בקיבוץ שפיים, המארח את מפוני כפר עזה לאחר הטבח בשבת השחורה, לא יודעים הערב (ראשון) את נפשם מרוב שמחה, בעקבות יציאתה לדרך של הפעימה השלישית של עסקת שחרור החטופים. לצד השמחה, קשה שלא לחוש את התרעומת והכאב של בני כפר עזה שיקיריהם טרם שוחררו מציפורני חמאס.
לאורך הערב נצמדו המפונים למסכי הטלוויזיות במטרה לראות את שיירת החטופים העושה את דרכה לישראל. חלקם קיוו להצליח לזהות, חרף איכותם הירודה של השידורים, את יקיריהם. המפונים שרו את המילים "רוצים את כולם", בניסיון להביע תקווה שלא יישאר בעזה ולו ישראלי אחד, ומחאו כפיים אל מול המסכים עם הופעת כל סימן להתקרבותם של החטופים לישראל.
"זה רגע חמוץ-מתוק, אחד הרגעים המרגשים ביותר בחיי", אמרה ל"וואלה" רונית איפרגן מכפר עזה, "מצד אחד אנחנו מאוד מאוד מתרגשים ושמחים. מצד שני, יש גם הרבה חששות לראות מה איתם, מה מצבם, איך הם נראים. גם יש לנו הרבה משפחות שיקיריהם עדיין בעזה, כך שזה רגע מורכב מאוד מבחינתנו".
איפרגן הוסיפה כי מתגעגעת מאוד לחן גולדשטיין, שצפויה לשוב הערב במסגרת הפעימה השלישית של העסקה עם ילדיה אגם, גל וטל. "אני נורא מתגעגעת אליה, נורא רוצה לדעת מה קורה איתה ועם הילדים המתוקים שלה. אני לא יודעת מה הדבר הראשון שאגיד להם. נראה לי שיש רגעים שבהם לא צריך מילים, צריך רק לתת חיבוק".
גם גוני מגן, בת 17 מכפר עזה וחברה טובה של אגם גולדשטיין שתשוחרר הערב, התקשתה להסתיר את שמחתה. "אנחנו מחכים לראות שהם בסדר, עד אז אנחנו בהתרגשות זהירה. הדבר הראשון שאני אגיד לה כשניפגש זה שאני אוהבת אותה. היא הבן אדם הכי שמח והכי אופטימי שיש".
במעמד המשמח במלון שפיים, משתתפות גם משפחות של חטופים שטרם השתחררו. אחד מהם הוא אבי שמריז, תושב כפר עזה שבנו אלון נחטף לרצועה. "אני כועס ועצבני", אמר ל"וואלה", "היה צריך לשחרר את כולם, הבן שלי עוד תקוע שם. מה זה צריך להיות? אני שמח בשביל המשפחות שמשתחררות. הבן שלי עוד בשבי בעזה. זה לא יכול להיות. לא רק שאני לא יודע מתי הוא יחזור, אני גם חושש שהוא לא יחזור כלל. כמו שהממשלה הזאת מתנהלת, הוא לא יחזור".
שמריז הביע חשש שחטופים ייפגעו עם תום הפסקת האש, ואמר כי "צריך לעצור את האש ולדאוג שכל החטופים שלנו יחזרו הביתה. אחרי זה, שיעשו מה שהם רוצים. זאת חובה מוסרית של הממשלה הזאת שהביאה אותנו למצב הזה. אני לא סומך על אף אחד: לא על חמאס ולא על הממשלה".
אלון שמריז, בן 26, הוא סטודנט להנדסת מחשבים. "הוא היה בבית שלו בשבת בערב", מספר אביו, "באו חמאס, שלפו אותו וחטפו אותו לעזה. הוא לא עשה להם שום דבר. אנחנו קיבוץ שוחר שלום, והוא ילד שוחר שלום. אין סיבה שיגיע לאן שהוא הגיע. אנחנו הסענו את הפלסטינים, העסקנו אותם אצלנו בקיבוץ ונתנו להם שכר הוגן - שיתנו לנו אותו היחס בחזרה".
"אני אגיד את האמת", מספר גילי עוקב מכפר עזה, "יש בי הר של עצב, שהיום אולי קטמו לו את הפסגה. כואב לי על כל המשפחות שלא זוכות להיות במעמד הזה. אני שמח בשביל כל משפחה שיקיריה משתחררים, ובשביל הקהילה שלי בקיבוץ כפר עזה, אבל העצב קיים. קשה לי להסתכל בעיניים של המשפחות שלא זכו לזה".
גילי העיד כי הוא מייחל לפעימות נוספות של שחרור חטופים, " שפשוט נלקחו מהבית בשבת של חג, בלי לעשות שום דבר רע. אנשים שחיו בכפר עזה באמונה שלמה שאפשר לעשות משהו אחר עם האנשים מעבר לגדר, והכל התפוצץ לנו בפרצוף. פשוט ככה".