כשאתם רוצים לצפות על הסביבה אתם מטפסים על גבעה, על הגג או על מגדל תצפית? העקרון הזה עובד גם על מכ"מים מתקדמים. הם יכולים לראות לפעמים לטווח של מאות קילומטרים, אם רק תשימו אותם מספיק גבוה. ומה שעוד יותר חשוב, כשהם ממוקמים גבוה, הם יכולים לצפות גם כלפי מטה.
זה העיקרון שמאחורי "טל שמיים", בלון התצפית המתקדם של חיל האוויר, שעלה הבוקר לאוויר אחרי קרקוע שנמשך שנה וחצי, לקראת הכנסתו סוף סוף לשירות מבצעי. מדובר במערכת שפותחה בידי התעשייה האווירית שסיפקה את המכ"ם שהוא נושא, ויצרנית הבלונים האמריקאית TCOM, בהובלת משרד הביטחון ובמימון משרד ההגנה האמריקאי. הוא נמסר לחיל האוויר ב-2022, כשהמטרה: זיהוי כלי טיס בלתי מאוישים וטילי שיוט שעלולים להגיע מאיראן ומסוריה, מטרות קטנות וקשות לגילוי, שאוהבות לטוס נמוך מה שהופך אותן עוד יותר קשות לגילוי.
זאת לא פעם ראשונה שחיל האוויר מצטייד במערכת כזאת. הוא מפעיל בלונים קטנים ופשוטים יותר בדרום הארץ כבר יותר מ-30 שנה, כאחד האמצעים שפותחו לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, כדי לעקוב ולוודא שאין הפתעות מהמזרח. גם אותם פיתחו בתעשייה האווירית, באמצעות חברת אלתא שמתמחה במכ"מים, ולפי מקורות זרים הן מכרו בלונים כאלה גם להודו.
השימוש הצבאי בבלונים לתצפית עתיק הרבה יותר, ובוצע לראשונה ב-1794 בקרב פלורוס בבלגיה, אז חלק מהולנד, בין הצרפתים לקואליציה שכללה כוחות מהולנד, מאנגליה, מבית הבסבורג ומהנובר, אוסטריה וגרמניה של היום. אז עוד לא היו מכ"מים ומצלמות, מה שחייב את הצרפתים לעשות שימוש בתצפיתן אנושי בסל שנשא הבלון כדי לאסוף מודיעין אווירי על מיקום האויב. המודיעין סייע לצרפתים לנצח באותו קרב, אבל מי שלא השתכנע מהחידוש היה נפוליאון, שפירק את כוח הבלונים הצבאי הצרפתי כמה שנים אחר כך.
מאז שנות ה-50 מפעילה ארה"ב מטוסים שנושאים מכ"מים רבי עוצמה לזיהוי מטרות אוויריות, שהמפורסם בהם הוא האייוואקס, עם צלחת המכ"ם המסתובבת המותקנת מעליו. שימוש במטוס איפשר להרים את המכ"ם לגובה של עשרות קילומטרים ולזהות כל מה שעף במרחב, וגם להטיס אותם לכל זירה שנזקקה לעיניים האלה, שרואות הרבה יותר רחוק ממכ"מים של מטוסי קרב, ולכן יכולות לכוון טייסים למטרות עוינות הרבה לפני שייראו אותם בעצמם.
האמריקנים סירבו למכור לישראל את האיוואקס היקר, ובסוף שנות ה-70 רכש משרד הביטחון מארה"ב עבור חיל האוויר שלושה מטוסי הוקאיי קטנים וזולים יותר, שמשמשים עד היום כעיניים של נושאות המטוסים האמריקניות. כיום יש לחיל האוויר מטוסי נחשון לאותו תפקיד, פיתוח של התעשייה האווירית על בסיס מטוס מנהלים של גאלפסטרים האמריקאית. על המטוס הותקן מכ"ם מתקדם יותר משל האייוואקס, ביכולות הגילוי ובעמידות בפני אמצעי שיבוש, ובעיקר קטן יותר ובעל צריכת חשמל נמוכה יותר, מה שאפשר את התקנתו על גבי מטוס קטן וזול יותר.
הפער הדרמטי הוא בעלות שעת טיסה, שמקלה מאוד על תקציב הביטחון כאשר מדובר במטוס שכל גיחה שלו נמשכת שעות רבות. גם כאן מדובר בפיתוח שנמכר למדינות זרות כמו איטליה. גם דרום קוריאה שוקלת להצטייד בו, ומדובר במטוס שעם כל המערכות שמיוצרות במפעל אלתא באשדוד עולה יותר מ-200 מיליון דולר לחתיכה.
אבל קיומו של הנחשון לא ביטל את הצורך בבלון תצפית נושא מכ"ם. הוא אמנם לא מתרומם לגובה של עשרות ק"מ, והוא לא יוכל ללוות את מטוסי הקרב של חיל האוויר בדרכם ליעד כמו איראן, אבל יש לו יתרון עקרוני אחד: מרגע שהוא עולה לשמירה, הוא יכול להישאר בה שבועות. בניגוד למטוס בקרה אווירית, שצריך דלק, הצצה של מכונאים לקרביו והחלפה של הצוות המותש, הבלון נשאר בעמדה זמן ארוך, כל עוד הכבל שלו לא ניתק, והאוויר לא ברח ממנו.
משרד הביטחון לא פרסם זאת רשמית, אבל לפי ההערכות המכ"ם שבבלון מבוסס בעצמו על מכ"ם מערכת החץ, שלפי פרסומי התעשייה האווירית מסוגל לצפות למרחק של 250 ק"מ ולעקוב אחרי מטרות רבות. כאשר המכ"ם מוצב על הקרקע ומשמש את מערכת החץ, הוא צופה קדימה ולמעלה, מדובר במכ"ם לחיפוש טילים בליסטיים שעלולים להגיע לישראל מכיוון איראן, עיראק, סוריה ותימן. אבל למכ"ם קשה יותר לזהות עצמים בכזה מרחק שטסים בגובה נמוך, ומוסתרים מאחורי הרים.
מכ"ם שמוצב בגובה וצופה כלפי מטה יכול לזהות גם מטרות בגובה נמוך ובעמקים שבין הרים, בעיקר מטרות שמשתמשות בפרופיל טיסה כזה בדיוק, שנועד להסתתר ממכ"מים רגילים כמו טילי שיוט. איראן כבר הפגינה את יכולתה בהפעלת טילי שיוט במתקפה על בתי הזיקוק בסעודיה ב-2019 ובמתקפות רבות שביצעו בעלי בריתה החות'ים בתימן, שמקבלים ממנה נשק. מכ"ם שיועד לזהות טילי שיוט יהיה מסוגל לזהות גם כטב"מים, וייתכן שגם רחפנים עוינים.
היתרון העיקרי של בלון מכ"ם על פני מטוס מכ"ם הוא בעלויות ההפעלה. שעת טיסה של איוואקס עולה כ-40 אלף דולר. שעת טיסה של נחשון עולה כמה אלפים. ובלון? ב-2014 אמר שר ההגנה של אחת המדינות, כי הפעלת בלוני המכ"ם שרכשה ארצו תחסוך לה 27 מיליון דולר בשנה לעומת השימוש במטוסי מכ"ם.
החיסרון היחיד של הבלון הוא ממדיו. אלה של הבלון החדש לא פורסמו, אבל בלוני המכ"ם שסיפקה אלתא עד כה הם באורך של 55 מטר. ככל שהבלון גבוה יותר קל גם לאויב לזהות אותו ולנסות לפגוע בו, ולמפעילים ייקח יותר זמן להורידו אל הקרקע. מדובר גם במערכת יקרה: הודו שילמה על כל בלון התרעה לתע"א לפני עשור וחצי יותר מ-20 מיליון דולר. מחירו של הבלון החדש, יקר משמעותית. הוא גם רגיש לתקלות בסיסיות כמו בריחת אוויר - פנצ'ר בקיצור, מה שקרה לטל שמיים ותוקן רק כעת.
העובדה שלקח למערכת הביטחון יותר משנה להשמיש את הבלון - החלקים הדרושים לתיקונו הגיעו רק לאחרונה מארה"ב, במסגרת הרכש הבהול שלאחר פרוץ המלחמה - היא עוד סימן למצב הכוננות הלקוי של צה"ל שנחשף ב-7 באוקטובר. גם בלוני תצפית פשוטים יותר, עם מצלמות, שהוצבו בדרום כחלק מהמכשול בגבול עזה, היו מקורקעים בשל תקלות ביום מתקפת החמאס, והצילומים שלהם חסרו בשעות הקריטיות לזיהוי המתקפה ולהבנת ממדיה.
מכ"מי כיפת ברזל ומכ"מים קרקעיים נוספים של צה"ל מסוגלים לזהות גם הם כטב"מים, מה שסייע ביירוט רוב הכלים האלה ששיגר חיזבאללה במלחמה. אולם היו מקרים שחיילים על הקרקע נפגעו מהכטב"מים העוינים, ומקרים רבים עוד יותר של התרעות שווא, ששלחו יישובים רבים לממ"דים שלא לצורך. מערכת "טל שמיים" מבצעית תשחרר למשימות אחרות מטוסי נחשון ומטוסי אף-35 שמופעלים גם הם לאיתור כטב"מים וטילי שיוט, בזכות המכ"ם המתקדם, וביכולתם להעביר מידע למערכות אחרות. המערכת תוכל לסייע גם בהפחתת התרעות השווא, אך יהיה בה גם כדי לספק בעצמה מטרה נוספת ויוקרתית לנסראללה.