האב שאיבד את אשתו ובנו בצפון: "אמרתי לה 'תחזיקי מעמד' - אבל היא לא שרדה"

אליהו איילון, שאיבד את אשתו ובנו מירה וברק, בפגיעת טיל הנ"ט של חיזבאללה בביתם בכפר יובל שבבאצבע הגליל, שחזר הבוקר (שני) בראיון שערך מבית החולים לבן כספית וינון מגל ב-103FM
את רגע הפגיעה של הנ"ט בביתם.

"נכנסנו לאכול צהריים, אשתי הגישה לי את הארוחה בסלון, והבן והיא ישבו בפינת האוכל. אכלתי איזה שתי דקות ובום. טיל. קמתי, ניגשתי לאשתי, ראיתי שהיא פצועה בפנים, בלסת וביד. אמרתי לה 'תחזיקי מעמד', צלצלתי ל־100, התחילו לשאול שאלות, אמרתי 'תגיעו עם אמבולנס, תפסיקו עם השאלות'", אמר.

איילון הבין שבנו ברק נהרג במקום מפגיעת הטיל: "פניתי לבן שלי, קראתי לו כמה פעמים, הוא לא ענה. ראיתי את היד שלו בחוץ, הוצאתי את החלקים שהיו לו על הפנים, ראיתי שיש לו חור ברקה, הוא לא זז. הגיעו המחלצים, פינו את אשתי לבית החולים ואת ברק שמו בצד. אני יצאתי החוצה, בדקו אותי, הכול בסדר, ואמרו לי 'אתה הולך לבדיקה יותר יסודית'. בבדיקה היסודית במיון ראיתי את אשתי, שמטפלים בה במיטה ממול. אחרי איזה רבע שעה בא הבן שלי ואמר לי שהיא לא שרדה".

כפר יובל הוא בין היישובים שפונו בעקבות ההסלמה בחזית הצפונית ומחשש לחיי אדם. אליהו ומשפחתו לא התפנו מחשש לפרנסתם. "יש לנו משק. אני הייתי בבוקר בלול, וברק בא בצהריים, אכלנו, התחלנו לאכול ובא מה שבא. הצבא לא בסדר, מה שקרה פה, אתמול הם ניקו שם את כל הכפר, זה בתים בודדים. זה לא אזור צפוף, הם ירו טילים לפני חודשיים על בית הילל, על המחנה הצבאי, נפצעו שם כמה אנשים, באותה הזדמנות היו צריכים לנקות את כל הבתים שם. הם רואים אותנו כמו שאני רואה את מי שיושב מולי".

"בגלל זה פינו", ציין כספית, ואליהו זעם: "כן, אז מה? אני אזרוק את העופות? אם הצבא יטפל בזה כמו שצריך יהיה בסדר, אם לא יש לנו בעיה. אנחנו כל הזמן בורחים אחורה".

כשבוע וחצי אחרי שהחלה המלחמה פונה המושב שמדרום למטולה. כלוחם בכיתת הכוננות, ברק נשאר במושב. גם אביו אליהו נשאר, משום שברשותו לול ובו 32 אלף תרנגולות פטם שעליו לטפל בו מדי יום. בין המשמרות ברק סייע לו וגם האם מירה, הגיעה לסייע בעבודות המשק.

שבועיים אחרי שפרצה המלחמה הגיע למושב שר החקלאות אבי דיכטר ובמהלך הביקור הוא פגש את אליהו ומירה איילון. "כבר שנים שיש לנו משק של עופות פטם לפני שיווק, על אף שקיבלנו צו פינוי מהיישוב - בעלי לא יכול להתפנות ולהפסיק לעבוד ולטפל בעופות. אין מישהו אחר שיעשה זאת במקומו", אמרה מירה אז בראיון ל"מעריב".

זה פיגוע טרור שני שבו נהרגים חברי המושב; בשנת 1975 חדרה למושב חוליית מחבלים שהשתלטה על בית ולקחה את המשפחה שבו בני ערובה. שניים מבני המשפחה נרצחו . את הפריצה לבית, בראש כוח החיילים, הוביל אבי המשפחה יעקב (פצ'נגה) מרדכי שנהרג בקרב. על פעולה זו הוענק לו עיטור העוז.