ההחלטה של הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי למנות ועדת בדיקה חיצונית מצטיירת כטעות הכי גדולה שלו מאז תחילת המלחמה נגד חמאס ב-7 באוקטובר. לא רק ששר הביטחון יואב גלנט הופתע מעצם הרעיון, אלא גם אלופים במטה הכללי של צה"ל. הבכירים חשבו שיש ביניהם הסכם ג'נטלמני, שמניחים את המתחים והמחלוקות הקיימים בצד, לא עוסקים במה שהיה לפני ה-7 באוקטובר ומתרכזים אך ורק בהשגת מטרות המלחמה, ויש שיאמרו "עד הניצחון על חמאס".
לכל העדכונים על המלחמה
ההחלטה של הרמטכ"ל בנושא הועדה הגבירה את החשדנות, הגם ככה קיימת בצמרת צה"ל, מכל פעולה והתבטאות שלו. אותה חשדנות גרמה לחלק מהם להתכונן לשאלות הקשות. בין אם יהיה זה תחקיר פנימי, חיצוני או ועדת חקירה ממלכתית שמחויבת לקום, הרי ברור לכולם במטה הכללי שהיום שאחרי המלחמה ברצועת עזה יבוא לידי ביטוי לא רק במאבק על הנרטיב לגבי מה שהתחולל בלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר, אלא גם במה שקדם בשנים למלחמה, ומה היתה התרומה של כל חברי פורום מטכ"ל.
אי אפשר להסתפק הרי רק בבחינת ה"עיוורון המודיעיני המוחלט", יש לבחון גם את שיטת ההגנה שקרסה והקונספציה בזירה הפלסטינית. יש להסתכל גם על מידת המוכנות של צה"ל לפשיטה של חמאס על העורף בעשרות מוקדים בגבול ולמלחמה בכמה זירות במקביל, תוך מחויבות לרף כשירות, מוכנות, מלאים, חלפים וציוד מתאימים. ברקע כל אלו, מהדהדת שאלת הפרישה ולקיחת אחריות מעשית של חברי המטכ"ל ובראשם הרמטכ"ל.
הכישלון להגן על עורף מדינת ישראל הוא של כל יושבי שולחן המטה הכללי באשר הם. לכל אחד מהם יש חלק במידת המוכנות למלחמה. אחד אחרי השני. מי יותר ומי פחות, אבל של כולם. אין שם אלוף אחד שיכול להביט במראה ולהגיד שאין לו מעורבות בצורה כזו או אחרת לכישלון הצורב ב-7 באוקטובר. תמיד כדאי לשאול את השאלה, האם היה אלוף אחד שיצא נגד מדיניות הממשלות השונות בעשור האחרון?ממשלות שריסקו את מדיניות הבידול בין הרשות הפלסטינית לעזה וקידמו הסדרה עם ארגון הטרו חמאס, ממשלות שנושאות באחריות מלאה למה שהתחולל בזירה הדרומית, הצפונית ועוד,נכון לישראל בתקופה הקרובה.
אסור לתת ל-116 ימי לחימה ולזמן שחלף לרכך את המחיר הכבד מנשוא, המראות הקשים, הזוועות, הסיפורים קורעי לב בראש ובראשונה של תינוקות, ניצולי שואה ומשפחות שנחטפו ממיטותיהם על ידי מחבלים, כאלו שנשחטו ומשפחות שנרצחו.
חרף ההישגים הגדולים שיש למלחמה ברצועת עזה, ויש רבים כאלה, גילויי הגבורה, מנהיגות, רוח לחימה וחוסן חברתי, רצוי לציין כי בין חברי המטה הכללי יש את אלו שאחזה בהם אווירת נכאים עד היום. כאלה שלא מרפים לרגע ועוסקים במה שהיה, כדי להיערך למבול התחקירים שיבוא עם שקיעת הלחימה בשדה הקרב. יש גם את אלו שמכוונים להיות חלק מסבב תפקידים במטכ"ל, ואלו שהפכו ל"מכונות מלחמה" ועסוקים רק בלחימה ובהשגת מטרות המלחמה.
לא ברור איך יש כאלו שמעזים בנקודת הזמן הזו לחשוב על דיון השיבוצים הבא עוד בטרם הושבו כל החטופים ומוטטו את הזרוע הצבאית של חמאס, בטרם התברר מה גורלו של הגבול הצפוני שפניו ישראל למלחמה נגד חיזבאללה.
לכן, נדרש הרמטכ"ל לפעולה מנהיגותית אחת שתיישר את המטה הכללי וצמרת הצבא ותשיב לו את המעמד המבוקש לרמטכ"ל במלחמה. פעולה שתפוגג, ולו זמנית, את המתיחות שנוצרה במטה הכללי, ועלולה לפגוע בהישגי המלחמה שהולכים וחומקים להם, לא רק בגלל שהדרג המדיני גורר רגליים. אויבי ישראל מחכים לזהות סדקים כדי להרחיב אותם.
הרמטכ"ל על סף אישור מינויים חדשים בצמרת הצבא ככל הנראה בדרגי התא"לים. במקביל, הוא נדרש להכריע בשאלות ארגוניות. לכל אחת מהן יהיה ביטוי ותגובות בתוך הצבא ומחוצה לו. כאן תבחן שוב המנהיגות שלו. בעבר התעקש הרמטכ"ל על המשפט: "לצה"ל נדרש מצפן לא שעון". האם כך הוא חושב גם עכשיו?