בבוקר 7 באוקטובר התעורר השמאל בישראל עם מבוכה אידיאולוגית. קל לקבוע שלא מעט קלפים ערכיים נטרפו אז מחדש, לנוכח המתקפה הרצחנית על יישובי עוטף עזה. עם זאת, יו"ר מרצ לשעבר, זהבה גלאון, לאו דווקא מצאה כאן סיבה להתבלבל. "אף פעם לא היו לי ציפיות מחמאס. כמו שלא היו לי ציפיות מנתניהו", היא אומרת בראיון באולפן וואלה, "הביטחון של ישראל הוא מול מדינות שיש לנו איתן הסדר מדיני. רק הסדר מדיני יפתור את זה".
תהליך ההסדרה הקטארי היה תהליך מדיני.
"זה היה ניסיון של נתניהו לעשות בידול בין הרשות הפלסטינית לחמאס, כדי לא להציל את אבו מאזן ולא לעשות איתו הסדר. כל הזמן הלכנו לסבבים".
כשהיו סבבים, תמיד התנגדתם לכניסות קרקעיות והרחבות המבצעים.
"אני חושבת שיש בלבול בין שני דברים. אנחנו תמכנו בהסדר מדיני מול הרשות הפלסטינית, וחשבנו שהסבבים האלה הם לא השיטה הנכונה. נתניהו הכיל את הסבבים עם חמאס, כי הוא לא רוצה הסדר עם הרשות הפלסטינית. מה שברור כעת, אחרי 7 באוקטובר, הוא שצריך למוטט את חמאס. לא כל עזה זה חמאס".
אנחנו יותר מ-100 ימים בתוך המלחמה. צייצת הרבה וכתבת מאמרים, ולא התראיינת. למה?
"כשיש מלחמה, ובעיקר אחרי הטבח הנורא ופשעי המלחמה של חמאס, קשה מאוד לשבת באולפנים. אני מכירה הרבה אנשים בעוטף, הייתי בהרבה הלוויות ושבעות, יש חטופים בין מכריי. מצד שני, אני לא חושבת שצריך לעשות 'שקט יורים'. אנחנו אחרי 100 ימים, אז מותר לשאול: לאן המלחמה הולכת? מפקירים את החטופים, אמרו שיחסלו את סינוואר. החלטתי שזה הזמן לדבר".
ב-7 באוקטובר ראינו שלא רק חמאס טבח בישראל, אלא גם האוכלוסייה האזרחית ברצועה.
"אין ספק בזה. הציבור העזתי היה שבוי של חמאס. אין דרך אחרת להגדיר את זה. אבל השאלה היא אם ישראל יכולה להרשות לעצמה להגיע למצב שיש יותר מ-20 אלף הרוגים שם. המלחמה מוצדקת, אבל הגיע הזמן לעצור אותה. בשם 'מיטוט חמאס' אנחנו מפקירים את החטופים בעזה".
יכול להיות שאחרי המלחמה חמאס יחזור ויבצע עוד טבח.
"זה מחייב אותנו לשינוי מחשבה איך נערכים מול עזה. המטרה כעת היא להחזיר את החטופים וצריך הפסקת אש ארוכה יותר. צריך עסקה של 'כולם תמורת כולם'".
גם במחיר של שחרור מחבלים עם דם על הידיים? הם עלולים לחזור לטרור, כמו שאחרים חזרו.
"נתניהו עושה את זה, כי הוא רוצה לשרוד פוליטית. צריך ללכת לבחירות עכשיו. גנץ ואיזנקוט צריכים לפרוש. טוב שהם שם כרגע. אני לא רוצה לתאר לעצמי מה היה קורה אם הם לא היו שם. הממשלה הזו דרדרה אותנו למלחמה בשתי חזיתות. הנוכחות של גנץ ואיזנקוט היא נוכחות ממתנת. הם חוטפים מכל הכיוונים, אבל אני סומכת על שיקול הדעת שלהם. לא ייקח הרבה זמן והם ייצאו מהממשלה. האינטרס שלנו זה לשחרר את החטופים ולעשות הפסקת אש. אנחנו לא נסלח לעצמנו אם הם לא ישוחררו. היתה עסקה על השולחן לפני שנכנסנו לעזה. מה זו ההפקרות הזו?"
את מדברת על נתניהו שחיזק את חמאס. אני מסתכלת על הרשות הפלסטינית, ויש בתוכה מי שתומכים במה שחמאס עשה. מי הפרטנר?
"אני לא מתייחסת לאדם ספציפי כזה או אחר. אני מתייחסת לאינטרסים האסטרטגיים. גורמי הביטחון אומרים שצריך להכניס פועלים פלסטינים ושצריך להעביר את הכספים לרשות. הידרדרנו למצב שבמקום שהרשות תהיה פרטנרית ונעצים אותה, אנחנו מחלישים אותה".
איך את מרגישה שאבו מאזן לא מגנה את הטבח? נפגשת איתו המון.
"זה חמור מאוד. חמאס ביצע פשעי מלחמה: עינויים, אונס וטבח. העובדה שאבו מאזן לא גינה היא שבר גדול איתו. אבל כרגע הממשלה צריכה לעוף, וחייבים לחשוב איך מייצרים הסדרים ביטחוניים שנותנים שקט".
איך את רואה את התושבים חוזרים הביתה?
"אני לא יכולה לשים את עצמי בנעליים שלהם. אני מדברת עם חברים מכפר עזה, ניר עוז ונחל עוז. אני מבינה את החשש שלהם. הממשלה הזו לא מייצרת להם מהלכים. אנשים תחת טראומה. הם עוד לא יודעים לעכל את זה. אני לא יכולה לשים את עצמי בנעליהם. אני שומעת מה אומרים האמריקנים ומה אומרים גורמי הביטחון. צריך ללכת לפתרון מדיני".
"לא רואה חדי קרן מתרוצצים באחו"
ההתחזקות של הימין בקרב הציבור הישראלי החלה הרבה לפני אירועי 7 באוקטובר, ומן הסתם התגברה משמעותית אחריו. לסחורה של מרצ, שבבחירות הקודמות נמחקה ולא נכנסה לכנסת, אין ביקוש בקרב הישראלים. "בסוף הדבר תלוי במנהיגות אמיצה", אומרת על כך גלאון, "מנהיגות שמייצרת קואליציה שפויה שחושבת על האינטרס של מדינת ישראל".
גם כשהיתה ממשלת שינוי, היא הונהגה בידי נפתלי בנט. הוא לא שינה דבר במדיניות.
"נפתלי בנט ולפניו שגו בנוגע למה שקורה עם הפלסטינים, והתייחסו אליהם כאל רסיס בישבן. זה לא יהיה פשוט, וזה לא יקרה מחר. אני לא רואה חדי קרן מתרוצצים באחו. הקונספציות לא קרסו. מה שקרס זו המדיניות של ראש ממשלה שהוביל את המדינה במשך שני עשורים. אנחנו יצאנו מעזה בהתנתקות, וצה"ל המשיך לשלוט בה בגדול. חמאס אף פעם לא היה חובב ציון, ואף פעם לא היו לנו ציפיות ממנו. הצרה הזו התמזגה עם הצרה שנקראת בנימין נתניהו".
"לא רואה חדי קרן שמתרוצצים באחו"
יש פה ממשלת ימין קיצוני, ממשלת ה-64. גם לך יש אחריות.
"מאז הבחירות אין לי מנוח. נכשלתי, וחסרו לנו 3,000 קולות. הכישלון הכי גדול היה שלא הצלחתי לשכנע את מרב מיכאלי ואחרים להתאחד. לפיד הבטיח למיכאלי שיהיו שני ח"כים שלה ברשימה שלו. תתארו לעצמכם, אם רק היו 10 שמאלנים ברשימה שהיו נכנסים לכנסת. האחריות היא קודם כל על מרב מיכאלי, שסירבה להתאחד, ואחרי זה על לפיד. הלקח הגדול צריך להיות שאסור לחזור על הטעות הזו. אני קוראת מכאן - מרצ והעבודה חייבות להתאחד".
את מתעלמת מהשחקן המשמעותי - יאיר גולן.
"אני לא מתעלמת. מרצ והעבודה חייבות להתאחד. אני מצטערת לשמוע איך הוא מדבר על מרצ. הוא התמודד מולי והפסיד. הוא היה אמיץ בנאום התהליכים שלו, והפגין אומץ ב-7 באוקטובר. הוא צריך להודיע שהתפקיד שלו הוא לגרום לאיחוד בין העבודה למרצ, ולקרוא לאנשי המחאה להצטרף ולקרוא לסדר אזרחי חדש. הוא נראה כשחקן המרכזי, שיכול לעמוד בראש מפלגת השמאל הבאה".
ובמקרה כזה, שום מפלגה לא תהיה מונהגת בידי אישה.
"זו קטסטרופה. אחרי הטבח והאונס הנורא, הדבר הכי מאכזב היה ארגוני הנשים הבינלאומיים שלא גינו. ואם גינו, הסתפקו בגינוי רפה. זה משדר שנשים הן חפץ וכלי. כשרמטכ"ל מקים ועדה לבחינת אירועי 7 באוקטובר, ורואים תצפיתניות ונגדת שהתריעו ואיש לא עשה עם זה כלום - לא לשים אישה בוועדה? רק גברים מקבלים החלטות. עדיין מתייחסים לנשים כחפץ. זו נסיגה לאחור. אני אומרת את זה בצער".
הראיון המלא - בתוכנית "סופ"ש שלו" בוואלה פלוס