סלאח אל-עארורי שחוסל, על פי דיווחים, באמצעות כטב"ם, לא היה הטרוריסט הראשון למצוא כך את מותו. כטב"ם - כלי טיס בלתי מאויש, נקראים כך משום שלכלים האלה יש טייס, הוא יושב על הקרקע, לעתים במרחק של אלפי קילומטרים.
רק בשנה האחרונה השתמשה ארצות הברית בכטב"מים כדי לחסל בסוריה את מנהיג דאעש במדינה, מאהר אל אגאל, ואת מנהיג אל קאעידה באפגניסטן איימן זוהירי, שהיה בעבר יד ימינו של אוסמה בן לאדן. בן לאדן בעצמו חוסל ב-2011, בידי כוחות אמריקנים מיוחדים, שטסו מאות קילומטרים במסוקים חמקניים, במבצע שסיכן את חייהם של עשרות, ועלה לארצות הברית במסוק יקר שנפגע ופוצץ בשטח. אבל השימוש של האמריקנים אז בכטב"מים חמושים היה עוד בראשיתו, והנשיא אובמה אישר מבצע קלאסי ומסוכן יותר.
גם ישראל הוכיחה לאורך השנים עד כמה הכלים האלה יעילים בחיסול מחבלים, וכבר ב-2012 השתמשה בכטב"מי זיק בחיסול רמטכ"ל החמאס, אחמד ג'בערי, בפתיחת מבצע "עמוד ענן" בעזה. הזיק תוכנן בחברת "חץ הכסף" ונכנס לשירות ככטב"ם ההתקפה המבצעי הראשון בהיסטוריה בסוף שנות ה-90. הוא תוכנן לשמש כנשק הפתעה סודי למלחמה הבאה נגד טורי שריון סוריים, שאפשר יהיה להפעיל גם באזורים מסוכנים למטוסי קרב. אלביט רכשה את "חץ הכסף" הקטנה ומאז מכרה בעולם כטב"מים במיליארדי דולרים.
מאז, חומשו גם כטב"מים של התעשייה האווירית שנרכשו על ידי חיל האוויר. ארה"ב, שנחשפה לפרויקט הישראלי פורץ הדרך עוד לפני שהוצג בעולם, החלה לייצר כטב"מים תוקפים משלה באמצעות חברת ג'נרל אטומיקס. הכטב"מים התבססו על תכנון של אברהם כרם, שעסק בתחום המל"טים עוד כששירת כמהנדס בחיל האוויר, ואחר כך היגר לארה"ב.
כטב"ם לא רק חוסך חיי אדם וסכנה של נפילה בשבי, יש לו גם יתרונות רבים על פני מטוסי קרב בחיסול מחבלים. מטוס קרב יכול לשהות באוויר כשעתיים-שלוש, וקצת יותר עם תדלוק באוויר, אבל בסוף הטייס שלו יהיה חייב לחזור לבסיס כדי להתרענן ולישון. כטב"מים כמו זיק יכול לשהות באוויר כמעט 24 שעות. וכלי בלתי מאויש אחר של חיל האוויר, ההרון TP איתן מתוצרת התעשייה האווירית מגיע גם ל-48 שעות רצופות, כאשר על הקרקע מתחלף צוות ההטסה שלו.
מחבלים הם מטרות חמקמקות, שגם כאשר מיקומם ידוע, צריך זמן לאתר אותם, לכטב"ם יש את היכולת להמתין בסביבה לרגע הנכון. כטב"מים גם מאפשרים פגיעה מדויקת באמצעות טיל מונחה ישירות בחלון בית, בלי לגרום לנזק סביבתי רב שיוצרת פצצה של מטוס קרב. טיל שמשוגר מכטב"ם יהיה בדרך כלל מונחה בלייזר או שיהיה מצויד במצלמה, שמאפשרת לו לשדר למפעיל הכלי את מה שהיא קולטת ולכוון אותו למטרה. כטב"מים אחרים מסוגלים לנתח בעצמם באמצעות כלי עיבוד תמונה שהוא נמצא בדרך הנכונה למטרה
ארה"ב אפילו פיתחה חימושים מיוחדים לחיסולים, כמו גרסה של טיל ההלפייר שאינו מתפוצץ על המטרה, אלא שולף להבים חדים שקורעים את המטרה לגזרים. לפי מקורות זרים גם ישראל פיתחה טילים מיוחדים לסיכולים ממוקדים. היום ישנם גם כטב"מים שמשוגרים מספינות אל המטרה, חלקם חד פעמיים, שמתפקדים כחימוש משוטט שיכול לשהות שעות מעל המטרה עד שהמחבל מזוהה ואז צוללים לעברו
כאשר אנשי המודיעין מאתרים את המחבל, וחיסולו מאושר בידי הגורמים הרלוונטיים, ממריא הכטב"ם חמוש אל המטרה. בדרך כלל יהיה בזירה עוד כלי בלתי מאויש שעוקב אחריה, ולעתים גם אנשים על הקרקע, שיכולים לאמת את מיקומו המדויק של המחוסל לעתיד לפני שהטיל משוגר לעברו. טילים כאלה יכולים לפוצץ רכב, או לחדור דרך חלון ולפוצץ חדר. הכטב"מים אינם רובוטים, הם אמנם יכולים לטוס בצורה אוטומטית, אבל שיגור הטילים וההכוונה שלהם מתבצעים באמצעות מפעילים אנושיים, גם כדי להבטיח דיוק בפגיעה.
חיל האוויר היה אחד הראשונים בעולם שהפעיל כטב"מים שרכש מארצות הברית למטרות צילום, ב-1973, עוד לפני מלחמת יום הכיפורים. במלחמת לבנון ב-1982 כבר היו בידיו מזל"טים מתוצרת התעשייה האווירית - כלים קטנים יותר שהיו מסוגלים לשדר בזמן אמת, וסייעו בין השאר בהשמדת סוללות הטילים הסוריות. מסוף שנות ה-90 החל חיל האוויר, במקביל לחיל האוויר האמריקאי להפעיל כטב"מים תוקפים.
במלחמת חרבות ברזל מופעלים הכלים הבלתי מאוישים משני הצדדים: צה"ל מפעיל כטב"מים לצרכי סיור ותקיפה בחיל האוויר ובחיל התותחנים, ואילו חמאס וחיזבאללה משגרים לישראל כטב"מים מתאבדים נושאים חומרי נפץ מתכנון איראני, כמו האבאביל, שכבר הצליחו לפגוע בחיילי צה"ל בגבול הצפון.