יוכבד ליפשיץ, תושבת ניר עוז שוחררה לפני חודש משבי החמאס יחד עם נורית קופר. לקראת הגעתם של החטופים, משתפת בתה שרון, על הרגעים המשפחתיים אחרי החזרה מהשבי. "קיבלנו המון אהבה מכל עם ישראל, אבל מרגע חזרתם, צריך לאפשר להם את הזמן לעכל את המציאות החדשה ולהיות עם משפחתם".
חודש אחרי שחרורה של ליפשיץ, היא מייעצת למשרדי הממשלה בקליטת החטופים והחלה לפגוש משפחות חטופים ולהדריך את המטפלים במשוחררים, בעוד בעלה עדיין בשבי חמאס.
בראיון לוואלה מספרת שרון: "אמא שלי חזרה אחרי 16 ימים, יש אנשים שחוזרים אחרי 49 ימים ויש כאלה שיותר. אמא שלי אומרת שצריך לתת להם תחושת שליטה, להיות איטיים איתם, לתת להם זמן להבין איפה הם ולא להעמיס עליהם פרטים על המציאות החדשה, זאת מציאות מאוד מסובכת, זה אנשים שעברו טראומה נוראית. המשפחות שלהם צריכות לתת להם זמן, לראות מה חשוב להם. כמובן כולנו רוצים לעטוף אותם באהבה.
יש כאן אהבה של כל מדינת ישראל אליהם, גילויי אהבה שקבלנו זה היה מאוד מרגש, אבל צריכים לתת להם את המרחב. אנשים היו בחושך 50 יום, היו במקומות של דיברו. וצריך להיות עדינים איתם ולהקשיב לאנשי המקצוע שמלווים. צריך לזכור, גם המשפחות עברו טראומה ענקית, אולי הכי ענקית שהיתה לנו בחיים. בני המשפחות צריכים את הזמן לטפל בעצמם, כדי להגיע לחטוף ממקום רגוע".
"אני עוד לא יודעת אם אבא שלי בחיים, אם הוא ישוחרר בהמשך. אני לא סומכת על שום דבר שאומרים. אימא שלי בסדר, היא חזקה. היא חזרה למציאות מורכבת. היא בת 85 וכל מה שהכירה נעלם. האיש שהיא נשואה לו לא כאן. היא מנסה לעזור למשרדי הממשלה להיערך לחזרת החטופים האחרים להסביר איך זה היה לה. במבט אחורה, אימא שלי הייתה מודאגת מהרגע הראשון לגבי שאר החטופים. היא אמרה שדאגו לצרכיה ולא עינו אותה שם אבל היא מודאגת ממצבם של שאר החטופים, מהמשפחות שיקיריהן בעזה. היא מחכה בכיליון עיניים לחזרת שאר החטופים. היא עדיין עצמה, יוצאת להליכות, מתבדחת".