אביה של אמילי הנד, הילדה בת התשע ששוחררה בימים האחרונים משבי חמאס, סיפר על הקושי שלה לדבר אחרי כ-50 ימים שבהם הוחזקה ברצועת עזה והבטיח להקדיש את חייו לשיקומה. "היא הייתה ילדה שמחה ורועשת, ועכשיו היא לוחשת", הוא סיפר בריאיון ל"סאן" הבריטי, שפורסם בעמוד הראשי של העיתון תחת הכותרת: "הם גנבו את הקול שלה".
"אני לא יכול לשאת את המחשבה על מה שהיא עברה - היא עברה טרור על ידי טרוריסטים בגיהינום, אבל בתור אביה, התפקיד שלי הוא לשפר זאת ואני אעשה את זה", אמר אביה של אמילי, המחזיקה באזרחות אירית. הוא חשף כי הדבר הראשון שהיא ביקשה אחרי שחרורה היה הטלפון שלו - כדי שהיא תוכל לצפות בסרטון של הזמרת האהובה עליה, ביונסה.
לדבריו, הוא יעשה "כל מה שצריך כדי להחזיר את אמילי למקום שבו הייתה, המשיך. הלחיים השמנמנות שלה אולי נעלמו, אבל היא שוב מחייכת עכשיו, היא בטוחה. זו הולכת להיות דרך ארוכה, אבל נגיע לשם".
כשהייתה רק בת שנתיים, אמילי איבדה את אמה שמתה ממחלת הסרטן. ב-7 באוקטובר היא איבדה את "אמה השנייה": נרקיס הנד, אמה החורגת שהייתה גם אם לשני אחים למחצה של אמילי, נרצחה בבארי. האב היה בבית הסמוך בזמן שאמילי ישנה עם חברתה הילה רותם, בת 13, ואמה של הילה, רעיה, בת 54. תום היה לכוד בממ"ד בביתו במשך 19 שעות עד ששוחרר תחת אש המחבלים.
הוא הניח אז שאמילי נהרגה, ואף אמר כי "עדיף לה למות" מאשר להיחטף בידי חמאס. עם זאת, 23 ימים לאחר מכן גברו התקוות שהיא עדיין בחיים, כשבדיקות שנעשו לא הראו שום סימן לדנ"א שלה או לדם בסמוך לזירת חטיפתה.
היא שוחררה ביום ראשון, ורצה בחזרה לזרועות אביה המאושר. "היא רצה אליי וחיבקה אותי, אבל ברור שהיא הייתה בהלם כי היא האמינה שגם אני נחטפתי", סיפר. "היא הסתכלה עליי כאילו אמרה, 'מה אתה עושה פה?'. רק אז הבנתי שאין לה מושג מה קרה לשאר הקיבוץ".
טום אמר לאחר 7 באוקטובר שאנחנו "מתאבלים על נרקיס עם בני ובתי ואנחנו מתאבלים גם על אמילי". לדבריו, "הנחנו שהיא מתה וזו הייתה תקופה עצובה אך שלווה. האמנתי לחלוטין שהיא הלכה והייתה סוג של סגירת מעגל ואני לא מתחרט שאמרתי שעדיף לה למות מאשר להיחטף על ידי האנשים האלה".
עם זאת, הוא הוסיף: "ברור שאני מאוד שמח ואסיר תודה שהיא חיה וחזרה לזרועותיי והיה לה מזל שהחוטפים לא הכו אותה או התעללו בה".
הוא חשף שאמילי אמרה לו שהיא לא הוחזקה - כפי שרבים מאמינים - ברשת מנהרות הטרור של חמאס, אלא עמדה בפני סכנה גדולה יותר כשהועברה מבית בטוח אחד לשני במהלך הלחימה.
"הם צעקו בערבית 'יאללה, יאללה, יאללה', על הילדה הקטנה והמבועתת שלי בזמן שהיא נמלטה על נפשה" הוסיף. "הם הכריחו אותה לברוח מהצבא הישראלי מבית לבית. כל הזמן הזיזו אותה, לפעמים תחת אש, להישאר צעד אחד לפני הצבא.
"היא בטח הייתה מבועתת לחלוטין. אמרתי כשהיא הוחזקה שאני מזועזע מהמחשבה שהיא תבלה את יום הולדתה התשיעי במנהרות מתחת לעזה. אבל המציאות של מה שקרה לה הייתה הרבה יותר גרועה - ואני שמח שלא ידעתי מה עובר עליה באותו זמן".