הנאשם ברצח ליטל-יעל מלניק בריאיון בלעדי מהכלא: "המלכה שלי מתה - ומאשימים אותי ברצח"

מותה של ליטל יעל מלניק הסעיר את המדינה בשנת 2021. בשבוע שעבר מלאו שנתיים לפתיחת משפטו של אדוארד "אדי" קצורה המואשם כי רצח אותה. הפרקליטות שהגישה את כתב האישום החמור נגדו, לא בלי היסוסים, נחושה להביא להרשעתו. הסנגוריה הציבורית, המייצגת את קצורה באמצעות עו"ד בוריס שרמן, משוכנעת בחפותו. מי שעוקבים אחרי המשפט בטוחים כי התיק יוכרע סופית לא לפני שיגיע בפני בית המשפט העליון. בריאיון בלעדי לוואלה!, השבוע גולל קצורה את גרסתו בפעם הראשונה בשיחה מהכלא עם כתבנו יואב איתיאל. יש להדגיש שקצורה מעלה טענות רבות, שעדיין לא התבררו בבית המשפט, שם מתנהל משפטו בגין אישומו ברצח ליטל-יעל, וזו גרסתו שלו בלבד.

"המלכה שלי מתה - ומאשימים אותי ברצח שלה", מסכם קצורה את מה שהוא מכנה הטרגדיה של חייו. "יעל היא האהבה הגדולה של החיים שלי ומותה הוא הטרגדיה הגדולה של החיים שלי. זה דבר שלא מסתדר לי בראש. צוות החקירה בנה קונספציה ונתנו לזה כותרת ודבקו בזה והם לא מוכנים להודות שטעו. המשטרה, עוד לפני שהאשימה אותי במשהו, כבר עשתה מסיבת עיתונאים, הם אמרו שזה רצח אכזרי ושהרוצח נתפס. התקשורת שחוגגת על זה מאז יצרה בצידו השני של המסך מיליונים של אינקוויזיטורים והם הכניסו גם את המשפחה שלה לשנאה לא מוצדקת כלפיי. העניין פה הוא שלא היה רצח בכלל".

בני משפחתה של מלניק יצאו למאבק ציבורי עיקש להביא להגשת כתב אישום נגד קצורה בגין רצח לאחר שהפרקליטות שקלה להאשימו בעבירות קלות יותר. "לראות אותו בכלא כל חייו תהיה נחמה קטנה, אבל זה חשוב לנו", אמרה הסבתא לודמילה לאחר שהוגש נגד קצורה כתב אישום בגין רצח. "לא נוותר. אין מצב שהנכדה שלי קבורה באדמה מגיל 17 והוא יסתובב חופשי בחוץ".

קצורה בן ה-51, גרוש פעמיים ואב לילדים, הכיר את תלמידת התיכון המוכשרת והרגישה שהייתה בגיל של בתו בעת שעבד כאח במחלקת הנוער של בית החולים "מעלה הכרמל" שבו אושפזה. "לא פשוט לדבר על זה", הוא אומר בשיחה עם וואלה! בעודו בכלא. "היא הייתה בת 17, אבל בוגרת. היה לה אופי של מלכה, אישה צעירה אבל מבוגרת לגילה. באופי שלה היא הייתה מאוד חזקה. קשה לתאר עד כמה היא הייתה יפה. עד שהכרתי אותה, חשבתי כמו כל החברה שיחסים כאלה הם לא בסדר אבל דווקא היא זו שהסבירה לי שזה בסדר שנהיה ביחד, שכל אחד יכול להתאהב בכל אחד וזה לא צריך להפריע לאף אחד. אז אני אמרתי טוב, אני נותן לנו חמש שנים ואז את תצטרכי להמשיך בדרכך ודווקא היא זו שאמרה 'לא, אני רוצה להיות איתך כל החיים'. בסופו של דבר, אני הבנתי שיש הרבה אנשים שככה חיים עם פער בגילאים, גם בארץ ונרגעתי שהכול בסדר, ואמרתי לה שגם אני רוצה שנהיה תמיד ביחד".

הוא קרא לה "יעלוש", היא כינתה אותו "בייבי". היו להם שיחות נפש. הוריה של יעל-ליטל זה שנים בבלגיה. הוא שמע ממנה שהאמא הייתה מתקשרת אליה לעיתים רחוקות, בימי הולדת. הוא אומר שלדבריה עם האבא לא היה לה קשר כלל. היא שגדלה עם סבא-סבתא באור עקיבא מצאה בו אולי דמות אבא. בשיחה מהכלא עם כתב וואלה! הוא מגלה שהייתה להם כוונה להתחתן. "היינו מאורסים", הוא מספר. "בקיץ קניתי לה טבעת ועשינו מעין טקס פרטי כזה בבית. היא ענדה את טבעת האירוסין ומאז היא הייתה על האצבע שלה גם בלילה האחרון שלנו".

אדוארד קצורה נולד ב-1972 בעיר לבוב באוקראינה, סמוך לגבול עם פולין. כשהיה בן שנתיים הוריו התגרשו ואמא שלו גידלה אותו לבדה. האבא שעבר לדוֹנְיֶצְק, 16 שעות נסיעה משם, שמר איתו על קשר שהתבטא בגיחות מפעם לפעם, ליום של בילוי משותף. אחרי התיכון עבר קצורה להתגורר עם האב ואשתו החדשה, ושם גם רכש את מקצועו - אח מוסמך.

הוא חזר לעיר הולדתו, ב-1993 הגיע ארצה, אבל התברר לו שאינו יכול להביא את חברתו, הוא שהה שנתיים בישראל, שב לאוקראינה, נישא, התגרש ללא ילדים ובשנת 2000, כשהוא בן 28, הוא עלה ארצה בגפו, השתקע בפתח תקווה והחל לעבוד במקצוע. ב-2002 נישא שוב, מהנישואים האלה נולדו שני ילדיו, אבל לפני כחמש שנים הוא התגרש שוב. הבת הייתה בת 16 במועד האירועים והבן היה בן 13. אבא שלו כבן 80 שעלה ארצה עוד לפניו, כלל אינו יודע על הפרשה. לאדי קצורה יש אח מהאב הזה, שטרם סיפר לו. מי ששומרים על קשר עם קצורה הם חבר וקרוב משפחה. הבת עונה לטלפונים שלו אבל לא ממש בקשר. הבן שהיום כבן 16 יותר מתעניין והחבר היה מביא אותו מפעם לפעם. מאז פרוץ המלחמה נפסקו הביקורים אז גם זה חדל. חדלו גם ההעברות שלהם לקופת הקנטינה שלו.

קצורה שעבר בבית המעצר קישון ובכלא צלמון, מוחזק עכשיו בכלא גלבוע שנודע כאחד מבתי הכלא השמורים בארץ ושזכה לתהילה מפוקפקת עם בריחת האסירים הביטחוניים. הוא עבר גם באגף הבריחה המדוברת אבל עכשיו מוחזק באגף 4. הוא מוחזק בתא "רוסי" של שבעה אסירים, שישה מהם יוצאי ברית המועצות לשעבר. אחרי שהתחבר עם כמה רוסים חזקים שעברו על כתב האישום שלו וראו שזה לא תיק אונס כפי שהיו בתחילה השמועות בכלא, אז ההצקות וההתנכלויות פסקו.

"אני ישן הרבה. גם אין לי חשק לצאת לחצר", הוא משתף. "עכשיו נותנים לנו שעתיים בחוץ בחצר קטנה. אבל בדרך כלל אין לי אפילו חשק לדבר עם אנשים, למרות שאנשים מכירים אותי ומכבדים אותי. החבר'ה בתא התחילו קצת למשוך אותי לספורט. לקח להם הרבה זמן ובסוף התחלתי להתאמן אז זה נכנס לסדר היום עכשיו. שוטפים את החדר, עושים כביסות, הולכים למקלחת, מכינים אוכל, הולכים לישון. לאחרונה אנחנו צופים הרבה בחדשות בטלוויזיה".

"אני 26 שנה ברפואה, 12 שנה אח מוסמך בבית חולים הפסיכיאטרי", הוא ממשיך לגולל ומתחבר לסיפור היכרותו עם יעל-ליטל. "את האשפוז הראשון של יעל אני בכלל לא זוכר. אני זוכר אותה מהאשפוז השני שהיה ארוך, יותר מחודשיים. אני טיפלתי במקרים קשים. במהלך האשפוז הזה היא כתבה מכתב 'למה אני לא צריכה להיות', מעין מכתב התאבדות. באחת המשמרות שלי בבית החולים עשינו טקס סימבולי כזה יחד על המרפסת. שרפנו את המכתב כדי שעם העשן ילכו כל המחשבות הרעות ומאז, יום אחר יום, היא באמת התחילה להשתפר. היא התחילה חוגים כמו גיטרה ושחמט והתחילה שוב להתעניין בחיים. למרות מה שנטען בתקשורת, לא היו שום יחסים בזמן האשפוז. עובדים בבית החולים העידו על כך".

"בתום האשפוז היא חזרה הביתה ואז היא התקשרה אליי", הוא מספר. "כשנפגשנו לראשונה מחוץ לבית החולים זה היה בתחנה המרכזית חוף הכרמל. טיילנו על החוף. זה עוד לא היה רומנטי. במפגש השני נפגשנו בתחנת לב המפרץ, והלכנו לטייל בגנים הבהאיים. גם זה היה עדיין אפלטוני, אבל השיחות כבר גלשו לכל מיני דברים אישיים. פעם אחרת הלכנו לים. כל מפגש כזה זה שעות של שיחות. היא הייתה ילדה מאוד מוכשרת. מאוד מעניינת. היא הייתה אפילו כותבת סיפורים קצרים, מהדמיון. היא התחילה לבוא אליי לדירה. בסוף חודש אפריל, כשהיא באה אלי עם עציצים וכל מיני דברים לדירה, היא נתנה לי מכתב שסיימה אותו עם לב. זה מכתב ששמרתי. היא אמרה לי 'אני מאוהבת בך'. בתחילת מאי כבר ידענו שזו אהבה, שאנחנו זוג. בשלב הזה היא הודיעה למשפחה שלה שיש לה בן זוג ושהוא אח בבית חולים. סבתא שלה שהייתה מאוד נגד זה הוציאה נגדנו צו. בגלל זה הסתתרנו מהמשטרה. הבן שלי הכיר את יעל, כי הוא התגורר אצלי לפעמים והיה בא לארוחות. הם היו מדברים. לבת שלי היה חבר והיא הייתה עסוקה אתו ואז היא לא הייתה כל כך בקשר איתי אז היא לא הכירה את יעל-ליטל".

בהמשך השיחה הבלעדית מהכלא, מתחיל קצורה לשחזר את אירועי סוף השבוע שהסתיימו במותה של ליטל-יעל ולפי כתב האישום - ברציחתה על ידי קצורה. "היא הייתה בפנימייה ויצאה לחופשה", הוא נזכר במה שהחל ב-1 באוקטובר 2021. "היא הגיעה ישר אליי. היא כתבה לסבתה שהיא נסעה לחברה לקחת בגדים. אמרתי לה שחשוב שהיא תיסע הביתה להרגיע וכמה פעמים ניסינו לצאת מהבית, אבל לא יכולנו להתרחק אחד מהשנייה. הסבתא הבינה כי בתשע בערב כבר הגיעה אליי משטרה ולא פתחנו את הדלת. הניידת חנתה ליד הבית ויצאנו ככה שלא ייראו אותנו והלכנו לתחנת מוניות כדי שיעל תיסע הביתה".

"הסתובבנו בסמטאות כי ידענו שניידת מסתובבת בקריית מוצקין ומנסה לאתר אותנו. כל פעם שהגענו לאזור תחנת מטרונית, המשכנו כבר לתחנה הבאה כדי להרוויח עוד רבע שעה ביחד. ישבנו ועישנו סמוך לצומת מוצרט ושם היא אומרת שהיא רוצה לספר לי שלקחה משהו מהדירה שלי ומוציאה סכין מנתחים ומסבירה כמה קשה יהיה לה בפנימייה, רחוק ממני. לי עובר בראש שמאז האשפוז, אחרי דרך כזו ארוכה ומצוינת, שוב חזרנו לאותו המצב. לקחתי לה את הסכין מהיד, המשכנו לעוד צומת וככה טיילנו כל הלילה כשאנחנו יודעים שהמשטרה מחפשת אותנו. אני מרגיש שחזרנו לאותו המצב של לפני שריפת הפתק (באחד האשפוזים הראשונים - י"א) רק שאנחנו בתנאים יותר מלחיצים ופחות מפוקחים. התקרבנו בשיטוט בחזרה לצומת צבר ואני הבנתי שאני לא יכול לתת לה ללכת ככה. לכל הפחדים שלה נוסף גם הפחד שהמשטרה תעשה לי בעיות כי נפגשתי איתה בניגוד לצו ההרחקה. זה צו שהיה אמור לפקוע שלושה ימים אחר כך".

כעת מתחיל קצורה לספר מה קרה באותה שבת. "אנחנו מגיעים לזה שהיא רוצה לעשות טקס של RE-BORN 'נולד מחדש'. היא הייתה מאוד רוחנית וקראה הרבה. היא מאוד התעניינה בכל מיני דתות, אמונות וטקסים. היא אמרה שהיא חושבת שהטקס הזה מאוד יעזור לה בנקודה הזו שבה אנחנו נמצאים. אני הכרתי טקס כזה שעושים בהודו. אנשים עושים אותו כדי לנקות את הראש. ידעתי שאפילו יש חיילים שעושים טקס כזה לנקות את הראש אחרי השירות בצבא. הטקס הזה היה מיועד אך ורק לחוויה רוחנית. אף אחד לא חשב על מוות. זה היה משהו ספונטני. מעולם לא דיברנו על הדבר הזה. מבחינתי אני חשבתי על זה כמעין גלגל הצלה שהושלך אלינו, האמת ששמחתי שיש מין רעיון כזה שהיא יודעת עכשיו מה יעזור לטפל בבעיה שלה".

לדברי קצורה, יעל-ליטל הדריכה אותו מה צריך לעשות. "היא אמרה שנמצא את חפירה, שהיא תשכב ואני אכסה אותה בחול ושנותיר אותה במצב הזה זמן קצר ואולי זה ייתן לה להירגע ולהשאיר את כל השטויות מאחור ושהיא תרגיש שנולדה מחדש", הוא טוען. "התחלנו לחשוב איך בכלל נעשה את זה ומצאתי לה שנורקל כזה בשביל שהיא תנשום. אני נתתי לה לזה איזה עשרים שניות. נגמר הטקס והיא קמה. כלומר התיישבה ואני שואל אותה איך היא מרגישה והיא אומרת לי שהכול בסדר. כאילו התקיים מה שהיא רצתה. זה היה במרחק של כ-100 מטר מהבית שלי אז החלטנו שאנחנו מסיימים את הטקס ואני ארוץ הביתה ואסביר למשטרה שהיא לא איתי והיא תרוץ למטרונית ותיסע לאור עקיבא להרגיע את הסבתא ואז אחרי הצהריים היא תחזור אליי".

לדבריי קצורה, כשהוא עזב את המקום, יעל-ליטל הייתה בישיבה. "היא אמרה לי לרוץ הביתה, אז חזרתי עם את החפירה שהיה מאוד קטן ומאוד צבעוני. יעל ביקשה שאקח אותו כי דיברנו על זה שיהיה לנו בית עם גינה וגם אצלי היו הרבה עציצים שהיא גידלה חלק מהם. הלכתי הביתה, המשטרה כבר לא הייתה שם, התקלחתי והלכתי לישון וחיכיתי עד שהיא תחזור".

"ב-10:30 אני מתעורר כשמישהו דופק לי בדלת. פותח ואז דוחפים אותי פנימה והתחיל הבלגן. שברו לי דברים, הפכו הכול, אני לא הבנתי למה. בכלל חשבתי שאולי בדרך למטרונית עצרו את יעל, שאולי היא סיפרה שהייתה אצלי ובאו לעצור אותי על הפרת הצו, כי עד הערב לא אמרו לי בעצם מה העניין. לא הבנתי למה חיפוש ומה בכלל הם רוצים ממני. לקחו אותי לתחנת זבולון ועדיין בלי להגיד כלום, אח"כ העבירו אותי למטה המחוז. עד הערב לא הבנתי מה רוצים ממני בכלל. רק בסביבות 9 בערב, אחד החוקרים אומר לי 'אתה מואשם ברצח'", הוא נזכר. "חשבתי שזו איזו בדיחה גרועה. הייתי בהלם. בהתחלה לא האמנתי בכלל. אבל אז אני רואה את סבתא של יעל יושבת בוכה במסדרון והבנתי שכנראה משהו איום קרה לה. גם אני התחלתי לבכות".

"אני חושב שבימים הראשונים הכניסו לי מדובב", הוא ממשיך בשיחתו מהכלא עם כתב וואלה!. "בזמן שהייתי במעצר בבניין של הימ"ר בחיפה, הייתי לבד והכניסו לי מישהו שראה אותי מסוגר, מופנם ובוכה והוא התחיל לשאול שאלות. אמרתי לו 'תלך תזדיין'. הייתי שבור, במצב קטסטרופלי. הרי עד עכשיו חלק ממני לא מאמין שיעל נפטרה. עמוק בפנים אני חושב שהיא חיה ושאני אראה אותה שוב. אבל אז הם הפחידו אותי עם זה שהיא לא בחיים וזה היה קשה. זה לא ניתן להסבר במילים מה שהרגשתי כשהבנתי שאיבדתי אותה. העולם שלי התרסק ביום הזה בצורה שלא ניתנת לתיקון".

לקצורה גם טענות קשות כלפי המשטרה. "באחת החקירות הם שברו לי יד. הם סגרו לי את האזיקים מאחורי הכיסא והפילו אותו. הם רצו שאגיד שרצחתי אותה. הם איימו עליי ואמרו לי שיקשרו אותי ברגליים לתקרה עד שארשום להם מה שהם רוצים. בחקירות הייתי בטוח שיאמינו לי, אבל לא. הם קראו לזה רצח ביום הראשון, אז הם כבר לא יכולים להגיד שהם טעו. צריך גם הגיון. איך אפשר להרוג אדם ולא להשאיר שום סימן לא עליו, ולא מטר וחצי סביבו. היית מצפה לראות סימני מאבק גם עליי. וגם אין לי מניע".

אז מה קרה שם?

"כנראה שהיא לא חוותה מה שהיא חשבה לחוות. אני חושב שכשאני יצאתי משם, היא חזרה למקום הזה וכיסתה את עצמה בחול והמשיכה את הטקס הזה", טוען קצורה. "זה מה שקרה. כנראה. היה לי זמן לחשוב על זה. כנראה השנורקל הזה שמצאתי לה היה יותר מדי גבוה והצטבר בו פחמן דו חמצני. הריאות של אישה זה פחות או יותר 400 סמ"ק ועוד נניח 150 סמ"ק וככה יוצא שהיא עשתה נשיפה ונכנס לה CO2 ואז בן אדם מאבד הכרה והיא כנראה נשמה את החול. זאת סיבת המוות. במשפט עלה שהיא הייתה עוד בחיים כשמד"א הגיעו לזירה, והמשטרה לא נתנו להם להתקרב". יש לציין כי זו גרסתו של קצורה בלבד והמשפט עודו מתנהל וטענותיו לא הוכחו.

בהמשך השיחה מהכלא מספרה קצורה כי כמה ימים לפני הרצח שבגינו מואשם קצורה, הוא ויעל-ליטל רבו. "אני קינאתי לה לאקס שלה, היא קינאה לי לאקסית שלי. השלמנו. עובדה שהיא הגיעה. לפני שהכרתי את יעל היה לי רומן. הפסקתי אותו כשהכרתי אותה. היה לי משהו איתה פעם אחת אחר כך. יעל לא ידעה על זה. טענו ששלחתי לאקסית הזו הודעה בשבת בבוקר אחרי שעזבתי את יעל. זה לא נכון. זה משהו טכני שאולי הודעה ששלחתי כמה ימים קודם יצאה מהטלפון הזה בשבת כי פתחתי אותו אחרי כמה ימים שהייתי מנותק".

בשיחה מהכלא מעלה קצורה את ההשוואה לתיק של רומן זדורוב, שהורשע שלוש פעמים ברצח הנערה תאיר ראדה - וזוכה במשפט החוזר. חלק מחוקרי הימ"ר שחקרו את קצורה השתתפו גם בחקירה של זדורוב. "בכל דיון שלו, מישהו מהיחידה היה נוסע ושמעתי אותם אומרים שהם יחזירו אותו לכלא", הוא טוען. "אני יודע שהרבה אנשים חושבים שהוא לא אשם וראיתי שהאשימו אותו בכוח וצפצפו על דברים חשובים וראיות שמראות שזה לא הוא ובית משפט החליט פעם ככה ופעם ככה. זה מוריד ממני כל התקווה כי זה מראה שבית משפט יכול לעשות מה שהוא רוצה, כי אף שופט לא רוצה שבכל עיתון ייכתב שהוא נתן לרוצח לצאת החוצה. אפילו עורך הדין שלי אמר לי 'יותר פשוט בשביל שופטים להרשיע אותך מאשר לזכות אותך'. וזה עורך דין שתמיד היה אומר לי שאני אלך הביתה ובזמנו אמר לי שאפילו לא יהיה כתב אישום, הרי לקח להם 72 יום להחליט אפילו על זה כי לא היה על מה".

אבל אז מצביע קצורה, לטענתו, על ההבדל בין התיק שלו לתיק זדורוב ששם לדבריו היה רצח אכזרי. "כאן לא היה רצח ואף אחד לא רצח את יעל", הוא טוען. "בהתחלה חשבתי שקרה משהו ומישהו רצח אותה, אבל במהלך החקירות הבנתי שאף אחד לא רצח אותה, שזה צירוף מקרים טרגי, אבל אף אחד לא רצח אותה. בחקירות הם כל הזמן אמרו לי 'תגיד שאתה רצחת'. אמרו לי שממילא אני הולך למאסר עולם. הם המשיכו לאיים עליי ואני כל הזמן אמרתי שיעשו לי פוליגרף והם סירבו. למה? חזרתי ואמרתי שאין לי מניע. הם כל הזמן אמרו: 'היא לא רצתה ללכת הביתה, אז רצחת אותה'".

בשיחה מהכלא, טוען קצורה שהוא בכלל הקורבן פה. "נפגעתי יותר מהמשפחה של יעל. אני האדם שהפסיד הכי הרבה בסיפור הזה. הפסדתי את האהבה שלי", הוא מאשים. "אני לא יכול להתאושש מהאובדן של יעל. לי אף אחד לא אמר שמשתתפים בצערי. אליי מתייחסים כרוצח. היה לי קשה לראות את התמונות. ראיתי את פניה של יעל, אבל אלה לא הפנים של יעל שהכרתי. יש לי מחשבות אשמה שלא שמרתי עליה כמו שצריך. שזה לא היה צריך לקרות. לא מרגיש אשם על מערכת היחסים שלנו. היינו מאושרים. היינו זקוקים אחד לשני. כל החיים חיכיתי לאישה כזו, שאכפת לה ממני ושאוהבת אותי".

אדי קצורה נתון במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. "עניינו בתיק רצח, שנסיבותיו מצמררות ועובדות כתב האישום מלמדות על מסוכנותו", ציין שופט העליון יצחק עמית כשדחה את ערר הסנגוריה הציבורית שעתרה לשחרר לחלופת מעצר את מי שמואשם ברצח של יעל מלניק, אותה "פגש במסגרת עבודתו כאח מטפל, בעודה במצב נפשי ורגשי לא יציב, ניצל את תלות המנוחה בו ואף הפר צווי הגנה שהוצאו במטרה להגן על שלומה". השופט עמית ציין כי בכך, "העיד העורר על עצמו כי אין ליתן בו אמון" וכי, גם אם בוחנים את התיק באספקלריה של עבירת המתה הפחותה מעבירת הרצח "אין בכך כדי להקהות את מסוכנותו". זו גם המסקנה שאליה הגיע בבית המשפט המחוזי חיפה, השופט ניצן סילמן, שלמרות שרמז כי קשה יהיה להרשיע את קצורה ברצח, הורה כי יוחזק מאחורי סורג ובריח, עד תום ההליכים.

עורכות הדין אפרת נחמני-בר ושרון זגגי-פנחס, המייצגות את משפחת מלניק מסרו בתגובה: "דבריו של קצורה מעוררים שאט נפש, מדובר באדם אכזר, אשר על מנת למלט את עצמו מהדין, מציג עצמו כקורבן, תוך שהוא מטיח האשמות בכל אדם אחר מלבדו - במשטרה, בתקשורת, בבני משפחתה של ליטל יעל ז"ל, ואינו נכון לקחת אחריות על מעשיו. דבריו המציגים את הטרגדיה הנוראית הזו ואת הניצול החולני של ליטל יעל ז"ל כ-'סיפור אהבה', שעה שמדובר בקשר עם קטינה, אשר החל כאשר הייתה מתמודדת נפש בבית חולים והוא אח במחלקה - מבחילים ומעוררים וקבס, מלמדים על תפיסות מעוותות, אנטי חברתיות ופוגעניות, אשר ראוי לשרש מן החברה. לא בכדי הוציא בית משפט צו הרחקה נגדו, כדי להגן על ליטל יעל ז"ל כשעוד היתה בין החיים. זאת, לבקשת סבתה של ליטל יעל ז"ל, ולבקשת רשויות הרווחה, אשר עשו הכל להרחיקו מליטל יעל ז"ל. למרבה הצער, כל המאמצים היו לשווא. מעניין שמי שטוען, כי ליטל יעל ז"ל היתה אהבת חייו, הזדרז לשלוח הודעה טלפונית לבת זוגו לשעבר, שעה קלה אחרי שעזב את זירת האירוע. טענתו, כאילו מדובר בהודעה ישנה שנשלחה עקב תקלה טכנית מיד לאחר האירוע, הינה טענה מגוחכת שהינה חלק מסיפור הבדאים שהוא מנסה לטוות.

"העובדה, כי קצורה בחר דווקא את העת הזו - תקופה שבה המשפחה נאלצת להתמודד מעבר לאסון הנוראי גם עם המשבר הטראומתי הקשה שפקד את המדינה, ועתה תיאלץ להתמודד עם התכנים ההזויים שמסר הרוצח - ראויה לכל גנאי. העובדה שהוא משווה עצמו לבני המשפחה האבלים, אשר עד היום לא התאוששו מהרצח הנוראי - פשוט מעוררת חלחלה".

מהמשטרה נמסר בתגובה: "תיק החקירה טופל בצורה מקצועית ועניינית תוך מגוון פעולות חקירה במטרה להגיע לחקר האמת וכלל טענותיו של החשוד נבדקו ונשללו. עם סיום החקירה הועברו כלל ממצאיה לעיון הפרקליטות שהחליטו בהתאם לתשתית הראייתית על הגשת כתב אישום חמור ברצח בנסיבות מחמירות".

לודמילה מלניק, סבתה של ליטל יעל ז"ל, מסרה בתגובה: "קצורה הוא שטן שפיתה ורצח בדם קר את הנכדה שלי - נערה צעירה וקטע את חייה בצורה אכזרית במיוחד. שום דבר שיאמר לא ישנה את העובדה שהוא מהווה סכנה לנערות ולנשים, סכנה לחברה הישראלית כולה, והוא חייב לשבת עד סוף ימיו בכלא".