"השכול לא מפספס אף אחד": סיפורי החללים מאסון ה-21

21 לוחמים נפלו אתמול (שני) באסון הכבד ביותר של צה"ל מאז תחילת התמרון הקרקעי ברצועת עזה, במהלכו נורו טילי RPG לעבר טנק ומבנים ממולכדים שקרסו על הלוחמים במרכז הרצועה. אלו הסיפורים של הנופלים:

רס"ל יובל לופס, בן 27 מאלון שבות, הוא החלל החמישי מהיישוב. הוא הותיר אחריו אישה, שלוש בנות, את הוריו ושני אחיו שמוצבים בג'נין ובעזה. נפתלי סיקצ'ה בן דודו של אשתו, ספד לו בדמעות: "יובל וסיגלית שתי נפשות תאומות, הוא היה אבא למופת, מסור. שירת בתחילת הלחימה בגבול הצפון, באמצע הלחימה העבירו אותו לעזה - הוא אהב את הצבא ואת המדינה. כל מה שאגיד עליו יהיה קטן".

דוד סיאנוב, חמו של רפי אליאס בן ה-33 שגם נפל בתקרית, אמר בשיחה עם וואלה! כי לא ראה אותו יותר משלושה חודשים. "הוא סיפר כמה שהם עובדים קשה שם, אבל שהם מבסוטים. בסך הכול רצו לפוצץ שם כמה בתים, שמו מטענים, בא איזה מחבל ופיצץ את המטענים על הילדים שלנו", אמר. "זה עצוב לנו מאוד, נראה שהשכול לא מפספס אף אחד. הוא ואשתו, הדסה, סיימו ללמוד בטכניון והתחילו לעבוד, לפני שנה נולד להם הבן, גרי".

אריאל מרדכי וולפסטל בן ה-28 מאלעזר, חלל נוסף מהתקרית, הוא בנם של וולי וחלי, ובעלה של ספיר. ראש מועצת גוש עציון שלמה נאמן סיפר: "רק אתמול בערב פגשתי את חלי אמו של אריאל, כשארגנה אירוע למשפחות המגוייסים במסירות ובאהבה גדולה. הבוקר כבר הגענו כדי לארגן את השבעה לבנה הבכור".

הדר קפלוק בן ה-23 למד בבית הספר בויאר בירושלים, במוסד החינוכי ספדו לו: "הדר היה 'מענטש' אמיתי, חריף מחשבה, חבר אמת לחבריו, אח ובן אוהב ותומך. הדר אהב את החיים ותכנן תוכניות גדולות להמשך, בחייו הקצרים הספיק לחוות חוויות רבות. הדר גויס למילואים ב-7 באוקטובר, ומאז לחם כמעט ללא הפסקה".

סדריק גרין, בן 23, מתל אביב הותיר אחריו את אמו, אימלדה, שספדה לו בפוסט בפייסבוק: "נאק, איך אני יכולה להתמודד עם הכול עכשיו כשאתה כבר לא פה. נאק אני אתגעגע אליך כל כך. אוהבת אותך ילד שלי. לא אשכח אותך". סדריק למד בבית הספר ביאליק רוגוזין בתל אביב. בבית הספר הוקמה פינת זיכרון זמנית עם כמה מילים עליו, תמונתו ותעודת הבגרות שלו. אחרי מאמצים רבים הצליח להתגבר על עבר פלילי ולהתגייס לצה"ל, ואף קיבל לקראת השחרור תעודת מצטיין.

אחמד אבו לטיף בן ה-26 סיפר לפני שלושה חודשים כמה הוא גאה להיות חייל. "אני גאה להיות בדואי-ישראלי. מבחינתי, האנשים שאני חי איתם ועובד איתם הם אחיי ואחיותיי, וכולנו חיים ביחד ומכבדים אחד את השני בארץ שלנו", כתב בפוסט בפייסבוק. "אני גאה להיות בדואי ששירת בצה"ל כלוחם בגדס"ר הבדואי. זכיתי להגן ולשמור בשירות משמעותי שלא אשכח כל חיי. במהלך השירות גיליתי את העוצמות והיכולות שלי להתמודד עם אתגרים והכרתי את האנשים המדהימים שהפכו לחברים לכל החיים".

ניר בנימין בן ה-29 רצה להמשיך להילחם בעזה, אביו עופר אמר לוואלה! כי ב"שישי פתאום הגיע לארוחה, הוא היה כבוי, אמר שנמאס כבר ויותר מדי זמן זה נמשך. אמרתי לו 'אל תחזור', והוא אמר לי 'איך אתה מדבר, אם אני לא אלחם מי יילחם?'. המדינה איבדה ילד מושלם, מהנדס שבטוח היה מצליח. הוא גר עם חברה שלו שנתיים בגבעתיים, כל הזמן אמר שאחרי המלחמה יציע לה נישואים".

יוספה, אמו של מתן לזר בן ה-32 סיפרה כי היה יכול להשתחרר לפני שבועיים, אבל בחר להמשיך להילחם. "הוא אמר 'אל תדאגו, אני אהיה בסדר'", סיפרה. "הוא היה ילד מתנה, היה מוצלח ובן אדם מדהים. היה בעל ואבא למופת. אנחנו לא יודעים איך נצא מזה, נעזור לאילנה ונגדל את הבן שלו. אני מבקשת מכולם, תהיו מאוחדים כדי שהמוות שלא לא יהיה סתם. הוא אהב את המדינה והצבא, וב-7 באוקטובר הוא נסע לדרום ואמר שזה כבוד בשבילו לשרת את המדינה".

רס"ם (במיל') ברק חיים בן ואליד הותיר אחריו את רעייתו אנה ואת ילדתו בת הארבע. היו לו זוג הורים ושני אחים. רז קינסטליך ראש עיריית ראשון לציון: "ברק היה אדם מלא שמחת חיים, חד ואינטליגנטי בצורה יוצאת דופן. אהב לגלוש, לשחק כדורסל ולהיות מוקף בחברים טובים. מאחורי ברק יש סיפור וחיים שלמים שנגדעו ברגע. ראשון לציון משתתפת בצער המשפחה היקרה ומתאבלת על נפילתו. ברק - נזכור אותך תמיד".

יואב לוי, לוחם בגדוד 8208, חטיבה 261, תושב יהוד-מונוסון, הוא אחד הנופלים באסון הכבד בעזה. משפחתו ספדה לו: "יואב, בדרכך הצנועה, בשקט האופייני לך ובחיוך כובש, היית אהוב ונאהב על כולנו. חובב טיולים מושבע אהבת המולדת בדמך זרמה - את נשמתך מסרת למדינה. געגועים גדולים שבורים בכאב קשה מנשוא".

מארק קונונוביץ' בן ה-35 עבד בחברת האבטחה T&M, שם סיפרו כי התחיל לעבוד בחברה כמאבטח לפני כחמש שנים והתקדם לתקפיד ניהול. חברו מיכה ספד לו בפוסט בפייסבוק: "לא על הרבה אנשים אפשר להגיד את המילה חבר, אתה חבר. אנחנו נתמוך הכי הרבה שאפשר באוראל ובילדים, מי שהכיר אותך ידע ויודע שבאמת אתה בנוי מהחומר הטוב ביותר - חכם, יפה, חזק, רגיש עם לב ענק".

דניאל קאסאו זגייה, בן ה-37 נשוי לאנג'וץ ואב לאיתן ולליו, נולד באתיופיה לאם ושירת כלוחם בגבעתי בסדיר ובמילואים. דניאל סיים תואר בהנדסת חשמל בטכניון בהצטיינות, במשפחתו סיפרו שהיה בחור שכולם אהבו, ותמיד נתן דוגמא טובה לאחים הקטנים. אושר, אחיו, סיפר ש"היה מנהיג מלידה והיו בו כל התכונות הטובות, בהן יושר וכבוד. הוא תמיד התגייס לעזור לזולת. קאסאו היה ציוני בנשמתו תמיד לכן התגייס לקרבי ותמיד דיבר על הארץ הנפלא הזאת".

אדם ביסמוט, בן ה-35 מקרני שומרון הותיר הותיר אחריו את אמו, רותי, והאחים נתי, לירון, אבי ומירי. הראל לב, שהכיר את אדם ספד לו: "אדם היה הראשון שפגשתי כשהתחלתי לרכז בצופים, הוא ריכז את השבט הסמוך אליי ודאג בכל רגע לעזור לי לנחות אל העולם הזה, ובעיקר אל המעגל החברתי החדש לי לגמרי הזה. כנראה שלנצח ייזכר אצלי כגבר המצחיק, החכם והרציני לפעמים להפתיע, ובעיקר מושא ההערצה של כל החדשים והוותיקים במעגל".

משפחתו של איתמר טל, בן ה-32 מקיבוץ מסילות, מסרה אחרי הידיעה על נפילתו: "המשפחה המומה וכואבת את לכתו של איתמר ומודה מכל הלב על הדאגה הרבה של העוטפים". מנהל הקהילה, תום אלבו, הוסיף: "קיבוץ מסילות אבל על לכתו של איתמר, בן הקיבוץ ובנם של חברי הקיבוץ זמרה ואריאל טל. אנו עוטפים אותם ואת האחים אוריה, אבידן ואורן עם היוודע על הבשורה המרה".