. אי אפשר לחזות את העתיד, גם לא באמצעות הסברים מנומקים על עולם העבודה של 2030. מה שבטוח, כדאי להיערך לעוד גלי שינויים תכופים ולנהל את הקריירה בהתאם.

הרבה אנשים שמחפשים עבודה, שמים באופן טבעי את עיקר המשקל על השאלה "לאן אני מכוונת בסוף?". באליס בארץ הפלאות, כשאליס מגיעה לצומת דרכים ותוהה לאן לפנות, החתול מסביר לה שאם לא אכפת לה לאן להגיע - זה לא משנה באיזו דרך תבחר. הקטע האייקוני הזה מככב בהרצאות על אסטרטגיה, כמשל לכך שלפני הכל, צריך לשאול "לאן?".

בעולם העבודה הכלל הזה פשוט לא עובד מספיק טוב, והעיסוק בשאלה "מה אעשה כשאגדל", עלול להפוך בפועל לאחד המכשולים המשמעותיים והממושכים בצמתים מקצועיים.

למה? ראשית, השאלה מורכבת כשלעצמה. לפעמים אין חלום ילדות או תשוקה או שעדיין לא גיליתי אותה. לפעמים יש כמה תשוקות שלא הולכות יחד. בנוסף, המידע על אינסוף האפשרויות והמסלולים שבחוץ לא ברור או נגיש וכך קשה לבחור. ואם זה לא מספיק, שוק העבודה רגיש להשפעות חיצוניות וזה מייצר תחלופה של טרנדים תעסוקתיים ומקשה על גיבוש כיוון בר-קיימא.

כך, נולד תהליך חקירה שיכול לקחת זמן - ואין פתרון קסם. אין שאלון/ ייעוץ/ אפליקציה שמוציאים תשובת-מחץ מה בדיוק נכון לי (ואם יש, תכירו לי דחוף). ובפועל, החקירה הזאת מתנגשת עם הצורך המידי בוודאות ובפרנסה, וזה המסלול המהיר כדי להיתקע במקום במשך חודשים ויותר.

תנועה יזומה ומתמדת - לחשוב ולהתנהל כמו יזמים. בכל שבוע שלא עשיתי צעד בכיוון, כלום לא יקרה. זה אולי נשמע מתיש ומעייף, אבל הפיצוח הוא להתמיד בפעולות קטנות שמשתלבות בשגרה. מימוש קלאסי של זה הוא בחיבור לאנשים. למשל, אחת לשבועיים לקבוע מפגש עם מכרים רחוקים כדי להגדיל את החשיפה לאפשרויות והזדמנויות.

הפרדת כוחות בין הקריירה של מחר לקריירה של עוד כשנתיים ויותר. כלומר, להבחין בין הצרכים התעסוקתיים המידיים לבין השאיפות וההעדפות בטווח הארוך, ובפועל לתת מענה שונה לכל אחד מהם, מבלי שזה יתערבב לכדי החלטה אחת. למשל, לחפש עבודה זמנית שקל להשיג כדי לייצר שקט כלכלי הכרחי להמשך החקירה. זה דורש גמישות מחשבתית ומעשית וזה לא טריוויאלי, אך חשוב.

החלטות לוקאליות. בעולם אידיאלי, מגיעה הארה, האסימון נופל, והם מתחברים בהרמוניה להחלטה שלמה. במציאות, יש אסימונים קטנים או לא-קוהרנטים וקשה להחליט. במקום להלחם בזה, כדאי להתמקד במה שכן ברור כדי לקבל החלטה קטנה, לוקאלית, שתוביל לנקודה הבאה שמרגישים בה בנוח.

להשתמש בקלפים שיש ובאפשרויות ממשיות כדי לשפר עמדה, בלי הוודאות לאן נגיע "בסוף". זה יכול להיות למשל, להצטרף לפרויקט בתחום אחר במקום העבודה הנוכחי או אפילו לחזור לתפקיד חדש ומשמעותי יותר במקום עבודה מהעבר. אחת אחרי השנייה, החלטות לוקאליות סוללות את הדרך להחלטה גדולה.

נועה, למשל, עבדה ממש לפי הספר. היא הייתה מנהלת פרויקטים מנוסה בעולם החברתי והבינה שזה לא בשבילה, אבל לא ידעה מה כן. היא חקרה אפשרויות במשך שנה וכשלא הגיעו התשובות, החליטה פשוט לזוז. היא מינפה את הניסיון המקצועי שלה כדי לעבור לניהול פרויקטים בחברה עסקית - החלטה לוקאלית שהרגישה לה נכון, מבלי שידעה לאן היא מכוונת בקצה. זה פתח לה את השער למגזר חדש, לתפקידים חדשים וגם נתן לה אוויר להמשיך לחקור.

חשוב לומר, לפעמים הבעיה מסתדרת "מעצמה". יש הרבה סיפורים על טלפון פתאומי מקולגה או מנהלת לשעבר בהצעה להצטרף למקום חדש ומעניין, וברגע אחד החקירה פשוט מתייתרת. לא כדאי לבנות על זה, אבל כששומרים על תנועה, מגדילים את הסיכויים שהזדמנויות יגיעו.

האירוע המשבש הבא יגיע, אל תהיו מופתעים. ניהול קריירה במציאות עם סחרורים מחייב לזרום ביחד איתם - לשמור על עמדה יוזמת וגמישה ולקבל החלטות לוקאליות בדרך לתשובות הגדולות. וכדאי לזכור שגם תשובות גדולות לפעמים מאבדות תוקף, והכל חוזר חלילה. אז אולי כדאי לשנות את המשקל והחשיבות שמייחסים להן? תחשבו שוב על אליס.

הכותבת היא מייסדת ומנכ"לית מיזם Nora-Y לקידום צמיחה מקצועית ואישית