מרוץ הבחירות בתל אביב אמור היה להיראות אחרת לגמרי. ארבעה חודשים קודם, המועמדים העלו הילוך מול ההצבעה המתקרבת בקלפיות, התכתשו בניסיון להצמיד את המחאה לדמותם, חיפשו ומצאו מספרי 2 חזקים שיקדמו אותם עוד כמה צעדים למטרה. כל אלה נראים כזיכרון רחוק, שנמחק ברגע.
כעת, נראה שלראש העיר המכהן רון חולדאי ולטוענת לכתר אורנה ברביבאי יצא החשק. לכל הפחות הוא לא כשהיה. בזמנים כאלה, כניסה לקרבות בוץ אינה הדבר שהיו מייחלים לו. גם לדמויות הפוליטיות המשופשפות זה מרגיש תלוש מהמציאות. במקביל, קהל היעד שלהם גם הוא לא מתעניין כבדרך כלל בראש העיר הבא שלו, בהשוואה למלחמה היסטורית, רשימת קורבנות אינסופית ו-136 חטופים שלא שבו. ובהסתכלות קרה, לא בטוח שייראה זאת בחיוב אם המועמדים יבחרו בקמפיין אגרסיבי. שניהם יודעים זאת ומנסים ללכת על הקו הדק בין הצורך להיבחר לרגישות הנדרשת.
אולם אחד מהם מחזיק בפריבילגיה לבחור במסע בחירות שקט, והאחרת מוכרחה לפעול אם ברצונה להרעיד את האדמה. המשוואה פשוטה: לחולדאי יש מה להפסיד, לברביבאי אין. מקסימום, תחזור בזנב מקופל למקומה הבטוח במפלגת יש עתיד אחרי הרפתקה מעניינת, ובמהרה תחזור למעמדה הגבוה. לו כנראה זה יהיה אות סיום לקריירה, אחרי ניסיון כושל במגרש הארצי שלא ירצה לחוות שנית.
הקמפיינים נראים בהתאם. חולדאי, באופן מסורתי, לא נוהג לצאת בקמפיינים פומפוזיים. הפעם במיוחד. עם התקרבות מועד הבחירות, בעוד כמה שבועות, יעלו שלטי הקמפיין ברחבי העיר והפוסטים ברשתות החברתיות יעברו להתמקד במרוץ, אבל הווליום יהיה נמוך מתמיד. למעשה, קמפיין הבחירות של חולדאי נבנה על עצם תפקודו ותפקודה של העירייה מאז 7 באוקטובר. לא רק היערכותם של הצבא והממשלה עמדה במבחן, אלא גם זו של ראש העיר, שנדרש להוכיח שהתכונן כראוי ב-25 שנותיו בתפקיד, חמש קדנציות, מאז נבחר לראשונה ב-1998. במטה שלו סבורים כי הוכיח את עצמו במאני טיים. למשל בפתיחת מוסדות החינוך בזמן שערים אחרות נאלצו להשאיר אותם סגורים. התושבים, בחלקם לפחות, הלינו בין השאר על היעדר מיגון מספק, במה שאף הגיע לכדי עתירה לבג"ץ.
חולדאי ביקש להתרחק ככל הניתן ממראית עין של פוליטיזציה וגריפת הון פוליטי מהאסון. מאז תחילת הלחימה ועד לאחרונה הרחיק ממנו את היועצים הפוליטיים, השאיר אותם על הולד. במקום זאת, החליף את השבתות בקפלן בשבתות בשאול המלך, בעצרות לשחרור החטופים. הניסיון להראות מעורבות במאבק אחד התחלפה באחד אחר. התוכנית שעלתה לאוויר שבוע בדיוק לפני הטבח בעוטף ונגנזה מיד אחריו עשויה לאותת על הכיוון שאליו יילך. לאחר צירופו של היריב העיקרי במועד הבחירות הקודם ב-2018, סגנו לשעבר אסף זמיר, פתח רשמית את הקמפיין. "תל אביב חייבת להישאר תל אביב", נכתב במודעות תחת תמונתו. אז דיברו בביטחון על ניצחון. היום הם אולי אופטימיים, אבל מסתייגים מאמירות נחרצות, משתדלים להימנע משאננות.
"המלחמה והשנה שלפניה, והתפקוד המצוין של העירייה שבראשה הוא עומד, הוכיחו שזה קריטי שחולדאי ימשיך לעוד קדנציה", מצהירים בסביבתו של ראש העיר. "כשהכול מסביב בוער, אסור לסכן את תל אביב-יפו".
הקלפים
סיסמת הבחירות של ברביבאי מציגה תמונת ראי לשלו. המסר הוא שתל אביב חייבת שינוי. צביונה ומהותה לא ישתנו, בזה אין לאף אחד ספק. סמל הליברליות יישאר ליברלי. השינוי המבוקש יבוא, היא מקווה, בהחלפת ההובלה. "ישראל צריכה הנהגה חדשה. גם תל אביב", מכריזות היא וסגניתה ציפי ברנד בשלטי הבחירות.
ברביבאי מנסה לעורר את סנטימנט המחאה אצל תושבי מוקד ההפגנות הישראלי. לרכוב על הגל של שנת החסימות, השיבושים והקריאות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שזכרונה התעמעם בבואו של אירוע גדול הרבה יותר. וליצור הקבלה בין הארצי למקומי. נתניהו = חולדאי. אם ישראל צריכה מנהיגות חדשה, במה שונה תל אביב? שואלת ברביבאי ברצף סרטוני בחירות. זו הסיסמה המרכזית והקלף שאיתו היא סבורה שתוכל, אולי, לייצר לעצמה סיכוי לגרוף את כל הקופה.
בחפיסה שבידה נמצאים קלפים נוספים. איכות החיים היורדת - תל אביב הידרדרה מהמקום השמיני ל-13 במדד השנתי שפרסמה החודש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: הבנייה הנרחבת, הבלתי פוסקת, שהפכה את חזות העיר לזו של אתר עבודות, המיגון החסר במוסדות חינוך, הצטופפות והתנגשות רוכבי הקורקינטים, האופניים החשמליים והולכי הרגל במדרכות, עם עלייה מתמשכת במספר הנפגעים בתאונות. כולם נושאים שהעלתה בסרטונים האחרונים שפרסמה. זו לא אסופה מקרית - אלה הצרות העיקריות שמטרידות את התושבים לפי סקר שערכו במטה הבחירות שלה.
חלק מהטענות מבוססות, אחרות אינן באמת תלויות בעירייה, לפחות לא בלעדית. זה לא מאוד משנה. קמפיין כמו קמפיין עוסק בפריטה על מיתרי הרגש, הזעם, האכזבה, פחות באמיתות. לכן האפקטיביות של כל אלה תלויה במרכיב אחר - תחושת התושבים שהעירייה תחת פיקודו של חולדאי רוצה בטובתם, ועובדת כדי לשפר את איכות חייהם. נדמה שעיריית תל אביב הצליחה בשנים האחרונות להתאפיין בדימוי שכזה, על אף הבעיות המתמשכות. התשובה האמיתית תתגלה ב-27 בפברואר.
האלופה ברביבאי, ראש אגף כוח האדם בצה"ל לשעבר, התגייסה למילואים בפרוץ חרבות ברזל וליוותה את תושבי נתיב העשרה. גם היא הרגישה שאין ביכולתה, ושלא הייתה רוצה, לנהל קמפיין במהלך מלחמה. משלב מסוים לא הייתה לה ברירה. אם ברצונה לנצח, היא חייבת להתאמץ יותר מיריבה.
בשבועות האחרונים חזרה לכשירות. כל המתנה לאוטובוס מלווה במבט מפניה המופיעות על שלטי הפרסומת הטריים בתחנות. היא חורשת את השטח, מבקרת בשכונות ומקשיבה לתלונות התושבים, עורכת חוגי בית ומכנסת מפגש נשים שבועי על "עתידה של תל אביב" ו"השינוי הדרוש בעירנו".
אף כשמגיעה התקופה הקריטית לניצחונה, ברביבאי מאמינה בגישה חיובית, מקפידה לא לרדת נמוך בהכפשת חולדאי. לדבריה, הסקרים הפנימיים מראים שסיכוייה לנצח ממשיים גם בלי קרבות מלוכלכים. "60% מהתושבים אומרים שצריך שינוי. ראיתי שאני שומרת על חוזקי למרות שהקדשתי את כולי למלחמה", היא טוענת בשיחה עם וואלה!.
עם זאת, לא חסרות לה טענות למתחרה שלה. "זו עיר דינמית ומתקדמת. ראש העיר לא מסוגל לעמוד בקצב השינוי. רוב שנות כהונתו עבד עבור תל אביב אבל בחמש שנים האחרונות העיר ברחה לו", היא מטיחה. "עיריית תל אביב לא מנסה מספיק לשפר. תפיסת התושב היא לא הדבר הכי חשוב בעיניה. הצורך שלה לרוץ קדימה עולה על הכאן ועכשיו".
"אם הייתה קונספציה שגויה לאורך שנים וחטפנו ב-7 באוקטובר, גם ברמה המוניציפלית צריך לבדוק אם הקונספציות נכונות", ברביבאי קובעת. לא בטוח שהצעותיה כל כך שונות. נושא הבידול מחולדאי היה ונשאר עקב אכילס עבורה. היא אמנם מבקשת לערוך מקצה שיפורים בעיר השנייה בגודלה בישראל, אולם חזונם של השניים לתל אביב דומה. לשיטתה אין צורך בשינוי דרמטי, רק ברענון. בצירוף מקרים קומי, אפילו שמות המשפחה שלהם מסתיימים אותו דבר. בשלושת השבועות שנותרו לה היא תנסה להוכיח שהאלטרנטיבה שהיא מציעה מספיק מפתה בשביל להזיז את אחד מסמליה של תל אביב מכיסאו.